לנוכח מספר רב יחסית של תגובות מחאה למאמר רוצים חברה בלי אלימות ובלי פשע? למלכה הלבנה מארץ המראה יש הצעה בשבילכם: תחיו לאחור, תזכרו את העתיד. מה זה אומר על חזקת החפות, על זכות השתיקה ועל המאגר הביומטרי?, הנה עוד נקודה למחשבה.
לפני ימים אחדים, בגיליון 13-14 בדצמבר 2009, של העיתון "גלובס", התפרסם ראיון עם עו"ד יורם הכהן, ראש הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע.
.
הנה ציטוט ישיר מדבריו בריאיון:
.
אתה קם בבוקר, הדלקת את הטלפון, וכבר בחברת הסלולר יש רשומה שהתעוררת ושאתה נמצא במקום מסוים. הלכת לבדוק אי-מייל ואצל הספק שלך נרשם שבדקת. נכנסת לאוטו, במחשבי חברת הסלולר יש רישום של מסלול הנסיעה, ואם עצרת בתחנת דלק, אז במחשבי חברת כרטיסי האשראי יש רישום של מה שרכשת.
הגעת לעבודה, אתה מתחיל לגלוש באינטרנט, ובמנוע החיפוש האהוב עליך יש רישום של כל הנושאים שמעניינים אוצך, או שמפחידים אוצך. הבנקים יודעים בדיוק עד כמה טוב או רע מצבך, והם עושים שימוש במידע הזה לצורך הפעילות שלהם. אני כבר לא מדבר על קופות החולים, שירותי הביטחון ועוד.
.
לעו"ד כהן יש קווים אדומים באשר לחשיפתו שלו ושל בני משפחתו. בדף שלו בפייסבוק (מדווח כתב "גלובס" יובל יועז), לא תמצאו את תמונות ילדיו. ועבדכם הנאמן שואל: למה בכלל יש לו דף בפייסבוק? האם זו חובה אזרחית לפתוח דף ברשת החברתית הזאת (או באחרת)? האם זו גזירת גורל?
אפשר כמובן לשאול, למה להיטפל למנהגי ה"פייסבוק" של ראש הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע של מדינת ישראל. אז זהו, שהתשובה על כך ניתנת באותו יום ממש, ובאותו גיליון של "גלובס", בעמוד 26, במדור "הרשת".
.
הנה ציטוט מדויק של הכותרת וכותרת המשנה של הידיעה פרי מקלדתם של דייויד גילס, טים ברדשאו ומייז'ה פאלמר:
.
פייסבוק שוב מעצבנת את המשתמשים עם שינוי בהגדרות הפרטיות שלה. למרות מחאות, תביעות, הסדרים משפטיים וחקירות ממשלתיות, פייסבוק דובקת בקו של הגדלת חשיפת המידע האישי של המשתמשים. המטרה: הגדלת ההכנסות של הרשת החברתית.
.
וזה יבול של יום אחד, בעיתון אחד בלבד.
.
עכשיו, כדאי לחשוב על זה לרגע. מהציטוט של עו"ד הכהן (שהוא, ללא ספק, מומחה בתחום), ומהמגמה המצטיירת מהידיעה על השינוי בהגדרות הפרטיות של "פייסבוק" (חשיפת מידע אישי של משתמשים – לרבות תמונות שאפשר לבצע עליהן מדידות ביומטריות – במטרה להגדיל את רווחי הרשת), נראה שאין מנוס מהמסקנה שהסוסים כבר ברחו מהאורווה. תוסיפו לזה את המאגרים הקיימים והמתפתחים של נתוני די-אן-אי, טביעות אצבע ועוד במשטרה, במשרד הפנים ובמערכת הביטחון, תבזקו מלמעלה את האתיקה המפורסמת של הגופים האלה, ותגיעו למסקנה המפתיעה:
.
המאגר הביומטרי כבר קיים, והוא מתפתח והולך. אי אפשר לעצור אותו.
.
החסרונות של מצב העניינים הזה ברורים מאליהם, אבל הם לא ניתנים לשינוי. עכשיו אפשר רק לנסות ולהפיק, לצד החסרונות, גם כמה יתרונות.
.
איך עושים את זה?
.
מסדרים את כל העניין על בסיס נכון. מחוקקים חוק, מתקנים תקנות, מקימים רשות מידע עם מערכות הגנה (כן, נכון, הן לא מושלמות, כפי שכל דבר אחר בעולמנו הוא לא מושלם). ואז, לפחות יש סיכוי שלצד החסרונות הברורים, נצליח גם להפחית את הפשיעה במידה משמעותית.
.
המאגר הביומטרי הוא כפית הסוכר שיכולה להמתיק את הגלולה המרה של חשיפת המידע האישי שלנו, שאנחנו סובלים ממנה כבר ממילא.
