מערכת הבחירות לרשויות המקומיות חשפה לפנינו כמה צדדים לא
מוכרים של הנערה המתגוררת בצל קורתנו. האמת היא, שתמיד חינכנו אותה
לעצמאות מחשבתית, אבל לא היה לנו מושג עד כמה הצלחנו בכך. כל העניין
התחיל, כמו כל הסערות הגדולות, בשקט. ליד השולחן, בארוחת הצהריים,
הילדה שאלה: בעד מי תצביעו?
(בעיירתנו התמודדו על ראשות הרשות שלושה מועמדים שנחשבו בעלי סיכויים).
– קשה לומר. לכל אחד מהמועמדים יש יתרונות וחסרונות.
– אני בעד רינה.
?-
– קודם כל, היא אישה, ואני, כאישה, תומכת בה.
– את כ—מה?!
-אני כאישה. אדם ממין נקבה, אם אתה רוצה.
מאותו יום, היו שעות הפנאי של הילדה מוקדשות לעניין אחד בלבד: סיוע
למטה הבחירות של רינה. היא התרוצצה בעיר וחילקה כרוזי תעמולה, ניהלה
וויכוחים נוקבים עם תומכיהם של המועמדים האחרים, והדביקה פוסטרים
סגולים של המנהיגה בכל אתר אפשרי.
ואז הגיעו הבחירות, ואיתן התוצאות הלא כל כך מעודדות. אבל בסיבוב השני,
היא כבר הייתה בעלת ניסיון, ושום דבר, אבל שום דבר, לא עמד בדרכה. המועמד
המועדף של שלומית בסיבוב השני, יכול היה לראות – ואכן ראה – את זכייתו כמונחת
בכיס.
רק טבעי שאבא של שלומית, שגילה את הכוח של מנהלת הקמפיין המשפחתית,
החל להרהר בקול רם, ולשאול את עצמו, מדוע שלא יפתח גם הוא בקריירה
פוליטית.
שלומית: עזוב. למה לך העסק הזה?
– מה זאת אומרת ?חשבתי שאת אוהבת פוליטיקה.
– אני אוהבת פוליטיקה, אבל אתה לא מתאים לזה.
– ??!!
– לא הייתי מצביעה בעדך.
-???!!!
– אתה אבא טוב, אבל לא היית יכול להיות ראש עיר טוב. אתה לא יודע
לחייך לאנשים ולהתחנף אליהם, אתה לא אוהב שמתערבים בענייניך, וכמו
שאתה אומר, אתה לא תוקע את אפך בעסקיהם של אחרים. בקיצור, אתה טיפוס
לא חברותי. אין לך שום סיכוי בפוליטיקה. למה שלא תקרא במקום זה
איזה ספר טוב?
זכות התגובה:
לא כל אדם מתאים לכל תפקיד. למשל, לא כל אחד יכול לכתוב מדור
כמו "אבא של שלומית", נכון? ובכן, באותה מידה אפשר לומר שלא כל אחד
יכול להיות ראש עיר מוצלח. ואין לזה שום קשר לחיבה או לאהבה שאני
רוחשת כלפיו באופן אישי. ולעצם העניין: לדעתי, העצה שנתתי לאבא שלי,
היא לטובת כל הנוגעים בדבר.
שלומית
