האזרח הקצר ידידיה אנגל (151 ס"מ גובה), נשען אל אחד מסלעיו של
כוכב-הלכת אפסילון-2, ונאנח. למה כל המקרים הגרועים ביותר מתחוללים
תמיד, דווקא כשהוא נמצא בסביבה? הרגשת אי-צדק חריפה חילחלה בבטנו.
אף אחד לא אוהב את ההרגשה שמחנכים אותו, אבל הדרישה המעצבנת:
"כתוב חיבור על ימי ההתנחלות הראשונים באפסילון-2", רק הצדיקה את השם
הרע שיצא למערכת.
הוא הביט סביבו ביאוש. שממה. שמש אדומה, מרוחקת בשמיים, כמה שיחים
נמוכים, זה הכל. והוא ידע, שכאן, מתחת לרגליו, חייבת להימצא עיר בת 18
מיליון תושבים. הרי לא ייתכן שכל זה נעלם כלא היה רק משום שאזרח קצר אחד
חיפש דקך קצרה וקלה להכנת שיעורי בית.
אפסילון-2 לא היה, למעשה, כוכב-לכת עצמאי. הוא היה ירחו של
גאמביט. המתיישבים הראשונים שנחתו על גאמביט בקושי הצליחו להמריא
משם חזרה. הכבידה האדירה של כוכב-הלכת הענק איימה למחוץ את
בני-האדם השבריריים. בסופו של דבר הם הצליחו להיחלץ והתיישבו
באפסילון-2. סבא-של-סבא של ידידיה, יהויכין אנגל, קברניט ה"אנופלס",
הנחית את ראשוני המתיישבים במקום והנהיג אותם בשנות ההתיישבות הראשונות.
עכשיו הגיח כוכב האב גאמביט מעבר לאופק. בעוד שעה קלה הוא
יכסה כשליש משמיו של הירח הקטן. ידידיה הביט בו בשתיקה. גאמביט היה
הדבר היחיד המוכר בשממה הבלתי-אפשרית שהקיפה אותו מכל
עבריו. הכל בגלל החיבור המטופש ההוא. את מי מעניינים, בכלל, ימי
ההתנחלות הראשונים באפסילון? אבל לך תתווכח עם המערכת. ידידיה,
כמו תמיד, חיפש את הדרך הקלה. הוא לקח את תא הזמן וירד 300 שנים אל
העבר כדי לשאול על כך את סבא יהויכין. אבל עכשיו מתברר שבגלל
השיחה עם ידידיה, לא הספיק סבא לגלות את מרבצי אבן הפוליקריס. הוא
לא מצא כל עניין בירח הקטן אפסילון-2, והמריא לדרכו. אנשי האנופלס לא
בחרו במקום הזה להקמת עיר המחוז. כך קרה שידידיה עלה שלוש מאות שנים
בזמן, היישר אל תוך שממה אפרורית, מנוקדת כמה שיחים נמוכי קומה. טוב. בדרך
הטבע אפשר היה לרדת שוב אל העבר ולתקן אותו. אלא שאז, תנועה אחת מיותרת שלו,
שילחה את תא הזמן לדרכו והוא נותר לבדו בשממה.
כוכב האב גאמביט לא התרשם במיוחד ממצוקתו של האזרח הקצר.
מכל מקום, הדבר לא הפריע לו להמשיך במהלכו הרגיל. עכשיו הוא כיסה
חלק ניכר משמיו של אפסילון-2. הוא התקדם לאיטו אל השמש האדומה,
המרוחקת. בעוד זמן לא רב יטיל את צילו הרחב על הירח. באפסילון
ישתרר אז לילה בן חמש-עשרה שעות. האזרח הקצר נרעד. הוא זכר כי הלילה
על-פני הירח קר במיוחד, והוא היה לבוש בבגדי טיול קלים בלבד. תחושת
חירום טיפסה והתמקמה בגרונו.
הוא הוציא מכיסו את בומרנג הזמן שקיבל מבני כיתתו ליום הולדתו
העשירי. זה היה צעצוע פשוט יחסית שהיה מסוגל לנוע בזמן בצעדים זעירים
בני שלוש דקות בלבד, כל אחד. שלוש דקות. והאזרח הקצר היה תקוע בצרה
בת 300 שנים. הוא כיוון את המתג אל העתיד. אחר כך נמלך בדעתו
והיפנה אותו אל העבר. מה זה משנה? הוא נאנח והשליך את הצעצוע הרחק
לפנים. מה יש לו להפסיד? הבומרנג התרחק, דחס את הזמן לאחור, והחל
לעשות את דרכו בחזרה, כאשר רחש קל מאחוריו, גרם לאזרח הקטן לפתל את
צווארו בבהלה.
תא הזמן הקטן עמד לו שם. הבומרנג החזיר אותו לרגע אחד לפני אותה תנועת
יד בלתי זהירה. עכשיו, צריך לתפוס אותו לפני שייעלם… הוא התקרב אל התא
בזהירות, סנטימטר אחר סנטימטר, התגלגל פנימה מבעד לפתח וסגר מאחוריו
בתנופה את מגן שדה הכוח.
התא הזדעזע במחאה וזינק אל העתיד – ברירת המחדל שלו. אבל האזרח
הקצר לא איבד את עשתונותיו. ידיו כבר היתוו את קווי הזמן הנכונים על
לוח המטרות, והתא החל צונח במהירות במורד הזמן, אל הרגע שאליו כיוון
ידידיה.
מאה שנים. מאה וחמישים, מאתיים וחמישים, שלוש מאות. יום נחיתתה
של האנופלס על פניו של אפסילון-2. ידידיה הסתיר את התא מאחורי גוש
סלע גדול והתבונן בחללית הנוחתת ברעם מנועים. הפעם הוא לא יחזור על
השגיאה שעשה בפעם שעברה. הוא לא ייתגלה לעיניהם של אנשי הצוות ולא
יבזבז את זמנו של סבא בשיחות סרק. הוא יניח לאירועים להתרחש באופן
חופשי. הפעם הוא לא יתערב במהלך ההיסטוריה.
סבא יהויכין אנגל יצא מבעד למינעל האוויר, שוטט כה וכה, ונהם
משפטים בלתי מובנים מתחת לקסדתו השקופה. הההממממם, הההמממממם.
אבל בסופו של דבר הוא הפך בקצה מגפו אבן מסוימת, שמתחתיה התנוצצו, באלפי
נצנוצים, גרגרי הפוליקריס. יש! ידידיה סימן מטרת-זמן חדשה על לוח הבקרה:
300 שנים אל העתיד. קדימה, קדימה!
הוא התממש ליד מכונית האוויר שלו, בדיוק במקום שבו עזב אותה,
במגרש החניה לרגלי מגדל המערכת באפסילון-2-סיטי. עוד 25 דקות חלפו, והוא
השליך את עצמו בתחושת רווחה מתפרצת על הספה הקטנה בחדרו. "כמה טוב
שבאת הביתה", אמרה המערכת. "עוד לא הכנת את שיעורי הבית, נכון? אז יש שינוי
במטלות שלך. הנה המטלה החדשה: כתוב חיבור דמיוני על התקלות העלולות
להתחולל במסע בזמן". האזרח הקצר הסתער קדימה בזעם. זאת הבעיה עם מערכת
החינוך. היא בלתי נראית, ואי אפשר להחזיר לה מכה. מצד שני, על הנושא הזה הוא דווקא יכול לומר משהו. ההההממממממם. הההההההההמממממם. (משהו בכל זאת עבר בירושה במעלה הדורות). בסדר, אמר. בואי נגמור עם זה עכשיו. פתחי קובץ ורשמי לפניך: "האזרח הקצר ידידיה אנגל (151 ס"מ גובה), נשען אל אחד מסלעיו של כוכב-הלכת אפסילון-2, ונאנח"…
