היום קייב, אתמול לנינגרד. סיפור שמתחיל ברעב ונגמר בניצוץ – עד כמה דקה ושבירה היא קליפת התרבות האנושית

 

לנינגרד. טרגדיה של עיר במצור 1941 – 1944. אנה ריד. תרגום: עדי הירש.
הוצאת אריה ניר. 399 עמודים

הוא היה נפוח מבצקת, ובשלב מסוים החל לגנוב לחם מחנויות. אחת מהנשים שעמדו בתור ראתה אותו גונב,
הלכה אחריו אל מחוץ לחנות ואיימה להמסור אותו לשלטונות. "תן לי חצי ממה שגנבת, או שאסגיר אותך".
הם נכנסו לפתח בניין, והוא תחב את מחצית כיכר הלחם בפניה. "קחי, תאכלי". היא התיישבה על שפת המדר
כה, קרעה חתיכות לחם והכניסה לפיה בתנועות מהירות. הוא התיישב לידה ואכל את המחצית שלו. כך הם
ישבו ואכלו, כשמעת לעת הם מגדפים זה את זו, עד שהלחם נגמר. כך מתארת אחת מתושבות לנינגרד, אירוע
שהייתה עדה לו בשנות המצור הגרמני על העיר.

מצור, כדאי לדעת, היא טקטיקת הלוחמה האכזרית, היעילה והקטלנית ביותר. בדרך כלל, זו טקטיקה שהחזק
מפעיל כנגד החלש ממנו. במקרים רבים, זה נגמר בניצחונם של הצרים. מצדה, העי, יריחו. הטקטיקה הנגדית
היעילה היא שיטת האדמה החרוכה. אבל רק למעטים יש תעצומות נפש שמאפשרות להם לחרוך את האדמה
בפועל. הספר שלפנינו מספר על המצור הקטלני ביותר בתולדות האנושות. במשך שנתיים וחצי שבהן צרו
הגרמנים על לנינגרד (הידועה כיום כסנקט פטרבורג). מספטמבר 1941 ועד לינואר 1944, גוועו בה, ברעב
ובמחלות, כ-750,000 בני-אדם. פי 35 ממספר האנשים שנהרגו בבליץ בלונדון. פי ארבעה ממספר האנשים
שנהרגו כתוצאה מהפצצות האטומיות שפגעו בהירושימה ובנגסאקי.

ב-8 בספטמבר 1941 השמיד חיל האוויר הגרמני את מחסני המזון העיקריים של העיר. כעבור שנה נותרו בעיר,
לפי הערכות, כמויות מזון שהספיקו לזמן קצר: קמח ודגנים ל-35 יום; גריסים ואטריות ל-30 יום; בשר (וגם
משק חי) ל-33 יום; שומנים ל-45 יום; סוכר וממתקים – ל-60 יום. לנוכח הערכות אלה נקבעה טבלת קיצוב
חדשה למזון: הפועלים קיבלו 250 גרם לחם, עובדי משרד וילדים 125, תומכי לחימה 250, ולוחמים 500 גרם
לחם ליום. תעשיית התחליפים פרחה. אנשים צרכו, כמזון, את שיבולת השועל של הסוסים. הסוסים נאלצו להסתפק
בעלי עצים. אנשים אכלו את חיות המחמד שלהם, וכשאלה אזלו פנו ובישלו עורות עגלים ומעי כבשים שנמצאו
בנמל, כחומרי גלם תעשייתיים.

קבוצות של אנשים התפרצו לחנויות במטרה לגנוב מזון, בעיקר לחם. זה היה הנושא האחד והיחיד שהעסיק את
תושבי העיר. לחם. לא קונצרטים, לא תיאטרון, לא ספרות. רק לחם. קטטות רחוב בין כנופיות, גניבות, תככים,
מניפולציות, אפילו רציחות. כל אלה אך ורק למען דבר אחד: לחם. אנה ריד מתארת ביובש מסוים, מוקפד, את
הידרדרותה של העיר הגדולה הזאת, אל מצב שבו, למעשה ולא כמטפורה, אדם לאדם זאב.

זה תיאור צורם, חורך, שאינו מתיישב עם הדרך שבה תפסנו עד היום את העיר הזאת. זו העיר שחיים חפר תיאר
במילים כמו ארמונות, גשרים, נשפים, ועוד.

פטרבורג
מילים: חיים חפר
לחן: דובי זלצר

אח, פטרבורג ארמונות וגם גשרים
והנשפים, הנשים והגינדור
אח, פטרבורג החיים מאושרים
אח, פטרבורג, פטר, פטר, פטרבורג!

גבירונת שולחת
חיוך בישני
ומי הלוקח?
נו, בטח אני.

הנה לגרפינה
יש קול חושני
ומי הלוחש לה?
נו, בטח אני.

אח, פטרבורג ארמונות וגם גשרים
והנשפים, הנשים והגינדור
אח, פטרבורג החיים מאושרים
אח, פטרבורג, פטר, פטר, פטרבורג!

עוברים קפיטנים
זוקרים השפם
עינם עין הנשר
בשרשה לה פם.

פוסעים גנרלים
מונוקל, זקן,
את מי מחפשם הם?
אותך, קפיטן …

אח, פטרבורג ארמונות וגם גשרים
והנשפים, הנשים והגינדור
אח, פטרבורג החיים מאושרים
אח, פטרבורג, פטר, פטר, פטרבורג!

פגשת רוזנת
או סתם פונדקית
אמור ז'ה וו זם
הן יודעות צרפתית.

הגישו שמפניה
או וודקה, או קואס
אמור דנקשיין
זה מאד מנומס.

אח, פטרבורג ארמונות וגם גשרים
והנשפים, הנשים והגינדור
אח, פטרבורג החיים מאושרים
אח, פטרבורג, פטר, פטר, פטרבורג!

ב-12 בינואר 1943, פתח הצבא האדום ב"מבצע ניצוץ" – מתקפת נגד רבת עוצמה. כעבור שבוע של לחימה עזה
הצליח לפרוץ מסדרון יבשתי צר אל העיר. עוד שנה נדרשה עד שהצבא הגרמני נסוג מעמדותיו מסביב לעיר,
והצבא הפיני (הפינים שיתפו פעולה עם הנאצים), נסוג אף הוא.

סיפור המצור על לנינגרד מתואר בין היתר בסימפוניה השביעית "לנינגרד" של שוסטקוביץ' וכן ב"מרדיאן של
פולקובו" מאת ורה אינבר.

 

כתיבת תגובה

Your email address will not be published.