.
.
"צריך לנפנף בפגמים שלנו. לעשות אמנות שקרובה לחיים".
.
אביב גדג' בשיחה עם אלון הדר. מעריב "סופשבוע", 16 באפריל 2010
.
.
.
.
על הפנים, שערה שערה, בטושים צבעוניים, משרטטת רביטל
ענבה על נייר משרדי פשוט בגודל 4A, סערת נפש, כעס, שלא
לומר זעם כבוש זמנית, רגע לפני ההתפרצות. ראו הוזהרתם. אני
צופה בכם. בכל צעד שלכם, וממתינה לשעת הכושר לבוא אתכם
חשבון. ענבה (1971) היא מה שקרוי אשה מיוחדת. היא מתגוררת
במעון "רעות" ברמת גן. עבודותיה מוצגות בתערוכה "בשביל
הנשמה", המוגדרת תערוכה של אנשים מיוחדים. אוצרת: רונית סנפיר.
.
.
.
.
.
השיער הנופל לפנים הוא התרסה המסגירה נחישות להיצמד לזהות
העצמית גם כנגד רוב גדול וחזק. אורי ליפשיץ, שנדרש לצמתה
הקדמית המפורסמת של מרגלית הר-שפי, נזכר בשיחה שקיים עם
האובייקט שלו, שניסה להתחמק מההנצחה הנלווית בהכרח לסדרת
דיוקנאות "מרגלית הר-שפי" שהייתה אז על כן הציור בסטודיו שלו.
.
ליפשיץ: "אמרתי לה, את רוצה לספר לי שהצמה הזו שלך, היא לא
משחק חברתי, קצת חענדלך, קצת מיניות"?
.
הר-שפי: "בפעם הראשונה והאחרונה בחיים שעשיתי את הצמה הזאת,
זה היה כשישבתי 19 ימים במעצר. לא לפני זה, ולא אחרי זה".
.
.
.
.
19 ימים במעצר. מה עושים 19 ימים במעצר? מתבוננים בסוהרים שלך.
לומדים אותם. עוקבים אחר כל צעד שלהם. לומדים לכבוש את הכעס.
מתכננים נקמה שקטה, חודרת, קרה וחטופה. מה שמעלה לסף התודעה
את השיר I’ll be watching you, אחד מהשירים הבלתי-מובנים, שלא
לומר סתומים של שנות ה-80. היו שראו בו שיר של הטרדה מאיימת,
אובססיסית. היו שהתעקשו לראות בו שיר אהבה של "אני לא יכול בלעדיך",
אבל עיון מדוקדק מוביל למסקנה שמדובר בשיר של כעס כבוש, של
מעקב שתכליתו מציאת הרגע המתאים לתקיפה. כמו פומה שממתינה
על ענף העץ, ועוקבת אחר הטרף מבעד לעפעפיים סגורים למחצה. שיר
שמאיים "לסגור חשבון".
.
I’ll be watching you
.
The Police / Sting
.
Every breath you take
And every move you make
Every bond you break
Every step you take
Ill be watching you
.
Every single day
And every word you say
Every game you play
Every night you stay
Ill be watching you
.
Oh, cant you see
You belong to me
Now my poor heart aches
With every step you take
.
Every move you make
Every vow you break
Every smile you fake
Every claim you stake
Ill be watching you
..
.
.
הנה קליפ שנעשה, ככל הנראה, לנוכח הבנת סוג הכעס שבו מדובר:
כעס של מי שנחשב "פגום", והופך בשל כך לשקוף, למי שדעתו
אינה נחשבת ושקיומו הוא, במקרה הטוב, מטרד שאפשר להסכים
לחיות אתו. ה"פגום", הכועס מוריד תריס – כמו קבוצת שיער היורדת
לפנים. מאחורי התריס הזה הוא מתבונן בדריכות וממתין לרגע שבו
יוכל לנקום את נקמתו. כאן, באופן מפתיע למדי, על רקע "פוליס" ו"סטינג",
מוקרן קטע מ"זמנים מודרניים" עם צ'ארלי צ'אפלין ופולט גודארד.
.
שני קבצנים הנלחמים את מלחמת הקיום שלהם ברחובות הכרך
מנסים לרמות זה את זה. מושגים כמו עיוורון-מותנה נזרקים לחלל האוויר
ומבעד לאותו "עיוורון", עוקבת גודארד ה"פגומה" אחר הטרף שלה. עד
ל"שעת הכושר" שבה הכעס מתפרץ ומותז על פניו של המתנכר המופתע.
.
הקליפ עם צילומי "זמינים מודרניים".
.
.
והנה קליפ מפתיע לא פחות: סטינג משתף פעולה עם פף דדי ולהקתו. ביצוע
מעולה לכל הדעות (הפתיח של המקהלה הוא הברקה של ממש), אבל כדאי
לשים לב לתלתל הגדול שנופל שוב ושוב על פניה של סולנית המקהלה. מקרה?
אולי. אבל כאשר מפלס הכעס עולה, והתריס הקדמי יורד – כמו למשל במקרה של
רביטל ענבה, אולי כדאי להתחיל להתבונן מסביב. אולי כדאי לקחת בחשבון את
האפשרות שמבעד לחרכי התריס, מישהו מתבונן בך, בוחן כל צעד שלך,
כל תנועה, ממתין לשעת כושר.
.
הקליפ של פף דדי ו"סטינג".
.
.
.
