.
למצטרפים חדשים: מומלץ לקרוא את הפוסט "מה זה המדור הזה – אבא של שלומית", שמופיע בתחילת רשימת הפוסטים במדור זה.
.
בשלב מסוים תמיד עולה לדיון שאלת הערך המוסף. משהו שמעבר
להתנהלות הרגילה, משהו שייחד את הילדה וייתן לה משהו שאין לאחרים.
למשל, חוגים.
.
אבא: "חוג אנגלית".
אמא: "חוג ריקוד".
הילדה: "גיטרה. כשעושים קומזיץ,זה נורא עוזר שמישהו יודע לנגן בגיטרה".
.
טוב. מה לא עושים כדי לסייע להצלחת הקומזיץ? אבא הוריד מהבוידעם את
הגיטרה שלו, קנה מיתרים חדשים, מתח וכיוון אותם, פרט כמה אקורדים
נשכחים – והעביר את השרביט (כלומר, את הגיטרה), לדור הבא. .
מאז, פחות או יותר, נאלמה הגיטרה דום.
.
– שלומית, התאמנת היום בנגינה?
.
– לא, וגם לא צריך. המורה משבח את נגינתי גם ככה.
.
טוב. אולי גדל אצלנו בבית מוצרט קטן, ממין נקבה. אבל במחשבה
שנייה, מוצרט אהב מאוד לנגן, והוא בילה חלק ניכר מזמנו בנגינה,
לא? בכל אופן, לא יהיה זה נכון לומר שקולה של הגיטרה נדם לחלוטין.
יש ימים שבהם צליליה נשמעים ברמה. במקרה או שלא במקרה, זה קורה כאשר
באים אל הילדה אורחים.
.
אגדה פולנית מפורסמת מטילה על ההורים את האחריות למנהג שלפיו
ילדים שלומדים נגינה חייבים "לנגן מעט" ולהפגין את יכולתם לפני
אורחים שבאים לבקר. ההורים של שלומית לא רמזו שום דבר בעניין הזה,
ובכל זאת, בכל פעם שנכנס הביתה אורח – ילד או מבוגר – מתחילה
הגיטרה להתרונן.
.
– שלומית, אני חושב שגיליתי תופעה שחוזרת על עצמה.
– ברור. לכן קוראים לזה חזרה.
.
זכות התגובה:
.
אני חושבת שלימוד נגינה זה משהו שתלוי בשיטה. יש כל מיני שיטות.
אבא שלי מעדיף את השיטה שלפיה חייבים להתאמן ולנגן כל יום. לי יש שיטה
אחרת, שמאחדת את החזרות עם ההופעות. אני חושבת ששתי השיטות טובות,
אבל אני מעדיפה את השיטה שלי.
.
שלומית.
