.
החווייה האנושית לפי מרטין היידגר.
.
מרטין היידגר הגדיר את "מצב היסוד" של האדם כ"היות שם".
כלומר, הקיום עצמו – ולא המחשבה, כפי שטען דקארט –
קודם לכל. בראש ובראשונה אנו קיימים, גם אם לא
בחרנו בקיום הזה, על מאפייניו. סארטר קבע שבקיום
כשלעצמו יש שרירותיות מסוימת, וההתמודדות עם שרירותיות
זו היא "הסיפור האמיתי" של הקיום האנושי.
.
איך יודעים אם משהו באמת קיים, או שהוא רק, נניח,
בבואה המשתקפת במראה? מה ההבדל בין אנשים אמיתיים
לבין דמויות בסרט? הבדל אחד בולט, למשל, הוא שסיפורם
של ה"אמיתיים" אינו כתוב כתסריט. הם צריכים להסתדר
בעצמם, להחליט מה לעשות, מה לומר, למי, מתי. אנשים
רבים חשים שלקיום שלהם יש משמעות שמגינה עליהם
באיזשהו אופן. ("אני משמעותי, לכן לי 'זה' לא יקרה").
או, לפחות, הם מרגישים שלא יתכן שימותו או שיסבלו
בלי סיבה משמעותית, שהיא חלק מ"סדר קוסמי" כלשהו
("אבל למה? תסביר לי למה?").
.
הפער בין תחושת המשמעות הסובייקטיבית שלנו, לבין
המציאות הקשה "שם בחוץ", היא לב החוויה האנושית.
.
פיסיקאים מנסים לתאר את העולם באמצעות אוסף של
משוואות. לפי היידגר, העולם הוא מטלה או אוסף של
מטלות. כדי שלעולם ולדמויות שבתוכו יהיה קיום אמין,
המשמעות חייבת להיות פנימית, לעולם לא נגזרת
מרצונותינו.
.
אחת המסקנות העולות מכל זה, אכן הוסקה כבר על-ידי
איש אחד שחגג לא מזמן את יום הולדתו ה-100. כששאלו
אותו מהו ההישג הגדול של חייו, הוא ענה בפשטות: "זה
שאני עדיין כאן. חי וקיים. עושה את מלאכת החיים –
מבצע חילוף חומרים, מקפיד על שאיפות ונשיפות".
.
זה בדיוק מה שמקפידים לעשות גם חברי להקת "שאיפות
ונשיפות" Inhale Exhale . הנה, למשל, השיר Redemption
(קיום) מתוך האלבום:
.
The Lost. The Sick. The Sacred.
.
http://www.youtube.com/watch?v=QHRiqSleXo8
.
Redemption
.
I wandered in on my own that day.
Now I'm exhausted from that miracle, Oh Yeah.
Excitment chills my veins.
Go through this all for who?
I'd do it all again.
And not think twice about going back to where I thought was home.
Don't find me on the other side again, don't find me on the other side.
There's still hope in one.
.
(chorus)
Life as we once knew it is dead
Pick up the pieces, saying goodbye
Has never been so hard
.
Faces plastered with joyful gleam.
A look that speaks for itself I'm sure.
Say what you will but I'm ok. I will require
this explanation to kill my spirit and sting my pride.
So full of things to say my lips are sealed, what gives.
There's still hope in one.
.
(chorus)
Life as we once knew it is dead
Pick up the pieces, saying goodbye
Has never been so hard
.
והנה גרסת חדר החזרות:
.
http://www.youtube.com/watch?v=iMOiPp7BC2Y
.
שאיפה ונשיפה לפי הגדרתם של ד"ר יעל קשתן
ואלון ברהם (מתוך אתר מט"ח):
כיצד האוויר חודר לגופנו? אם אנחנו סתם פותחים את
הפה ומחכים, אוויר מבחוץ לא נכנס לגופנו. כדי שהאוויר
יזרום פנימה עלינו לגרום להפרש לחצים כיון שהאוויר,
וכך גם כל גז, זורם כשיש הפרש לחצים, הוא זורם ממקום
בעל לחץ גבוה למקום בעל לחץ נמוך. אם נגרום ללחץ
נמוך בחלל הפה ובריאות אז יזרום אוויר מבחוץ פנימה
וימלא את הריאות שלנו. כדי להקטין את הלחץ בריאות
אנו מגדילים את נפחן. כשהנפח גדול יותר (ועדיין לא
נכנס אוויר מבחוץ) הלחץ קטן. אנו מגדילים את נפח
הריאות על ידי הגדלת נפח בית החזה באמצעות
כווץ שרירי הנשימה.
.
שרירי הנשימה
.
שרירי הנשימה הם הסרעפת והשרירים שבין הצלעות והם
מתכווצים כשהם מקבלים פקודה מהמוח.
הסרעפת היא שריר בצורת כיפה והיא מהווה את הגבול בין
אברי בית החזה ואברי הבטן. שתי הריאות מונחות על הסרעפת
וכן הלב. מלמטה נמצא הכבד בצד ימין, ישר מתחת לסרעפת
והטחול והקיבה מצד שמאל.
.
כשהסרעפת מתכווצת היא משתטחת, היא נהיית פחות קמורה,
החלק הגבוה של הכיפה יורד וכתוצאה מזה נפח בית החזה
גדל. הריאות נמשכות כלפי מטה ונפחן גדל.
השרירים שבין הצלעות מחברים כל צלע לזו שמתחתיה.
כששרירים אלה מתכווצים הם מרימים כלפי מעלה והחוצה
את הצלעות ואז בית החזה מתרחב. הריאות מתרחבות
בעקבות התרחבות בית החזה ונפחן גדל.
.
ההגדלה בנפח הריאות מקטינה את לחץ האוויר הנמצא
בהן וכתוצאה מהקטנת הלחץ זורם האוויר שבחלל הפה
ובקנה אל הריאות עצמן. בפה נוצר עכשיו תת לחץ ואוויר
מבחוץ זורם פנימה, בהתחלה לחלל הפה ומיד אחר כך לריאות
דרך הקנה.
.
נשיפה
.
הנשיפה אינו תהליך אקטיבי אלא הוא בעצם הפסקת תהליך השאיפה.
המוח מפסיק את הפקודה להתכווץ לשרירי הנשימה. כתוצאה מכך
השרירים נהיים רפויים, הסרעפת שוב מתקמרת כלפי מעלה, הצלעות
יורדות, נפח בית החזה קטן, נפח הריאות קטן, לחץ האוויר בתוך
הריאות עולה והאוויר יוצא החוצה.
.
ברגע שמפסיקים את פעולת השרירים הריאות חוזרות לגודלן המקורי
בגלל תכונת האלסטיות שלהן.
