זוהדי קאדרי מנסה להכיל את החרדה

מבנים גיאומטריים המצויים במעין שיווי משקל עדין – או לא רחוק ממנו – מאכלסים את יצירותיו של זוהדי קאדרי שהוצגו עד היום (שבת 17 בפברואר), בתערוכה "סימן וצבע" בגלריה מנשר בתל אביב, באצירת עודד ידעיה. הקווים הישרים, משטחי הצבע המדויקים יוצרים תחושה של היגיון פנימי סדור, שאמור לאפשר לחזות את הבאות, של מערכת כללים ידועה ובטוחה, שאם רק נלמד אותה וניישם אותה כראוי, נוכל להבטיח את הישרדותנו בכאוס העולמי הסוער.

אלא שאל תוך הסדר-לכאורה שמוצג ברוב שטחיהם של בדי הציור של קאדרי, מתגנבים כוחות נסתרים שפעולותיהם ניכרות פה ושם, בפינות נסתרות, בקצות הקווים ה"מותכים", בנזילות שרומזות  על איומי הרס, ובכתמי צבע שחושפים את האמת שניסינו לטאטא אל מתחת לפני השטח, ואשר מתעקשים לעלות ולעמת אותנו עם המציאות.

זוהדי קאדרי – איזון זמני

אם כי שלא כמו חץ הזמן החד-כיווני של הפיזיקאים, כיוון הזמן  בעבודותיו של קאדרי עשוי להיתפש לפחות בשתי תצורות.  ייתכן שמדובר בסדר קיים  שמתערער והולך – אבל ייתכן שמדובר בסדר חדש, שבוקע ומתארגן מתוך מצב של אי-וודאות ואי-סדר. לכן, אולי, העבודה הראשונה בסדר העבודות בתערוכה קרויה "איזון זמני". רוצה לומר, בינתיים אנחנו מצליחים איכשהו לאשן את עצמנו. כמו אותו אדם שמחליק באמבטיה, אבל מצליח, ברגע האחרון, לאזן את עצמו ולהימנע מנפילה כוכבת. השאלה המרחפת בחדר היא, כמובן, מי לידנו יתקע, שנצליח "לצאת מזה בשלום" גם בפעם הבא?

החרדה הנולדת מהשאלה הזאת מרחפת בחלל הגלריה, כשקאדרי – שככל הנראה כבר ויתר על האפשרות להתגבר עלי, מנסה איכשהו – לפחות – להכיל אותה.

זוהדי קאדרי – ניסיון להכיל את החרדה

 

 

זוהדי קאדרי נולד וגדל בכפר נחף שבגליל, ולמד אמנות בסנט פטרסבורג ברוסיה. כיום הוא חי ועובד בנחף. יצירתו מנהלת קשר רציף עם העבר, ההווה – והעתיד של החברה הערבית בישראל בפרט, ושל העם הפלסטיני בכלל. עם זאת, ניכר בעבודתו גם ניסיון להשתחרר משאלות של זהות ושייכות, ולהתמקד בהיבטים אוניברסליים ואינדיבידואליים של חירותו כאדם וכאמן.

 

 

כתיבת תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.