מחקר אוקיינוגרפי שבוצע בשנות ה-90, ושנועד למדוד ולמפות את
כיווני הזרמים בצפון האוקיינוס השקט, ואת עוצמתם, התבסס על כלי מחקר
לא שגרתיים: נעלי ספורט שנסחפו במי הים .
המחקר התאפשר ,לאחר שב-27 במאי 1990, נשטפו מסיפונה של ספינת
מטען שחצתה את האוקיינוס השקט ,חמש מכולות שהכילו 80,000 נעלי ספורט
אופנתיות .לאחר שדיווח על הסופה ותוצאותיה הופיע במהדורות החדשות,
החליטו קרטיס אבסמאייר מהמכון למחקר אוקיינוגרפי של סיאטל, וג'יימס
איגרהאם מהמכון האמריקאי הלאומי למחקר אוקיינוגרפי ,לנצל את הנעלים
האבודות לצורך חקר כיווניהם ועוצמותיהם של זרמי האוקיינוס .
במובן ידוע, אפשר לומר שהנעליים הטבועות שימשו לחוקרים כמעין
בקבוקים נושאי מכתבים, או מסרים, הנסחפים בזרמי האוקיינוס .איגרהאם
נטש זמנית את מחקרו על השפעת הטופוגרפייה של קרקעית הים על מסלולי
הנדידה של דגי הסלמון, והשניים החלו להפעיל רשת של מודיעים שדיווחה
על הופעת הנעליים הסחופות בחופי מדינות וושינגטון ואורגון וכן בחופיהם של
איי הוואי ואיים אחרים באוקיינוס השקט .כך התגלו כ-1,300 נעלים
כאלה .
על-פי המיקום והעיתוי של הופעת הנעלים, ועל-פי האתר שבו נסחפו
מהספינה, חישבו החוקרים את זרמי האוקיינוס הפעילים באיזורים אלה .
לאחר שנוטרלו גורמי שינוי כמו תנודות טמפרטורה והבדלי מזג-אוויר
בין-שנתיים ,שימשו הממצאים האלה לאימות ולכיול מודלים ממוחשבים
שנועדו לבצע סימולציות של זרמים באוקיינוס .הרחבת התצפיות ואיסוף
נתונים על הופעת הנעליים בחופי יפן איפשרו להרחיב במידה ניכרת את
שטח האוקיינוס הכלול במודל הממוחשב .
