מתאבדים שיש להם גישה לנשק חם, נוטים להתאבד באמצעות הנשק הזה,
יותר ממי שאין להם גישה לנשק חם. למסקנה המפתיעה הזאת, הגיע החוקר
ארתור קלרמן מאוניברסיטת טנסי במיניאפוליס, ארה"ב. קלרמן חקר לעומק
565 מקרי התאבדות שאירעו בטנסי ובוושינגטון במשך 32 חודשים. לאחר
שניטרל מאפיינים אחרים של המתאבדים (כמו בדידות, הכנסה, נטילת
תרופות פסיכיאטריות ועוד), מצא שלכ-60% מהמתאבדים שהשתמשו בנשק חם,
היה נשק חם בביתם, ולכ-50% היה אקדח. בבדיקה מצטלבת, מצא שכ-86%
מהמתאבדים שהיו בעלי נשק חם, אכן השתמשו בנשק הזה למטרת התאבדות.
לעומת זאת, התברר שרק 6% מהמתאבדים שבביתם לא היו כלי נשק חמים, ירו
בעצמם למוות.
החוקר פטר מרזוק מבית-הספר לרפואה של אוניברסיטת קורנל
בניו-יורק, שכנראה התקנא בממצאיו של קלרמן, בדק את שיעורם של
המתאבדים בקפיצות מבניינים גבוהים, באזורים שונים של ארה"ב, במשך
שנתיים. לשמחתו, אכן העלה נתונים מפתיעים לא פחות מאלו של עמיתו.
בדו"ח המחקר שלו, שנדפס בכתב-העת המכובד "ג'נרל פסיכיאטרי", הוא
מגלה שבאזורים מרובי גורדי שחקים, יותר מתאבדים בוחרים לקפוץ אל
מותם. ממצא זה מושווה בקפדנות לממצא המראה מיעוט מפליא של
התאבדויות בקפיצה, שהתרחשו באזורים המתאפיינים בבנייה נמוכה.
ויליאם הארדסטון, אלוף שח-מט בריטי ומחברה של עבודת דוקטורט לא
גמורה בפיסיקה, מביא בספרו "דג הזהב השיכור", את סיפוריהם של מחקרים
מפתיעים נוספים. בין היתר, מתואר שם מחקרו של ר. ו. ריבק, שהוכיח,
בניסוי מתועד בקפדנות, שהוספת 3% אלכוהול למים שבהם שוחים דגי זהב,
גורמת לאותם דגים להשתכר קלות, מה שמתבטא במעבר ל"שחיית גב". בעקבות
המחקר המרשים הזה, בוצעו בעשור האחרון עוד מחקרים רבים שהראו כיצד
דגים שוכחים את תלמודם בעת שכרות, ונזכרים בו לעת פיכחון. אגב,
ניסויים בבני-אדם הראו תוצאות זהות כבר בשנת 1882.
מנהגי המין של בעלי-חיים שונים, מהווים גם הם מוקד להתעניינות
מדעית המתורגמת חיש קל לסדרות של מחקרים מלומדים. כך למשל, העלו כמה
חוקרים כי מנהגי ההזדווגות של חולדות חירשות אינם שונים כלל
ממנהגיהן של חולדות שומעות. האנטומולוגים (חוקרי חרקים) ד.ט. גווין
וא. רנס מאוניברסיטת אוסטרליה המערבית, דיווחו בהתרגשות רבה כי עלה
בידיהם לצפות בתופעת טבע מיוחדת, שבה חיפושית זכר מהמין יולודי
מורפה-ביקוולי, ניסה לקיים יחסי מין עם בקבוק בירה.
החוקרים ויק לונד וג'יי וולצברג פירסמו בכתב העת "אנימל
ביהיוויור", דו"ח מחקר שבו הם מתארים את ערכם של הבתולים בעולם החי.
הם גידלו 25 נקבות פרפר (אורנג' טיפ בטרפלי), בבידוד מוחלט, כך
שהגיעו לבגרות מלאה בעודן בתולות. בשלב זה שיחררו אותן ועקבו אחריהן
בעניין רב. מה מתברר? 20 מבין ה-25 לא ביזבזו רגע והזדווגו עם הזכר
הראשון שנקרה על דרכן. ויותר מזה: מתברר שזכרים מוכנים להשקיע מאמץ
רב יותר בחיזור אחרי בתולה (60 שניות של חיזור גורלי), בהשוואה
למאמץ שהם מוכנים להשקיע כדי "להשיג" נקבה "מנוסה" (לכל היותר שלוש
שניות של חיזור רשלני). החוקרים מציעים – בזהירות המדעית הראויה –
לבדוק אם יש דמיון בין התנהגותם של הפרפרים, להתנהגות האנושית.
מידת העניין שחשות הבריות כלפי בריות אחרות, נבחנה במחקר אחר,
שבו נכלאו חולדות אחדות בזוגות, ואילו חולדות אחרות נכלאו בכלוב שבו
אירח להן לחברה כדור טניס. כעבור עשרה ימים, התברר שהחולדות
מתעניינות יותר בחולות אחרות, ומואסות, באופן כללי, בחברתם של כדורי
הטניס. אבל – וכאן באה ההפתעה הגדולה של המחקר המבריק – מתברר שכאשר
הופכים את היוצרות, הן אכן מתהפכות. כלומר, כאשר לכלאה של חולדה
שנכלאה עם חולדה אחרת מכניסים כדור טניס, החולדה הכלואה מגלה עניין
מסוים בחפץ החדש. ולעומת זאת, כאשר לכלאה של חולדה שנכלאה עם כדור
טניס מכניסים חולדה חדשה, גם היא מתעניינת בחברה החדשה שאך זה
הגיעה. עכשיו מנסים החוקרים לחשוב על משמעותם העמוקה של הממצאים
האלה.
יש נשים הסובלות תדיר מכאבי ראש. זה סיפור ידוע. אולי לכן מצאו
חוקרי אוניברסיטת ג'ורג'יה עניין רב כל כך בכאבי הראש של גבר, תושב
המקום, שהגיע אליהם. כאבי הראש, מתברר, נבעו מטיפול אחר שקיבל
האיש, כנגד מחלת לב. טיפול זה ניתן באמצעות מדבקה המודבקת על החזה,
והמעבירה תרופה דרך העור. הרופאים הציעו לו להחליף את מקום המדבקה,
ולהעבירה אל הצד הפנימי של ירכו. האיש קיבל את עצתם, ואכן, תוך פרק
זמן קצר, פסקו כאבי הראש. אחר כך, מדווחים החוקרים, סתם מתוך
סקרנות, הניח המטופל את המדבקה על איבר מינו, וגילה שהיא גורמת לו
זיקפה. האיש ניצל את ההזדמנות ורץ לאשתו. אבל לאחר מעשה, החלה האשה
להתלונן על כאבי ראש. החוקרים, מן הסתם, חשו כמי שזכו במשחק בינגו.
החוקרים ביל ליסטר וא. לויד, מאוניברסיטת דנדי, סקוטלנד, בחנו
את השפעת העיסוק המקצועי של האב, על מין צאצאיו. מתברר שלמוזגים
בבארים נולדות יותר בנות, ואילו לקצבים, נולדים יותר בנים. ההסבר
המוצע: האלכוהול, שאיתו באים במגע המוזגים, מפחית את כמות הורמון
המין הגברי טסטוסטרון בדמם (נתון שככל הידוע אין לו השפעה על מין
הצאצא). הדרך שבה גורם העיסוק בממכר בשר להיוולדות יתר של בנים
זכרים, מוצעת על-ידי החוקרים כנושא למחקר מרתק נוסף.
מחקר שבוצע בשוודיה, בעידוד ובמימון הממשלה, בחן את ההבדלים
הרפואיים השונים בין גברים הנוהגים לשתות משקאות אלכוהוליים, לבין
אלה שנמנעים משתייה. מדובר במחקר ענק, שהתבסס על אוכלוסיה של
78,000 "שתיינים", לעומת 78,000 "מתנזרים". כדי למנוע הטיות
ו"זיופים" במחקר, חולקו הקבוצות הבסיסיות בחלוקת משנה, לנשואים מזה,
ולרווקים מזה.
בין ה"שתיינים"לא נמצא שום הבדל בין הנשואים לרווקים. בין
המתנזרים מהטיפה המרה, אובחן הבדל מעניין: בעוד הנשואים שבהם נטו
לפתח יותר התקפי לב מחבריהם הרווקים, נמצאו בין הרווקים יותר מקרים
של מחלת הסכרת ושבץ מוחי. מה לעשות לנוכח ממצאים כאלה? מסקנה שהציע
אחד החוקרים, אומרת שאם אדם נשוי רוצה גם ליהנות מחיים ארוכים, הוא
חייב לשתות לפעמים כמה כוסיות, או פחיות בירה.
