כך הולכים השורפים – הטרדה מינית מגיעה לפרנהייט 451

.
מה קודם, חופש הביטוי, או הזכות שלא להיות מוטרד על רקע של
מין, גזע, מוגבלות, שפה, לאום, או גיל? הוויכוח על השאלה הזאת,
הגיע לפני שנים אחדות לנקודת פרנהייט 451, טמפרטורת ההתלקחות של
הנייר, שבה נשרפים ספרים. המדורה הובערה בחצר הפנימית של מעונות
הסטודנטים הבוגרים של המכון לטכנולוגיה של מסצ'וסטס, MIT.
השורפים היו סטודנטים במכון. הנשרפים היו עותקים של ספר שנועד
לתאר את מדיניות המכון באשר להטרדה לסוגיה, ואת האמצעים למניעתה.
מרגע שהופץ הספר ועד להתלקחותו, עברה שעה אחת בלבד.
.
הניסוח הנושן שלפיו חופש התנועה מסתיים במקום שבו מתחיל אפו של
הזולת, משאיר יותר מדי "חורים" במארג של קוד ההתנהגות הראוי בחברה
מתוקנת. הוא אינו פותר, למשל, מקרים של הטרדה מילולית, או כל פגיעה
רגשית אחרת. העיסוק במניעת הטרדה מכל סוג שהוא, מתגלגל ככדור
שלג ענק במדרונותיה התלולים של החברה האמריקאית. בבית-הספר
למינהל ציבורי של אוניברסיטת הרווארד מועבר קורס אקדמי
מלא העוסק בשאלה זו. ב-MIT, בקצה האחר של שדרות מסצ'וסטס,
הוצא לאור ספר מיוחד הדן בהיבטיה השונים של ההטרדה. זה הספר
שמילא את תפקיד חומר הדלק במדורה שהבעירו הסטודנטים.
.
בראש הצוות שעמל על הכנת הספר, עמד פרופ' סמואל קייסר, עוזר
המנהל האקדמי הכללי של המכון. קייסר הגדיר את הספר כ"אחד הכלים
המרכזיים שאנו מייעדים במאמץ הכולל שלנו לכינון חברה תרבותית
ב-MIT, חברה המושתתת על כבוד הדדי, שבה יוכל כל אחד ללמוד ולעבוד
ללא הטרדה". הספר דן בתופעת ההטרדה לסוגיה, וכלולות בו הגדרות
מפורטות של כל היבט חוקי של ההטרדה, וכן פירוט של כל אפשרויות
הפעולה הפתוחות לפני המוטרד/ת, המבקש/ת לשים קץ להטרדה.
.
ההגדרות הארוכות והרבות, המדויקות מצד אחד ומסויגות מצד
שני, וכן ריבוי אפשרויות הפעולה, הן שהעלו את חמת הסטודנטים. "לפי
הספר", אמר הסטודנט לורנס יוגמן, "כל מה שתגיד או שתעשה, יכול
להיחשב כהטרדה, וזה, בפירוש, נוגד את חירות הביטוי שהיא היסוד החשוב
ביותר של התרבות האמריקאית". חבר אחר בקבוצת הסטודנטים-השורפים,
סטיוון שואו: "לא סביר בעינינו, שכדי לדעת איזו התנהגות היא קבילה
ומה קו הגבול שממנו והלאה היא עלולה להיחשב להטרדה, יהיה עלינו
לקרוא כ-70 עמודים של הגדרות משפטיות המנוסחות בפיתולי לשון
שאיננו אמונים עליהם. אם הייתי רוצה להיות משפטן, הייתי הולך
לבית-הספר למשפטים. אבל אני באתי ללמוד הנדסה. לפיכך, אין זה הוגן,
מצד הנהלת המכון, לדרוש ממני לקרוא, ולהבין ולפעול על-פי הספר הזה".
הסטודנט ניקולאס קאזימיר: "לדעתי, הספר הזה נועד לכסות את הישבן של
ההנהלה, ולא לטיפול אמיתי בבעיית ההטרדה, ככל שהיא קיימת כאן".
.
הסטודנטים, שקיבלו את הספר בתיבות הדואר שלהם, התכנסו בספרייה
ועברו במהירות על הכתוב בו. תוך שעה התחממה האווירה במקום
עד כדי כך, שכ-20 מהנוכחים יצאו מהספרייה בריצה, הביאו בנזין,
והחלו לשרוף את עותקי הספר שבידיהם, בחצר הפנימית של מעונות
הסטודנטים. הסטודנטית אליזבת נסלר: "הניסוח והעריכה של הספר באמת
בעייתיים, ולדעתי, זה מה שגרם לאי-הבנה. עורכי הספר ביקשו להציג את
בעיית ההטרדה ואת אפשרויות הפעולה נגדה באופן רחב ככל האפשר.
התוצאה שהתקבלה, דומה במידה רבה לניסיון להרוג זבוב באמצעות תותח.
האנשים פשוט נבהלו מהניסוחים המשפטיים, ובמקרים רבים נראה להם,
אולי בצדק, שהספר שולל את זכות הביטוי שלהם. לדעתי, פרופ' קייסר
צריך להוציא חוברת צנועה בהרבה, שתציג את העניין באופן יותר פשוט
ויותר ישיר. מה לעשות, מה לא לעשות. זה הכל. בדרך זו, רק מי שבאמת
יהיה מעורב במקרה של הטרדה, יצטרך ללמוד ולהבין את כל ההיבטים של
הבעיה".
.
שום אמצעי לא ננקט נגד השורפים. אבל בשנה שלאחר מכן לא הופץ הספר.
לידיעת הסטודנטים הובא דבר קיומו בספרייה. ירצו, יאכלו. לא ירצו – לא
יאכלו.
.