.
למצטרפים חדשים: מומלץ לקרוא את הפוסט "מה זה המדור הזה – אבא של שלומית", שמופיע בתחילת רשימת הפוסטים במדור זה.
.
יש מה לעשות בחופש, הודיעה הילדה בעיניים בורקות. זה היה
בבוקר, בדיוק כשאבא ואמא עמדו לצאת מהבית לעבודה. אולי זו הסיבה
לכך שההכרזה התקבלה בשוויון נפש. ברור שיש מה לעשות בחופש. הנה
אנחנו, למשל, יוצאים לעבודה.
בערב חזרו ההורים הביתה ולא הכירו את הבית. במרכז חדר המגורים
התנוססה ערימת פלקטים צבעוניים. חדר המגורים כולו היה מכוסה גזרי
נייר צבעוניים, עפרונות, טושים ואבזרי משרד שונים שנדדו לכאן
מחדרי העבודה של ההורים.
– מה זה?
– קייטנה.
– מה זה!!?
– קייטנה. אמרתי לכם בבוקר. אני מארגנת קייטנה. בינתיים הכנתי את
מודעות הפרסומת. מחר אדביק אותן על לוחות המודעות בסביבה.
למחרת התבשרה השכונה על פתיחת קייטנה בהנהלתה של נערה אחראית
בת אחת עשרה. הפעילויות: שירים, ריקודים, משחקי חברה, מלאכה, ציור,
ועוד. המעוניינים בפרטים נוספים יתקשרו לטלפון מספר…
הטלפון לא הפסיק לצלצל. על הקו היו נערות שאירגנו קייטנות
מתחרות. מתברר שכמעט כל נערות העיר מארגנות קייטנות. הילדה לא טמנה
את ידה בצלחת. גם היא ביררה פרטים על הקייטנות המתחרות. הריגול
התעשייתי פרח.
– אני יורדת למטה.
– שלומית, השעה עשר בלילה.
– אבל אני חייבת לתקן משהו במודעה שלי. אתה לא רוצה שלמתחרות שלי
יהיה יתרון, נכון?
התיקון ארך שעתיים. הילדה טיילה ברחובות בלילה, טיפקס בידה
האחת וטושים בשנייה.
– מה לקח לך כל כך הרבה זמן?
– אתה יודע כמה מודעות תיקנתי?
כאן החליטו ההורים להכין את הילדה לקראת עובדות החיים.
– את יודעת, השנה יש מיתון, אנשים לא שולחים ילדים לקייטנות כי אין
להם כסף, אז אם לא יבואו ילדים, את לא צריכה להתאכזב…
– הם יבואו.
– אבל אם לא, אל תתאכזבי. הכנת הקייטנה הייתה משחק יפה בפני עצמו.
– הם יבואו.
– אנחנו מקווים, אבל זה לא בטוח. החיים הם לא קייטנה.
– מצחיק מאוד.
– וחוץ מזה, אנחנו לא מרשים לך להביא אותם הביתה.
– בסדר.
– אז איפה תארגני את הקייטנה?
– בגנים ציבוריים. כל יום בגן אחר.
בלילה שלפני, קם אבא כמנהגו לפשיטה הלילית על המקרר. שתיים
וחצי בלילה, משהו כזה. בחדרה של הילדה דלק האור. הצצה חטופה גילתה
את הילדה שרועה על השטיח כשלפניה פתוחים כמה ספרים ומחברת, והיא
רושמת בה בקדחתנות.
-???
– אני מכינה מערכי פעולה, היא אמרה מבלי להרים את הראש. המתמיד של
ביאליק יכול ללמוד ממנה כמה דברים.
בקיצור, אבא ואמא התכוננו לטיפול באכזבה גדולה. אולי משום כך
הופתעו לשמוע את הילדה בטלפון, בצהריים.
– היה טוב מאוד.
– מה היה טוב?
– הקייטנה.
– מה? אז הייתה קייטנה?
– לא סתם הייתה. הייתה הצלחה גדולה.
– כמה…?
– היו ארבעה ילדים, אבל מחר יהיו יותר. הם יביאו את האחים ואת
השכנים שלהם.
והם הביאו. אבא ואמא ציפו בכל יום לדיווח על נחיתת ריסוק, אבל
הקייטנה צברה גובה בהתמדה. בשלב זה ההתלהבות המשפחתית עדיין הצטמצמה
לתחום ההתפעלות השקטה. ואז החלו ההכנות למסיבת הסיום.
– אולי תקיימי את המסיבה אצלנו על הגג? אולי את זקוקה לניירות
צבעוניים, יש לי כמה גליונות במחסן, הנה, קחי כמה בגדים, תעשי
מהם תחפושות, אם את רוצה אני מוכן לצלם אותך עם החניכים, במסיבת
הסיום.
– בסדר, בסדר, תירגעו, אני מוכנה לשתף אתכם, אבל אל תצפו ליותר מדי.
כדאי לכם לזכור שהחיים הם לא קייטנה.
.
זכות התגובה:
.
נכון שהחיים הם לא קייטנה, אבל אם מתאמצים אפשר לשפר אותם
מאוד. עובדה. דרך אגב, למשך השנה הקרובה, כל המקומות בקייטנה שלי
תפוסים. ככה זה. כל הקודם זוכה.
.
שלומית
