אז מה באמת היה לנו, ומה אפשר ללמוד מזה

.
תולדות האנושות.
הנדריק וילם ואן לון.
מתרגם: לא ידוע.
הוצאת "עמיחי", 315 עמודים.
.
לפני 71 שנה ויומיים, בתשיעי בספטמבר 1939, תשעה ימים לאחר פרוץ
מלחמת העולם השנייה, סיים העיתונאי וההיסטוריון הנדריק וילם ואן לון
לכתוב את "תולדות האנושות". הוא ידע שלא מדובר ב"קץ ההיסטוריה",
אבל לסופרים ולמו"לים יש קווי התחלה וסיום משלהם, וכעיתונאי, הוא
ידע את חשיבותו של ה"דד-ליין". לפיכך סיים את "תולדות האנושות"
במשפט: "אני מקווה שאזכה להוסיף לספר הזה פרק שייקרא "סוף
מלחמת העולם השנייה ושקיעת ההיטלריזם". (כמה עמודים קודם לכן,
תיאר את הגורמים להתפתחויות שהובילו לפריצת המלחמה, ובהם הדרך
שבה נסתיימה מלחמת העולם הראשונה: "חוזה ורסאי נכתב בחודו של
כידון. ואף כי המצאה זו מועילה מאוד בקרב פנים-אל-פנים, מעולם לא
הבטיחה הצלחה רבה כמכשיר לעשיית שלום").
.
מפתיע להיווכח שוואן לון מצא לנכון לפתוח ספר קצר, כמעט לאקוני,
על תולדות האנושות, שבו כל חצי עמוד יכול להביא, לתאר ולסיים
את תולדותיהן של אימפריות עולמיות, בהכרזה שלפיה "אנו חיים בצלו
של סימן שאלה ענקי. מי אנו? מאין באנו? אט אט, אך בעוז ובעקשנות,
הודפים אנו סימן שאלה זה אל אותו גבול רחוק, מעבר לאופק, שבו
אנו מקווים למצוא את תשובתנו…". סיפורה של האנושות יוצא לדרכו,
בספר הזה, מהרגע שבו נוצרו לראשונה החיים מתוך החומר הדומם,
והאבולוציה החלה במלאכתה הבלתי נלאית.
.
מפתיע עוד יותר להיווכח שהספר הזה, שבמבט ראשון נראה כמו תקציר
מנהלים משובח, שהוכן על-ידי מחלקת מחקר אסטרטגית בכוונה לדחוס
כמה שיותר מידע לכמה שפחות עמודים, נכתב, בגוף ראשון, בלשון
של סיפורים-מסביב-למדורה, כספר לילדים או לבני-נוער צעירים.
"ההיסטוריה דומה למגדל רם של ניסיון ולקח. לא קל להגיע לפסגתו של
בניין עתיק זה וליהנות מהנוף. אין מעלית. אך רגלי נערים חזקות,
והם יכולים להעפיל".
.
צריך אומץ כדי לכתוב כרך בודד, בן כ-300 עמודים בסך הכל, ולהכתירו
בכותרת "תולדות האנושות". בלי ועדות הערכה, בלי דיונים, פרוטוקולים,
בלי פשרות. בעצם המעשה הזה ואן לון אומר: "אני יודע שלא אוכל
לכתוב את כל תולדות האנושות. אבל אני יודע שאוכל לפלס בשבילכם
את הדרך, לפנות הררי פרטים טפלים, ולחשוף לפניכם את הנרטיב העיקרי,
האירועים הגדולים שהשפיעו על מה שבא בעקבותיהם, את אלה שייראו
גם אם המצלמה שלנו תבצע זום אאוט ותתבונן על הנעשה מריחוק
מתחייב בין חוקר לנושא המחקר שלו".
.
על מידת יכולתה של ההיסטוריה ללמד על העבר, ועל הטענה שרווחה
בימים שלפני מלחמת העולם השנייה, שלפיה "ההיסטוריונים מעולם לא
הצליחו ללמד אותנו על העתיד", הוא אומר: "אלה הטוענים כך יכולים
לומר באותה מידה של צדק שלוח נסיעות אינו מלמדנו דבר, ושטבלאות
הגיאות והשפל אינו מלמדנו דבר, ומפת כבישים אינה מלמדת דבר.
מובן שהם אינם מלמדים דבר את מי שמסרב לעיין בהם. אחרי הדברים
האלה, שכאמור נכתבו תשעה ימים לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה,
בא המשפט שמובא בראש בסקירה הזאת. כלומר, ואן לון אמנם לא זכה
לכתוב את הפרק האחרון בספר שתכנן (הוא מת בשנת 1944, כשנה לפני
תום המלחמה, והמתרגם לעברית, ששמו נותר עלום, עשה זאת).
אבל הוא ידע לחזות את כותרת הפרק: "סוף מלחמת העולם
השנייה ושקיעת ההיטלריזם".
.
תודה מיוחדת לאיציק מקפה "שקמה" ברחובות (פנינה היסטורית בפני
עצמה), על הספר הזה, שגיליתי על מדפי הספרים המשומשים המוצגים
אצלו למכירה.
.