"עבודת נמלים" ראה אור בהוצאת ספריית פועלים.
אלכס ישב, נשען בגבו אל גזע החלמית הסטויה. ראשה המתולתל של
סילבי נח על ירכו. אור השמש האדמדם חדר מבעד לעלים המחומשים
הגדולים, וצבע רצועות אלכסוניות לרוחב הגזעים הירקרקים, כמה מטרים
מעליהם. הוא חפר בידו במבוכה באדמה התחוחה.
יער החלמית הקיף את המחנה משלושה עברים. הגזעים הסטויים התנשאו
לגובה של שבעה, שמונה מטרים. העלים הראשונים התפלגו מהגזע בגובה
שלושה מטרים, בערך, כך שלא הפריעו לאדם שביקש לטייל ביער. על הרצפה
היו פזורים פירות חלמית גדולים. מעין דלעות ירוקות-צהובות, עגולות,
מחולקות לפלחים, ובמרכזו חרוט קטן, קשה. בעבר, כשגודלם הטבעי של
הפירות הללו לא עלה על סנטימטר אחד, אפשר היה לאכול מהם ללא חשש.
עכשיו הם הכילו עסיס רעיל. אפילו הנמלים נמנעו מלאכול מהם.
היער שצמח ועלה תוך שבועות ספורים עמד להתייבש בימים הקרובים.
תכונתה זו של החלמית לא שונתה על-ידי הקרינה הרדיו-אקטיבית, כך
שהיא עדיין יכלה לשמש מדד נאמן של עונות השנה. החלמית צומחת באביב
ונובלת בראשית הקיץ.
אלכס חפר בידו את אדמת היער התחוחה. כמה פעמים כבר אזר עוז,
ניקה את ידו במכנסיו והחליט לעשות מעשה. וכמה פעמים נסוג וחזר לחפור
בחול. סילבי שתקה והתמכרה לקרירותה הנעימה של הקרקע. רוח הקדים
שנשבה "בחוץ", הצטננה בצל העצים וייבשה את זיעתה. הקיץ הישראלי
הגיח כדרכו מתוך האביב הקצר, והיכה באנשי המחנה ללא רחם.
– "הייתי נותנת הכל כדי להיות עכשיו באחד מהחישורים הממוזגים של
הגלגל החמישי". אמרה.
– "גם אני", אמר אלכס בתשובה, על אף שכלל לא היה בטוח שאכן היה נותן
הכל תמורת זאת.
– "אבא שלי אומר שבעוד שבועות ספורים נוכל לשוב הביתה", אמרה סילבי,
"במחנה יישארו רק כמה עשרות חוקרים. אני לא מבינה את האנשים האלה.
אני לא הייתי מוכנה, בעד שום דבר שבעולם, להישאר לבד על-פני כוכב
הלכת הזה, 385 אלף קילומטרים מהבית, מוקפת נמלים שחורות ועצי פרי
רעילים", כתפיה רעדו, "אני לא יכולה אפילו לחשוב על זה".
זה הזמן, חשב אלכס. עכשיו אני מוכרח לעשות זאת. הוא טפח בידו
על מכנסיו, עצר את נשימתו, אחז בכתיפה של סילבי והפנה אותה לעברו.
ואז הסתער עליהם הקן. הוא עשה זאת באמצעות אחת מיחידותיו הלוחמות.
היא פשוט סגרה את לסתותיה העצומות סביב גזע החלמית, מרתקת אליו את
כתפיו של אלכס.
סילבי המבועתת קפצה ממקומה וטיפסה במהירות על עץ חלמית סמוך.
מהגובה הבטוח, יחסית, של חמישה מטרים, היא השקיפה אל המקום שבו ישבה
עד לפני רגעים ספורים. הנמלה הלוחמת מהקן עמדה מאחורי החלמית, כך
שאלכס שישב על הקרקע, מרותק בכתפיו לגזע, לא יכול היה לראות אותה.
הוא ניסה להתנועע, אבל ויתר כשהלחץ סביב כתפיו גבר. לסתותיה של
הנמלה שאחזה בו היו מצויידות בזוג שיניים פנימיות. אלה נלחצו אל
קיבורת זרועו, כך שכל תנועה שלו גרמה לו לכאב עז.
– "יש לה גוון אדמדם". אמרה סילבי שהתמקמה בנקודת החיבור של ענף
גדול אל הגזע, כמה מטרים מעליו.
– "מה?" התחיל אלכס.
– "והיא בכלל לא דומה לנמלים אחרות שראיתי. היא גדולה מאוד, והלסתות
שלה עוד יותר גדולות. אני חושבת שהלסתות מהוות מחצית מגופה".
– "לוכדות העבדים האדומות". אמר אלכס.
שני מחושיו של הקן הקיפו את גזע החלמית וליטפו בעדינות את פניו
וגופו של אלכס.
– "מה?" אמרה סילבי.
– "לוכדות העבדים האדומות. הנמלים שראינו לפני חצי שנה
בסרט של הגשושית שסיירה באמריקה. הן מצאו אותנו. הן הצליחו,
איכשהו, לחצות את האוקיינוס. אולי בעזרת אותם כדורים פורחים, כמו
זה שהגשושית פגעה בו".
– "יופי. אם כך אין מקום לדאגה", אמרה סילבי, ולעג מהוסס נשמע
בקולה. "עכשיו שאתה יודע עם מי יש לך עסק, אתה רק צריך להסתובב,
ללחוץ את ידה, כלומר את מחושה, ולברך אותה לשלום".
הנמלה הרפתה מעט מהלחץ על כתפיו של אלכס, והלכה והסתובבה, עד
שעמדה מולו, פנים אל פנים. תאי הראייה בעיניה המורכבות נחלקו
לשניים. מחצית אחת התמקדה באלכס שישב לפניה. המחצית האחרת שמרה
בקפידה על כל תנועותיה של סילבי, על הענף.
– "אם את לא רואה נמלים נוספות בסביבה", אמר אלכס, "רדי מהעץ ורוצי
להזעיק עזרה. תגידי להם שיביאו את הדגם האחרון של "תורג'י".
הנמלה שלא הבינה מהו החריץ המתנועע בפניו, החדירה את אחד
ממחושיה לפיו. השערות הרכות דיגדגו את חיכו. הוא השתעל וירק את
המחוש החוצה. הלחץ על כתפיו גבר, ואחר הורפה מעט. סילבי ניצלה את
התרגשותה של הנמלה, החליקה על הגזע והתחמקה בשקט מהמקום.
– "שיביאו גם מקרני לייזר, ליתר ביטחון!" צעק אלכס אל דמותה
הנעלמת.
היחידה הלוחמת עזבה את גזע החלמית, אחזה בכוח בכתפיו של אלכס
והעמידה אותו על רגליו. הוא היה גבוה ממנה. היא הרפתה לרגע ממאחזה
בכתפיו ותפסה מאחז אחר, סביב מרפקיו ומתניו. במצב זה החלה לדחוף
אותו לפניה. אלכס שהעריך שאין כל דרך שבה יוכל להתנגד לה ביעילות,
שיתף פעולה וצעד לפניה.
זו התמונה שהתגלתה לאנשי מעבדת ההדרים שהוזעקו על-ידי סילבי.
המעבדה שכנה בין עצי ההדר הסטויים, מרחק כמה מאות מטרים מיער
החלמית. שלושה חוקרים איישו את המעבדה ושניים מהם יצאו מייד למקום
שבו תקפה הנמלה את שני הנערים. סימני גרירה שהתחלפו בעקבות של צעדים
רחבים, סיפרו את סיפור מאבקו וכניעתו של אלכס.
לאחר מרדף קצר, במרחק קילומטר וחצי מהמקום, בשטח פתוח שהיה
מכוסה צמחייה נמוכה יבשה, הם ניצבו מול "לוכדת העבדים". הנמלה,
שלסתותיה החזיקו באלכס, עמדה ללא נוע, מושיטה אליהם את מחושיה. אחד
הרודפים, סילבי העידה מאוחר יותר שהיה זה הבוטניקאי גולוד, שלף את
מקרן הלייזר שלו ושילח בה שלוש קרניים, מטווח של מטרים ספורים. קרן
לראש, קרן לחזה וקרן לבטן.
"לוכדת העבדים" קפאה על מקומה. רגליה האחוריות כשלו ובטנה ירדה
ונשענה על הקרקע. אבל חזה וראשה נשענו על שני זוגות רגליה הקדמיות,
ולסתותיה נותרו מהודקות סביב מתניו ומרפקיו של אלכס.
– "איזה יצור מטומטם", אמר גולוד, "אפילו למות היא לא יכולה כמו
שצריך".
– "לא היית צריך לירות בה", אמר אלכס.
– "תפסיק לקשקש ילד", אמר גולוד, אנחנו יודעים שאתה גיבור. אתה
יכול לחסוך את המאמץ, אין צורך להוכיח לנו את זה פעם נוספת".
– "מעולם לא ראיתי נמלה דומה לזאת", אמר הבוטניקאי השני, שמו נשמט
מזכרונה של סילבי בלהט המאורעות שבאו לאחר מכן.
– "סטייה חד-פעמית". אמר גולוד. "תראו איזה בליטות בוקעות מחזה.
וכמה חורים מסובכים קדוחים בהן".
– "יש עוד אלפים כמוה". אמר אלכס, שהיה עדיין לכוד בצבתות המתות.
– "הו, כן?" שאל גולוד בלעג, "איפה"?
– "בסביבה". אמר אלכס, מנסה להשתחרר מהצבתות, "אלה" לוכדות העבדים
האדומות", שנראו בסרט של הגשושית האמריקאית, לפני כחצי שנה. אתה
זוכר?"
גולוד זכר. בינתיים הצליחו סילבי והבוטניקאי השני לפתוח
את לסתותיה של הנמלה ולשחרר את אלכס.
– "והן הגיעו לכאן על כנפי נשרים". לעג.
– "לא", אמר אלכס, משפשף את זרועותיו הכואבות, "הן השתמשו בכדורים
פורחים, כמו זה שנפגע על-ידי הגשושית".
* * *
ססיליה וגיל, שהגיעו אל המחנה למחרת האירועים הללו, מצאו את
אנשי הגלגל החמישי בעיצומו של ויכוח פוליטי קשה. על הפרק עמדה
השאלה כיצד יש להגיב על צעדי ההתגרות של "לוכדות העבדים האדומות".
הנמלים האמריקאיות הנחיתו את המצעופים שלהן בשני ריכוזים. אחד ממערב
למחנה, והשני ממזרחו. היערכות זו העידה, לדעת רבים, על כוונות
מלחמתיות התקפיות.
כל פעולות המחקר השיגרתיות הופסקו, ואנשי המחנה התגודדו
בחבורות סביב אולם ההתכנסות, מנסים לגבש תוכנית פעולה שתהיה מוסכמת
על כולם. אלא שלא היה קל למצוא את המכנה המשותף. גיל, אלכס וסילבי,
שישבו בספסלים האחוריים, נזכרו בוויכוחים שהתנהלו בעבר הלא רחוק
בשאלה אם לנחות על-פניו של כדור-הארץ החרוך, או להישאר בחלל. כאז כן
עתה, נחלקו האנשים לשני פלגים יריבים עיקריים.
הבוטניקאי גולוד ריכז סביבו את האנשים שביקשו לחסל את בעיית
הנמלים אחת ולתמיד.
– "אין לי שום דבר נגד הנמלים", חזר ואמר בכל הזדמנות, "ואני לא
מבדיל בכלל בין נמלים אדומות לשחורות, כך שאי-אפשר להאשים אותי
בגזענות או במשהו דומה לזה" (כאן היו חסידיו פורצים בצחוק,
ואפילו אלה שהתנגדו לדעותיו היו מעלים חיוך על פניהם), "רבותי,
אני הייתי עד לתקיפתו של נער על-ידי נמלה אדומה, מהסוג המכונה
'לוכדות העבדים האדומות'. אני מניח שיפי הנפש המבקשים להגן על
הנמלים היו משנים את דעתם מהקצה אל הקצה, אילו חזו כמוני במראה
המביש והמפחיד הזה".
– "איזה דמאגוג", לחש אלכס לגיל, "זה באמת היה מפחיד, אבל לא כפי
שהוא מציג את זה. הרבה יותר מפחיד היה לחוש את קרני הלייזר שלו
חולפות סמוך כל כך אלי. והריח של הכיטין והבשר החרוכים, שלא תדע".
– "ששש… תן לשמוע".
– "ואני רוצה לתקן את הרושם שנוצר אצל רובכם", המשיך גולוד, "כאילו
אני דורש להשמיד את הנמלים בלא תנאי. ובכן, שיהיה ברור: אני באמת
דורש להשמיד אותן, אבל רק אם לא תימצא דרך להחזיר אותן לגודלן
הטבעי. אני, כמו כולכם, בעד שימור הטבע, אבל בעד שימורו כפי שהוא
היה לפני המלחמה הגרעינית. אני לא מרגיש כל מחויבות כלפי צורת
החיים המפלצתית הזו. אין טעם בניסיון לשמור על גזע סטוי של נמלי
ענק. אני מציע לעשות מאמץ, ולהחזיר להן את גודלן הטבעי, כפי
שאנחנו משתדלים לעשות למען עצי ההדר, שיחי תפוחי-האדמה וכל שאר
הצמחים התרבותיים. תאמינו לי, זה הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים
לעשות למענן".
– "טוב שססיליה לא שומעת את זה", אמר גיל.
– "היא שומעת", אמרה סילבי, והפנתה את תשומת ליבו אל חלון מרוחק,
שדרכו השתרבבו לאולם זוג מחושים שעירים.
– "לעזאזל", פלט גיל, "האידיוט הזה יקלקל בנאום מטופש ולא מעשי אחד
את כל מה שבנינו כאן במשך חודשים". הוא קם ממקומו ועבר לשבת ליד
החלון שמבעדו הציצה ססיליה אל האולם.
– "אל תשימי לב אליו", אמר, "הוא סתם אידיוט. מה מבין בוטניקאי
בזואולוגיה? חוץ מזה, את יכולה להיות שקטה, אין שום סיכוי
שהצעותיו תתקבלנה על דעת הרוב".
ססיליה לא ענתה, אבל מחושיה המשיכו לסקור בשקט וביעילות את הנעשה באולם.
גולוד עוד המשיך ותיאר בצבעים עזים את מהלך שבייתו של אלכס
בידי הנמלה האמריקאית.
– "'לוכדות העבדים האדומות' מכנים אותן. נראה שהן לא זכו בכינוי הזה
בחינם. לא הספיקו לנחות וכבר התחילו ללכוד עבדים מכל הבא ליד. לא
מצאו נמלים? אין דבר, אל תדאגו, הן תסתפקנה גם בעבדים אנושיים…
אם רק נניח להן להתארגן כאן. אני חוזר ומזהיר רבותי :אין כאן שאלה
של שימור טבע. אנחנו הטבע, ועלינו, קודם כל, לשמר את עצמנו. וכדי
להבטיח את המשך קיומנו, אנחנו חייבים להשמיד לחלוטין את הנמלים
האמריקאיות האדומות. ואת נמלי הקציר השחורות המקומיות, עלינו
להחזיר לגודלן הטבעי. שימור הטבע? אני בעד שימור הטבע! אבל לא
בעד שימור סטיות גנטיות המסכנות את עצם קיומנו כאן".
– "הוא צודק". תופפה ססיליה באמצעות מחושה בתוך רשת ה"תורג'י" של
גיל.
– "מה?" מר גיל, "את חושבת שהוא צודק?!".
– "לא בקשר אלינו", הבהירה ססיליה, "אבל הנמלים האדומות הגדולות
האלה זוממות משהו רע. אני יכולה להריח את זה באוויר, ואני חושבת
שאי-אפשר יהיה לבלום אותן, בלי לחסל אותן. ולא יהיה קל לחסל אותן
לפני שהן תחסלנה אותנו. לא קל בכלל".
– "רבותי", אמר ד"ר יוהאנסן, משקיט את הוויכוחים שהתנהלו באולם
בעקבות דבריו של גולוד, "רבותי, ראשית אני רוצה לתקן כמה דברים
שאמר כאן גולוד, שאני מעריך אותו כחוקר מעולה בתחומו. אבל ראשית,
עלי לאמר ש'לוכדות העבדים האדומות' אינן מהוות סכנה כולשהי לאדם.
הנמלה הלוחמת שלכדה את אלכס עשתה זאת, לפי כל הסימנים, מתוך
סקרנות בלבד. אין לי ספק, יחד עם זאת, שהן מהוות איום רציני מאוד
על נמלי הקציר השחורות המקומיות.
"'לוכדות העבדים' נוהגות לגזול את הזחלים מקיניהן של נמלים אחרות,
ולהביאם לקינן שלהן. לאחר שהזחלים מתפתחים, הם הופכים לעבדיהן של
הנמלים האדומות. אבל הן אינן לוכדות נמלים חיות, ובבדאי שלא
יתקיפו בעל-חיים שבמקרה הטוב אפשר לתאר אותו, מבחינתן, כבלתי
מוכר".
– "השאלה היא אם גם הן יודעות את כל מה שאתה יודע", קרא לעברו גולוד
ממקום מושבו, "לפי מה שראיתי במו עיני רק אתמול, נדמה לי שיש לך
חילוקי דעות עם 'לוכדות העבדים'"עצמן".
– "אני מבקש ממך", אמר יוהראנסן, "אני לא הפרעתי לך לדבר, אל תפריע
לי. כבר הסברתי שהנמלה האמריקאית לכדה את אלכס מתוך סקרנות בלבד.
רבותי. אנחנו דנים כאן בגורלה של צורת החיים היחידה שנותרה על
פניו של כדור-הארץ. אומנם, מדובר בצורת חיים סטויה, אבל בכל זאת,
אלה חיים שאי-אפשר להתעלם מהם. הנמלים האלה לא עברו את סופות האש
והקרינה, רק כדי שאנחנו ננחת לפתע מן החלל ונחסל אותן
בדי-די-טי. או ברעל אחר. מוכרחה להימצא דרך אחרת. בעבר הלא רחוק
חיו על-פניו של כוכב-הלכת הזה מיליוני מינים שונים של בעלי-חיים.
עכשיו נותרנו רק אנחנו ושני מינים של נמלים. הרי לא ייתכן שאין
כאן מקום לשלושתנו. אנחנו מתנהגים כמו אדם שנותר קירח, פרט לקבוצת
שערות אחת, והוא תולש אותה, כדי להישאר קירח לחלוטין".
גולוד, שהיה קירח למחצה, מישש במבוכה את פדחתו, מכווץ את
צווארו, כאילו ביקש להיבלע בצווארון חולצתו המורם.
– "דבר על ההיערכות ההתקפית שלהן", קרא אליו מישהו מהקהל.
– "טוב", אמר יוהאנסן, "ובכן, אין דבר כזה כמו היערכות התקפית.
הנמלים, אפילו הנמלים האדומות, אינן מסוגלות לתכנן מהלכי מלחמה.
המושג 'איגוף' כלל אינו מוכר להן. הן רגילות לתקוף בראש אחד,
בטכניקה של הסתערות פשוטה על היעד. כל ניסיון לייחס להן תיחכום
מעבר לזה, מעיד על אי הכרת תכונותיהן הבסיסיות ביותר של הנמלים".
– "איזה שטויות". אמר ה"תורג'י" של גיל שהופעל במחושה של ססיליה.
– "חוץ מזה", המשיך, "שמעתי כאן תיאוריות רבות על הכוונה המסתתרת
מאחורי נחיתתן של ספינות האוויר בשני ריכוזים. אני לא רוצה
להתייחס לכל התיאוריות הללו, אבל אני רוצה לשאול: האם מישהו מכם
ניסה פעם להנחית כדור פורח? האם לא עלה על דעתכם ההסבר הפשוט
ש'שני הריכוזים' נוצרו במקרה, בהשפעת הרוח ואילוצי השליטה בכלי
המסורבל והמסובך הזה? האם אתם סבורים שהנמלים הללו שולטות בספינות
האוויר שלהן בדיוק רב כל כך שמאפשר להן נחיתה מדויקת במערך
מתוכנן כלשהו"?
– "אז אתה אומר שהן חצו את האוקיינוס כדי לערוך אצלנו ביקור
נימוסין?"
– "לא. אני אומר שהן באו לקחת להן עבדים מבין זחליהן של נמלי הקציר
השחורות. הגשושית שלנו, זו שפגעה לפני חצי שנה בספינת האוויר
שלהן, הראתה להן את הדרך. אילמלא ההתנגשות ההיא, הן לא יכלו לדעת
על עצם קיומם של חיים מעבר לאוקיינוס. אני משער שהגשושית נראתה
להן כמו זכר או כמו מלכה מגזע נמלים לא מוכר".
– "אם כך, אין לנו בעיה. נניח לשני מחנות הנמלים לחסל אלה את אלה".
– "לא", אמר יוהאנסן, "להיפך. אסור לנו להניח לזה לקרות. אנחנו
חייבים למנוע את המלחמה. ואנחנו חייבים לעשות את זה מהר, לפני
שנאבד את השליטה במצב. אפשר לדעת כיצד מלחמות מתחילות, אבל לעולם
אין לדעת כיצד הן תסתיימנה. ההוכחה הטובה ביותר לכך היא פניו
החרוכים של כוכב הלכת הזה".
– "וחוץ מזה הן לא יודעות היכן המחילות שלנו", אמרה ססיליה.
– "הנמלים האדומות לא יודעות היכן נמצאות מחילותיהן של נמלי הקציר",
חזר גיל על דבריה בקול רם.
– "אז מה זה אומר?"
– "זה אומר שהן סבורות שהמחנה שלנו הוא קן נמלים היכול לשמש שדה ציד
מוצלח ללכידת עבדים", אמר גולוד, "אחרת הן לא היו נוחתות כאן, לא
בריכוז אחד, ולא בשניים".
הוויכוח הזה התחיל יום לפני שובם של גיל וססיליה, ונמשך,
לסירוגין, בימים שלאחר מכן. פעולת המחקר במחנה הושבתה כמעט כליל.
אנשים נמנעו מלצאת למעבדות המרוחקות, מפחד היתקלות בפטרולים של
"לוכדות העבדים" שנראו מסיירים בשטח בכל שעות היום והלילה. מבחינה
מסוימת, היה המחנה נתון במצור.
ד"ר יוהאנסן ואנשי צוותו בפרוייקט תק"נ עמלו ללא ליאות על
פיתוחו של "תורג'י" מדגם חדש, שיוכל ליצור תקשורת בין בני-האדם
ל"לוכדות העבדים". בהיעדרה של נמלה אדומה שתהיה מוכנה לשתף פעולה,
התנהל הפרויקט בעצלתיים. אבל יוהאנסן לא התייאש. אנשיו, מצויידים
במיקרופונים רגישים, שהיו מסוגלים לקלוט צלילים ממרחקים גדולים,
יצאו מדי יום לסיורים בסביבתו הקרובה של המחנה. לפי ההוראות, הם
נמנעו מליצור מגע עם הנמלים האדומות, אך למרות זאת הביאו איתם מידע
בעל ערך על מנהגיהן.
מועד השיבה אל הגלגל החמישי התקרב והלך, והוויכוח בעניין
הנמלים הלך ונשא אופי של "מה אנחנו משאירים מאחורינו". התקשורת בין
המחנה לתחנה החלל הלכה ונעשתה צפופה יותר ויותר. רוב תשומת ליבם של
אנשי המחנה הופנתה אל החלל. וכך ערב אחד, הבחין אחד מהחוקרים
הצעירים, שניצב על משמרתו בתורנות קשר-מתמיד עם הגלגל, באות שידור
לא מוכר שבא מן החלל. אות, שלפי כל הידוע לו באותו זמן, לא היה צריך
להיות שם, מסיבה פשוטה מאוד: לא היה שם שום דבר.
ובכן, צריך או לא צריך, משהו אכן היה שם, והוא שידר אל הארץ
אותות ברורים, בעוצמה גוברת והולכת. עכשיו נדחקו הנמלים, האדומות
והשחורות כאחת, מסדר היום של אנשי המחנה. מי מוכן להתעסק עם נמלים,
כשחללית זרה מתקרבת לכדור-הארץ? ד"ר יוהאנסן היה אחד היחידים
שהמשיכו בעבודתם הרגילה, תוך כדי התעדכנות מתצמדת במיקומה של החללית
הזרה. רוב אנשי המחנה, וגיל, אלכס וסילבי ביניהם, פשוט הצטופפו ליד
חדר התקשורת, מחכים למוצא פיו של השדרן התורן.
למען האמת, באותו זמן כלל לא היה ברור שמדובר בחללית זרה. יכלו
להיות הסברים שונים לשידורים מהחלל. כמה מהם היו פשוטים וסבירים
יותר, אבל אנשי המחנה העדיפו בבירור את ההסבר שאמר כי חללית זרה ובה
יצורים נבונים מכוכב-לכת מרוחק כלשהו החליטו לבקר בכדור-הארץ.
ניסיונות לפענח את השידורים לא עלו יפה, אבל יחד עם זאת נראה
שאי-אפשר היה להימנע מהמסקנה כי מקור השידור הוא ביצורים נבונים
כולשהם המצויים אי-שם בחלל. ה"אי-שם" יכול היה להיות בכוכב-לכת מרוחק
אלפי שנות-אור מהארץ. הוא יכול היה להיות גם בחללית העומדת להגיע
אליה תוך זמן קצר. רוב אנשי המחנה, כאמור, העדיפו להאמין באפשרות
השנייה. יוהאנסן ועוד כמה מחבריו סברו כי האפשרות הראשונה מציאותית
יותר.
רוב אנשי המחנה שהפסיקו את מחקריהם במעבדות המרוחקות,
עסקו עכשיו יומם ולילה בספורט החדש :ניסיון לפענח את הקוד של
"שידורי החלל". תחנות הקליטה והמחשבים של הגלגל החמישי עמדו בקשר
מתמיד עם הארץ וסייעו במאמץ. השידורים חזרו על כמה תבניות קבועות,
שייצגו, ככל הנראה, מילים או מושגים מסוימים. אלא שלמרות המאמצים
שהושקעו בכך, לא הושגה התקדמות. אפשר היה להכיר מילים "חלליות",
לסדר אותן במשפטים מתאימים ל"תבנית המשפט החללי", אבל אי-אפשר היה
לדעת מה אומרים השידורים הללו.
כך חלפו ימים ארוכים. הוויכוח בעניין הנמלים נדחק לקרן זווית.
הנמלים האדומות עצמן לא גילו פעילות עויינת והפכו לחלק מובן מאליו
מהמציאות. חלק כל כך מובן מאליו, עד שאנשי המחנה חדלו אפילו מלצפות
בהן. ואז, בוקר אחד, כאשר נדמה היה שאנשי המחנה שכחו את עצם קיומן
של "לוכדות העבדים", תקף הקן את המחנה בשלושה ראשי חץ שעלו על המטרה
משלושה עברים שונים.
המשך יבוא – בשבוע הבא.
