קוטו רוח הערב פיתל את שתי מחשבותיו המקבילות, מפנה אותן זו
כנגד זו, בשביעות רצון. הוא נשב את עצמו בעליצות במערבולת הולכת
ועולה, מניח לעתיד הצפוי לו ולבני מינו לשטוף לכל אורכו.
בעוד זמן לא רב יהיו כל הרמות והשקעים הברומטריים הנפלאים של
כוכב-הלכת הזה, לנחלת הרוחות. חלום בן אלפי מחזורים עמד להתגשם
ולהיות למציאות. בני עמו של קוטו יעתיקו, בסופו של דבר, את מסלולי
הנשיבה שלהם אל מדרונות הלחץ השופעים הללו.
היה רק פרט אחד, שצריך היה לתת עליו את הדעת, לפני שתחל ההגירה
הגדולה. כוכב-הלכת הזה היה מיושב. קוטו פיזר באוויר רעלים שהיו
אמורים לכבות את התשוקה המינית בקרב הילידים. העסק הזה עבד בהרבה
מקומות אחרים. כאן הוא נכשל. הזקנים והילדים אומנם חדלו מעיסוקיהם
המיניים, אבל שום דבר לא הצליח לבלום את תשוקתם של הפרטים הבוגרים.
הוא ניסה להפנות את התשוקה לאפיקים לא פוריים: גברים עם גברים,
נשים עם נשים. זה עבד, אבל רק חלקית.
קוטו כמעט אמר נואש ,כאשר חלף וליטף את פניו של אלברט אינשטיין
הצעיר. איזו מחשבה צלולה וחופשית, איזו כמיהה לגבהים. קוטו לא היסס.
הזדמנות כזו לא תשוב עוד. הוא החדיר למחשבתו של היליד הצעיר
את עקרון שיוויון המאסה והאנרגיה.
מתוך הדו"ח של קוטו רוח הערב, כפי שהוגש למועצת הרוחות
העליונה: להערכתי, הילידים ישתמשו בעיקרון שמסרתי לידיהם, כדי
להשמיד אלא את אלה. אין לי עוד ספק: אנחנו נקבל את כוכב-הלכת שלנו.
זו שאלה של זמן בלבד.
