הסוכנת החשאית הגלקטית ציפורן חתול נקראה לפעולה דחופה באמצע
שיעור מתמטיקה. סריקה מהירה לצדדים לימדה אותה לדעת שהילדים בכיתתה,
כיתה דל"ת שלוש בבית-הספר בזיכרון-יעקב, כינו את השיעור הזה שם
"שיעור חשבון". באותו זמן, בערך, רשמה המורה נאווה על הלוח את תרגיל
החשבון הזה: 26,450 לחלק ל-429.
תלמידי הכיתה היו שקועים בפתרון התרגיל. ציפי פרידלנדר התבוננה
ביאוש בדף הנייר שהיה מונח על השולחן, לפניה. חשבון, אם לומר זאת
בעדינות, לא היה השיעור החביב עליה ביותר. בכל אופן, ציפי התבוננה
בנייר, ולפתע נדמה היה לה שהנייר מחזיר לה מבט ומתבונן בה.
ואז היא, פשוט, ראתה את הפתרון: 61.655011! באותו זמן, ציפורן חתול
כבר שלטה במצב והעניינים התחילו להתגלגל במהירות. אבל ציפי
פרידלנדר, ילדי כיתה דל"ת שלוש והמורה נאווה, לא הבחינו בשום דבר
מיוחד. פרט, כמובן, לעובדה שציפי פרידלנדר, תלמידה בינונית למדי,
פתרה את התרגיל שעל הלוח לפני רז ואורי, ה"מחוננים" של הכיתה.
ובכן, הסוכנת החשאית הגלקטית ציפורן חתול נטלה את השליטה
לידיה. היא הביטה מבעד לעיניה של ציפי פרידלנדר וסקרה את חבורת
התלמידים ששעטה במורד המדרגות. השעה הייתה שעת צהרים, והחבר'ה
מיהרו איש איש לביתו, בטנם מקרקרת מרעב.
ציפורן נאנחה בלי קול. נקודת המוצא שלה, כתלמידה מן המניין
בכיתה דל"ת שלוש, הייתה גרועה למדי, ככל שהדברים אמורים במשימה
שנקראה לבצע. ציפורן חתול היתה מה שבשפתם ה"מקצועית" של מומחים
לריגול נהוג לכנות בשם "סוכנת רדומה". כלומר, סוכנת המוחדרת למדינת
היעד שלה ומנהלת שם חיים רגילים לחלוטין במשך שנים, עד שלפתע היא
נקראת לבצע משימה. אבל ציפורן לא פעלה בשירותה של מדינה כלשהי.
המפקדה שלה הייתה ממוקמת במרחק חמישה וחצי טריליוני קילומטרים
מכדור-הארץ, במרכז הבקרה העליון של האיחוד הגלקטי, שכינס תחת חסותו
את כל העולמות התרבותיים של הגלקסיה. את כולם, למעט אחד.
.
* * *
.
ציפורן גילגלה במוחה את השדר שהעיר אותה משנתה. אחרי הצפנים
הרגילים שפתחו כל שדר גלקטי, נאמרו שם, בערך, הדברים הבאים: החרם
הגלקטי הראשון הוטל על כוכב-הלכת שבו התגוררה בשנים האחרונות. כל
1,621 כוכבי-הלכת החברים באיחוד הגלקטי הצביעו בעד הטלתו. רק כך
אפשר היה להבטיח את שלום הגלקסיה.
על-פניו של כוכב-הלכת המוחרם התנהלו מאבקים מתמידים בין "מדינות",
שביקשו להחריב זו את זו. ה"מדינות" נחלקו ל"מפלגות" שאף הן נאבקו
אלה באלה… ואם לא די בכך, הסוכנים הגלקטיים שביקרו בכדור-הארץ
דיווחו גם על אנשים שרצחו אנשים אחרים ברחוב, רק כדי לקחת מהם בכוח
את "כספם" ("חפץ בעל משמעות כלכלית כלשהי).
עם כל הצער הכרוך בכך, חברי האיחוד הגלקטי נאלצו להודות כי
בכדור-הארץ משתוללת מחלת נפש ממאירה, שהחולים בה נאבקים ונלחמים זה
בזה ללא הרף. האיחוד הגלקטי החליט שלא להסתכן בהפצת זרעי המחלה בין
הכוכבים. וכך, עד שתימצא תרופה בדוקה למחלת הלוחמניות, הוטל החרם
הגלקטי על כוכב-הלכת הנגוע. אבל, תושבי כדור-הארץ לא ידעו דבר על
החרם. ועכשיו הם ביקשו לצאת אל החלל הבין-כוכבי. זרעי המלחמה עמדו
להתפזר בגלקסיה. וזה היה הרגע שבו ציפורן חתול התעוררה לפעולה.
.
* * *
.
הסוכנת ציפורן לא איבדה זמן. עוד באותו יום היא הדהימה את
אביה, שניהל עסק קטן של ייבוא/ייצוא, ואת מנהל החשבונות שלו. היא
ערכה, בתוך מחצית השעה בלבד, את המאזן המסחרי של העסק, הצביעה על
המקומות המדויקים שבהם נעשו טעויות, והציעה מודל עסקי חדש ומשופר.
למחרת הודיעה המורה נאווה שאין לה עוד מה ללמד את ציפי. היא
"הקפיצה" אותה לכיתה ו"ו. עוד באותו יום חיסלה ציפי את חומר הלימוד
שהתלמידים בכיתתה היו אמורים לגרוס במשך שנה שלימה. בסופו של אותו
שבוע היא חלפה מעל למשוכת בית-הספר התיכון, ומצאה את עצמה
באוניברסיטה, בין סטודנטים המתכוננים לבחינות ההסמכה של התואר השני
במתמטיקה תיאורטית.
באותו זמן, פחות או יותר, החליט האו"ם לשגר את חללית המהגרים
הראשונה לעבר מערכת כוכבי-הלכת שנעה סביב השמש של גמא-קנטאורי.
האוכלוסיה המתפוצצת של הארץ מנתה 16 מיליארד בני-אדם, פי
ארבעה מכפי שמנתה מאה שנים לפני כן. כדור-הארץ היה קטן
מלהכיל את תושביו, והאנושות ביקשה אתרי התנחלות חדשים. מיליוני
בני-אדם רעבים נשאו את מבטיהם אל הכוכבים. כולם ידעו שחללית מהגרים
אחת, המסוגלת לשאת על סיפונה עשרת אלפי נוסעים, לא תפתור את בעיית
הצפיפות והמחסור במזון על-פניו של כדור-הארץ. אבל באו"ם כבר דיברו
על צי של עשרות אלפי חלליות כאלה, שיובילו מהגרים אנושיים לכל קצווי
הגלקסיה.
ובינתיים, ציפורן-ציפי סיימה בהצטיינות את עבודת הדוקטורט
שלה, זכתה בפרס איינשטיין, במדליית פילדס ובפרס וולף, החמיצה את פרס
נובל בכלכלה (אולי בשנה הבאה), וצורפה לצוות המדענים שניהל את
פרויקט ההגירה. בנקודה זו החל ה"עסק" להתחמם.
פרופ' רפי אבוטבול, אחד מראשי הפרויקט, קיבל אותה בחדר העבודה
שלו בקומה ה-121 בבניין מרכז המחקר של האו"ם באלכסנדריה
של מצרים. אבוטבול לא היה בטוח שחלליות ההגירה הן הפתרון הנכון שיביא
גאולה לעולם. הוא לא ידע, אף אחד לא ידע, כמה עולמות ראויים ליישוב
ולהתנחלות קיימים בגלקסיה. אולי 1,000 אולי אף אחד. ובינתיים, אוכלוסיית
כדור-הארץ המשיכה "להתפוצץ". מכל מקום, אבוטבול היה שקוע בחיפוש
פתרונות אחרים לבעיית הצפיפות והמחסור במזון. הרעיונות שציפורן חתול
נטעה במוחו נקלטו ונבטו במהירות. היא עשתה זאת בזהירות. הוא אפילו
לא הבחין בעובדה שעוזרתו הצעירה מנווטת אותו בין מכשולי הפיסיקה
והמתמטיקה של הזמן.
כשהוא "גילה" את מסע הזמן, ציפורן התמתחה וחייכה בסיפוק.
התגלית הזו זיכתה את פרופסור אבוטבול בפרס נובל בפיסיקה, אבל זו
הייתה רק אחת התוצאות הקטנות והלא חשובות שלה. העיקר היה שהמכונה
חיסלה באחת את פרויקט חלליות ההגירה. באמצעותה ירדו האנשים לעברו
של כדור-הארץ, ושם מצאו את גן העדן האבוד.
3,000 שנה לפני הספירה הנוצרית: העולם כמעט ריק מאנשים. מצרים, יוון
וחצי הסהר הפורה מיושבים. אירופה, אמריקה ויפן ריקות כמעט לחלוטין.
במורד 1,000,000 שנים כבר נמצא עולם ללא בני-אדם (אם להתעלם מכמה קבוצות
של קופים שעירים). לפני 40,000,000 שנים אפשר היה ליישב את הג'ונגלים
ולאכול את בשר הדינוזאורים שהתגלו כיצורים מטופשים שקל מאוד לצוד אותם.
בקיצור, במקום לטוס אל הבלתי ידוע, העדיפו האנשים לרדת לתקופות
הקדומות של כוכב-הלכת המוכר להם. הנסיעה ב"מכונה" הייתה
מהירה, בטוחה וזולה בהרבה מהטיסה בחלל. היכן ומתי אתה מעדיף לגור אדוני?
באמריקה של לפני 1,000,000 שנים או באירופה של לפני 2,500,000 שנים?
לא צריך להידחף, לא צריך למהר, יש מספיק מקום ומזון לכולם.
טווח האפשרויות היה אין-סופי, כמעט. בכל אופן, ברור היה שבעיית
הצפיפות לא תעלה שוב במרוצת 3,000 השנים הבאות. הפתרון ה"זמני"
הזה סיפק בהחלט את פרופסור אבוטבול ואת חבריו.
.
* * *
.
דו"ח מילוי משימה 1,179.
מתכונת שידור 56 – ק.
אל: מרכז הבקרה העליון של האיחוד הגלקטי.
מאת: סוכנת-גלקטית ציפורן חתול, כוכב-הלכת המוחרם.
.
המשימה הושלמה. הניסיון לשגר זרעי מלחמה אל המערכת הגלקטית נכשל.
.
הערכה: ב-3,000 השנים הקרובות לא צפויה סכנה של התפשטות הנטייה
המלחמתית אל מעבר לגבולותיו של כוכב-הלכת הנגוע. המחיר: גילוי מידע
הקשור למסע מוגבל בזמן, תוך עקיפת "פרדוקס הסבא".
.
