.
מה זה המדור הזה "אבא של שלומית" ?
.
המרקם העדין של המבנה הארגוני המורכב של הקונצרן התעשייתי
הרב-תחומי בין-לאומי שבו אנחנו גרים ועובדים, נקלע באחרונה לקשיים.
עד עכשיו העובדה הזאת לא הגיעה למדורי הכלכלה בעיתונים, רק בזכות
פעולות הסוואה שונות שנקטנו. אבל עכשיו הגענו לרגע האמת.
האמת היא, שאחת החוליות החשובות ביותר בארגון שלנו, חדלה לתפקד
לחלוטין, ועובדה זו מאיימת לגרום תגובת שרשרת הרסנית שמי יודע היכן
תסתיים. מדובר בילדה. פעם, לפני זמן לא רב, היא הייתה מקבלת הודעות
טלפוניות ורושמת אותן בדייקנות, הולכת לדואר, לבנק, לקניות קטנות,
מתייקת, מדיחה כלים, מכינה כוס קפה לאדם העמל, ועוד כיוצא באלה מלאכות
חשובות, נחוצות ומועילות. ועכשיו – שום דבר. שביתה מוחלטת.
-שלומית, מה זה?
-הודעה טלפונית.
-אי-אפשר להבין מה כתוב כאן.
-מצטערת, מיהרתי.
-את מוכנה לגשת לדואר?
-זה לא יכול לחכות למחר?
-הדחת כלים?
-אחר כך.
-את יכולה להכין לי כוס קפה?
-מצטערת, אבל אני כבר יורדת .ביי!
-מה מחכה לך למטה?
-גומי. ביי!!
-מה?
-גומי. אין לי זמן להסביר. בי!!!
כך הלכו ונעלמו מהנוף גם שיעורי הבית, תנועת הנוער, הספרייה
העירונית, ועוד רבים וטובים. את הכל לקח הגומי. אחר כך התברר לנו
שגומי זה מין משחק קופצני כזה, שמשחקים אותו בחצר, עם עוד כמה
ילדים. נשמע תמים? אותנו זה הרס.
החלטנו לשוחח עם הילדה, אבל היא לא כל כך רצתה לשוחח
אתנו (עסוקה מאוד בזמן האחרון). בסוף הגענו לפשרה :אנחנו נשוחח,
והיא תתאמן בינתיים בקפיצות גומי, בעזרת גומי שיימתח במטבח בין שני
כסאות.
-תראי, בזמן האחרון את מקדישה פחות מדי זמן להכנת שיעורי בית…
-ראשון!
-ולעזרה להורים…
-שני!
-את לא כל כך מרוכזת במה שקורה סביבך…
-שלישי!
-אנחנו לא נגד הגומי, אבל לכל דבר יש מידה טובה…
-רביעי!
-את בכלל מקשיבה?
-חמישי!
-מה כל כך מושך בגומי הזה?
-הוא גמיש.
.
זכות התגובה:
.
בזכות הקפיצות בגומי יש לי שרירים נהדרים ברגליים. אני חושבת
שאלה השרירים היחידים במשפחה, ולכן מגיעה להם התחשבות מיוחדת.
