.
הדג שבתוכנו – מסע אל ההיסטוריה בת 3.5 מיליארד שנים של גוף האדם: ניל שובין. תרגום: עדי מרקוזה-הס. ספרי עליית הגג / ידיעות אחרונות / ספרי חמד. 294 עמודים.
.
המדענים, הבה נהיה כנים בעניין הזה, מחפשים את המטבעות שלהם מתחת לפנס. אין זו ביקורת שלילית, אלא ציון עובדה. חוקרים את מה שאפשר לחקור, מרחיבים מעט את גבולות הידע האנושי, ואז נכנסות לתחום ה"אפשר לחקור", שאלות חדשות שקודם לכן ידנו קצרה מלהתמודד איתן. לפעמים, עם זאת, משחק לנו מזלנו, ותוך כדי מחקר "אפשרי", מתגלה לנו אמת גדולה בהרבה מזו שחיפשנו. כשזה קורה, מישהו כותב על זה ספר. במקרה הזה, הכותב הוא המדען המגלה עצמו, דבר שעושה את העניין למעניין במספר מישורים בעת ובעונה אחת.
.
ניל שובין הוא פרופסור לביולוגיה ולאנטומיה באוניברסיטת שיקאגו, אבל מחקריו ממוקדים בתהליכים אבולוציוניים אותם הוא ממפה באמצעות חיפוש ובחינה של מאובנים, דבר השולח אותו בכל פעם לחבל ארץ אחר. בספר זה הוא מספר כיצד עלה בידו לגלות מאובן נדיר של יצור שזכה בשם "טיקטאליק", מעין חוליה אבולוציונית חסרה בין הדגים ליצורי היבשה. זהו, אם רוצים, נציג של מין הדגים הראשון שהעז, יצא מהמים והניח גפיים ראשונות, מהססות, על האדמה.
.
הנקודה המעניינת בספר היא כיצד ידעו שובין וחברי הצוות שלו היכן ממוקם ה"פנס", שתחתיו כדאי לחפור ולחפש את המאובן הנדיר הזה. התשובה על השאלה הזאת מספקת תובנה רחבה יותר על הדרך שבה "עושים" מדע.
.
אם חושבים על כך שיותר מ-99 אחוזים מכל המינים הביולוגיים שהתקיימו אי-פעם כבר נכחדו; שרק אחוז קטן ביותר מהם השתמרו כמאובנים; ושאחוז קטן עוד יותר מאלה מתגלה לנו – אפשר להבין עד כמה קשה מלאכת החיפוש ששובין נטל על עצמו.
.
שובין: "במשך מיליארדי שנים, כל החיים התקיימו רק במים. והנה, בערך לפני 365 מיליון שנה, יצורים חיים שוכנים גם על פני היבשה. החיים בשתי הסביבות האלה שונים באורח קיצוני. הנשימה במים תלויה באיברים שונים מאוד מאלה המאפשרים נשימה באוויר. הדבר נכון גם לגבי ההפרשה, האכילה והתנועה. נדרש לשם כך גוף מטיפוס חדש לגמרי. במבט ראשון, החַיץ בין שתי הסביבות נראה כמעט בלתי-עביר. אבל הדברים נראים אחרת לגמרי כשאנחנו מתבוננים בראיות; מה שנראה לכאורה בלתי אפשרי – הוא שהתרחש למעשה".
.
איפה מתחילים מחקר על בעלי-חיים שחיו לפני מאות מיליוני שנים? לשובין יש תשובה מפתיעה משהו: בגן החיות. "לכל מין ביולוגי שנמצא בגן-החיות או באקווריוּם יש ראש ושתי עיניים", הוא אומר. "נקרא למינים אלה 'כל-דבר'. לתת-קבוצה אחת של היצורים בעלי הראש והעיניים יש גפיים. נקרא לתת-הקבוצה הזו 'כל-דבר עם גפיים'. לתת-קבוצה אחת של היצורים בעלי הראש והגפיים יש מוח גדול, היצורים המשתייכים אליה הולכים על שתיים ומדברים.
.
"אז איך נמצא קרובים של הדג הראשון שהלך על היבשה? במערכת הקבוצות שלנו, היצורים האלה נמצאים במקום כלשהו בין 'כל-דבר' לבין 'כל-דבר עם גפיים'. נמקם אותם בסלעים על-פי מה שידוע לנו על גילם, ויש לנו עדות גיאולוגית מוצקה לכך שהזמן הנכון נמצא בתקופה שבין 380 מיליון ל-365 מיליון שנה לפני זמננו. הסלעים הצעירים שבשולי הטווח הזה, אלה שהם בערך בני 360 מיליון שנה, מכילים כל מיני בעלי-חיים מאובנים שנוכל לזהות את כולם כדו-חיים או זוחלים".
.
מדענים חשפו בעבר מאובנים של בעלי-חיים דו-חיים בגרינלנד, בסלעים בני 365 מיליון שנה בערך. עם הצווארים, האוזניים וארבע הגפיים שלהם, הם לא נראים כמו דגים. אבל בסלעים שהם בערך בני 385 מיליון שנה המדענים מוצאים מאובנים של דגים שלמים: יש להם סנפירים, ראשים חרוטיים וקשקשים – ואין להם צוואר. כך מיקם שובין את ה"פנס" שמתחתיו, ידע, עליו לחפש את המטבע שלו. במלים אחרות, הוא החל לחפש סלעים בני 375 מיליון שנה.
.
כאן היה עליו לנטוש לרגע את הביולוגיה והאנטומיה, ולעסוק בגיאולוגיה. דוגמה לדרך שבה המדע בימינו הופך יותר ויותר רב-תחומי. קיימים סוגים שונים של סלעים, אבל סוג אחד – סלעי מישקע, הם המתאימים ביותר להשתמרות מאובנים. מדובר בסלעי גיר, אבן חול, סלעי ציפחה ודומיהם. בהשוואה לסלעים ווּלקניים וסלעים מותמרים, סלעי המישקע נוצרים בתהליכים מתונים יחסית של סחיפה ושקיעת חומרים בנהרות, באגמים ובימים. לא זו בלבד שחיות צפויות להימצא בסביבות כאלה, תהליכי השקיעה הופכים את השתמרותן כמאובנים לסבירה יותר.
.
איפה אפשר למצוא סלעי מישקע? כמובן, במקום שבו היו בעבר ימים, אגמים או נהרות. כלומר? כלומר כל מקום. מכיוון שהעולם הוא מקום דינמי שמשתנה ללא הרף, הרים יכולים להפוך בו לעמקים, ועמקים יכולים להגיע לפסגות. דוגמה בולטת לכך אפשר לראות בהר האוורסט, שקרוב לפיסגתו, בגובה העולה על שמונה קילומטרים, נמצאים סלעים מקרקעיתו של ים קדמון. במיפנה הצפוני של ההר, כמעט בטווח ראייה ממדרגת הילארי המפורסמת, אפשר למצוא קונכיות ימיות מאובנות. ובאותו אופן, באיזור הארקטי שבו, כיום, הטמפרטורות עשויות לרדת עד 70 מעלות מתחת לאפס בחורף; אפשר למצוא בתוך חלק מן הסלעים, שרידים של דלתה טרופית קדומה, כמעט כמו זו של האמזונס. ובסלעים אלה אפשר למצוא מאובנים של צמחים ודגים שיכלו לשגשג רק במקומות גידול חמים ולחים. זה המקום שבו בחר שובין לחפש את "החוליה החסרה" שלו.
.
שובין: "הפעם הראשונה שראיתי את אחד מאבותינו הדגים, הייתה באחר-צהריים מושלג אחד של חודש יולי, בעת שחקרתי סלעים בני 375 מיליון שנה באי אלסמיר (Ellesmere), מצפון-מזרח לחופי קנדה וקרוב מאוד לחופי גרינלנד – בערך בקו רוחב 80 מעלות צפון. עמיתי ואני הרחקנו לחבל הארץ השומם הזה בניסיון לגלות את אחד השלבים המרכזיים בַּמעבר מדגים לחיות יבשה. מבין הסלעים הזדקר החוצה חרטום של דג. ולא סתם דג: דג בעל ראש שטוח. ברגע שראינו את הראש השטוח ידענו שגילינו משהו. אם נמצא חלקים נוספים מהשלד בתוך הסלע, הוא יחשוף את השלבים המוקדמים בהיסטוריה של הגולגולת שלנו, של צווארנו, ואפילו של הגפיים שלנו".
.
והשאר, כפי שנאמר, היסטוריה. שורה תחתונה: ספר מרתק ומומלץ ביותר לכל מחפשי השורשים ומתכנני העתיד כאחד.
.
לקריאה נוספת:
.
שמונה חזירונים קטנים
.
עוף גוזל – סיפור שמתחיל בציפור משונה ונגמר עם שלדים בארון (או להיפך).
.
