מה עוד חסר לנו, אחרי ראש ממשלה טוב ורמטכ"ל טוב. הצעה לקו יסוד שיחבר את הממשלה החדשה לכל אחד מאיתנו.
אקולוגיה היא ענף של הביולוגיה. היא נועדה לחקור את היחסים שבין האורגניזמים לבין סביבתם החיה והדוממת. מדובר ביחסי גומלין מורכבים מאוד, המתקיימים בין גורמים רבים. בשורה התחתונה, האקולוגים מבקשים לדעת מדוע מתים האורגניזמים.
מתברר שבטבע, מעט מאוד יצורים זוכים למות זקנים, ועוד פחות מתים מחמת זיקנה. רובם מחזירים את נשמותיהם לבוראם בגיל צעיר. צעיר מאוד אפילו. הגורמים לכך הם, במקרים רבים, הכוחות השונים הפועלים בסביבתם. בעלי
חיים אחרים, אקלים, מחלות וכו'. כך נוצר פער בין סיכויי החיים התיאורטיים של היצורים, לבין סיכוייהם לחיות באמת. ההבדל ביניהם מתבטא במספר היצורים שמתים בשל השפעות הסביבה, ואינם מממשים את פוטנציאל החיים הטמון בגופם. התמותה האקולוגית הזאת, בצמחים ובבעלי חיים, היא אחד הגורמים שהאקולוגים משקיעים מאמצים רבים בחקירתם. הבנת הגורמים המשפיעים על התמותה
האקולוגית יכולה לסייע ביצירת סביבה שיהיו בה פחות מזיקים, ושתתאים ותעודד חיים של בעלי חיים וצמחים שהאדם חפץ ביקרם.
אם נזכור שהאדם הוא אחד מאותם בעלי חיים שאנחנו אמורים לרצות ביקרם, יתברר לנו שאחרי ראש ממשלה טוב ורמטכ"ל טוב, מה שאנחנו זקוקים לו עכשיו ביותר, הוא פשוט, אקולוג טוב. זה הכל. כי מה שאוכל בנו בכל פה הוא העובדה המדהימה בכל פעם מחדש, שאחדים מאיתנו – וגם כמה מערכות ציבוריות – הפכו להיות מזיקים הפוגעים באחרים ללא אבחנה, מבלי שזה מביא להם עצמם תועלת כלשהי. כאשר כל מי שחייו יקרים לו אינו יכול לצאת מפתח ביתו בימים שבהם הצעירים מקבלים מאבא את "האוטו", כאשר ויכוח על חנייה יכול להיגמר בשליפת סכינים, כאשר בסופי שבוע המשטרה שואפת רק לצמצם את הסטטיסטיקה של מקרי הדקירות והרצח במועדוני הבילוי, ולא למגר את התופעה עד היסוד, כאשר מגזרים שלמים באוכלוסייה נדחקים לחיי עוני חסרי תקווה, וכאשר אנשים מתים בעודם ממתינים בתור ארוך כאורך הגלות לטיפול רפואי, או מכיוון שאין ידם משגת לרכוש תרופה שאינה כלולה בסל הבריאות, פירוש הדבר הוא שיש לנו עסק עם תמותה אקולוגית בעלת שיעור גבוה מדי.
המציאות העגומה הזאת מעוררת לא מעט געגועים לד"ר חיים ויצמן, הנשיא הראשון של מדינת ישראל ומייסד מכון ויצמן למדע. ויצמן, שנודע בעיקר כמדען וכמדינאי, היה גם בעל השקפות ברורות בענייני חברה ואתיקה אנושית. כך, למשל, כדאי לדעת ולזכור שבפברואר 1949, בט"ו בשבט, יום ייסוד הכנסת, נבחר ויצמן לנשיא המדינה, וכך אמר בנאומו: "ידעתי גם ידעתי כי מעל למדע יש ערכים נשגבים אשר רק בהם מרפא לנגעי האנושות: ערכי צדק ויושר, שלום ואחווה".
משהו מזה כלול גם במגילת העצמאות שלנו, שאמורה להיות אחד מקווי היסוד הברורים מאליהם של כל ממשלה בישראל. אבל להטיל את כל האחריות על הממשלה, יהיה מעשה חסר אחריות. המנוף האמיתי לשינוי האקולוגי שיכול לשנות את חיינו כאן מהקצה אל הקצה, מצוי בתרמילו של כל אזרח, כל תושב וכל גר. מה היה קורה, למשל, אם כולנו היינו מאמצים קוד התנהגותי חדש שיתבסס על הכלל הגדול בתורה: "ואהבת לרעך כמוך". נכון, זו תמימות – אבל אולי זו תמימות ברוכה. אם רק ניתן לעצמנו סיכוי, נביא על עצמנו את ראשית הגאולה, ונזכה לעצב עתיד טוב יותר למען הדורות הבאים, אבל עוד לפני כן, יהיה לנו, בינינו, שלום עכשיו.
