.
.ג'וזף בויס
.
אמן מושגי גרמני, או "פסל חברתי", או "אמן מיצג" כפי שכונה
לא אחת, ואשר השפיע במידה רבה על אמנות המאה ה-20. במלחמת
העולם השנייה שירת כטייס קרב בוורמאכט הנאצי. נפצע ואף נשבה
על-ידי הבריטים. בעבודתו ניכר ניסיון מתיש להתמודדות עם מעורבותו
במלחמה. נהג לספר על אירוע שבו מטוסו התרסק בחצי האי קרים,
ושבו ניצל בידי נוודים טטרים שמשחו את גופו בשומן ועטפו אותו
בלבד. מדובר, ככל הנראה, בבדייה (שייתכן שבויס עצמו האמין בה).
.
הוא התבודד במשך שנים ביערות, ולאחר מכן התמנה לפרופסור
באקדמיה לאמנות בדיסלדורף. שם החל להציג את המיצגים המפורסמים
שלו (שהוא כינה בשם "פעולות"). זכור במיוחד המיצג "איך להסביר
אמנות לארנב מת": הוא כיסה את ראשו בדבש ובעלי זהב, לבש נעל אחת
עשויה לבד ואחת עשויה פלדה, הילך בגלריה כשעתיים, והסביר לארנב
מת יצירות אמנות שהיו תלויות שם (1965).
.
.
.
.
במיצג אחר, שנקרא "זאב ערבות" (ניו-יורק 1974), התגורר בויס בגלריה עם
זאב ערבות אמריקני כשהוא מכוסה לבד ומחזיק מוט נחושת.
.
.
.
.
בעבודה "נחיל מזחלות הישרדות" (1969), נראית מכונית פולקסוואגן
מסחרית שמחלקה האחורי נגררות עשרים מזחלות שנשאו לבד, שומן
ופנס. המסר: אין נהג. אי אפשר לסמוך על "מנהיגים", וכל אדם
חייב לדאוג לעצמו.
.
.
.
.
.
המשפט שבציטוט לקוח מראיון שנתן לעיתון, ושבו אמר את אחד
מהמשפטים המצוטטים ביותר בתולדות האמנות:
"לאמנות עוד לא הגענו".
.
הנה עוד כמה קטעים מאותו ראיון:
.
הדבר שבאמת מעסיק אותי כאן הוא אותה ממשות של החומר
האוניברסלי, כיוון שברצוני להגיע לרמה חדשה, שבה הבורא של
אותה הממשות אינו בא מבחוץ, כביכול, כציירי ימי הביניים, שיצרו
שוב ושוב אימאז'ים מדויקים להפליא של ה"חיצוניות" של הדברים,
עד שהגיעו לדרגת שלמות שייצגה בעיניהם את יצירת המופת. אני
מנסה להראות שדבר כזה אינו אפשרי, כיוון שהאדם מסוגל על פי
רוב ליצור ממשות בכוחות עצמי. זהו עצם העיקרון היצירתי.
.
האדם עדיין אינו אדם אל רק ראשית ההתחלה של האדם. והאדם
בן-ימינו הוא רק שלב נוסף בהתפתחות. איזה בני אדם יהיו בעתיד?
אולי יתחילו פעם להיות אנושיים באמת. אנושיות היא משהו שעלינו
עוד להשיג.
.
לקראת סוף הריאיון שאלה המראיינת: כשרשמת את הרישומים
האלה, האם חשבת שאתה עושה משהו שאפשר לקרוא לו אמנות? או
שזה נראה לך דומה יותר למחקר?
.
בתשובה, אמר בויס את הדברים הבאים: …"רציתי להגיע לאמנות.
עדיין לא הגענו לאמנות. כשם שבני האדם אינם קיימים עדיין.
האמנות עדיין ממתינה שייצרו אותה".
.
עניין אחר
.
בהקשר של רגשות אשם על מעורבות במלחמה, אולי כדאי לדעת
שיש גם "רובה בויס" (רובה נגד טנקים, 0.55 אינץ'). תוצרת אנגליה,
שימש כאמצעי נשק אנטי-טנקי נישא, בשירות חיל הרגלים במלחמת
העולם השנייה. הוא פותח בידי קפטיין ה"ס בויס שהיה חבר בוועדה
הבריטית לכלי נשק קלים, וחבר בצוות התכנון של מפעל אנפילד.
.
מי שהתעניין בקטע הזה על נשק אישי קל, אולי ימצא עניין גם במאמר
על עלייתו (הלא כל-כך מטאורית) של "החבר תת-מקלע".
.
.
