.
מה זה המדור הזה, "אבא של שלומית"?
.
איש אחד שאל איש אחר, "מה השעה?" ענה האיש האחר: "חמש ורבע".
שאל האיש האחד: כל-כך הרבה? אי-אפשר שיהיה פחות"?
יש אנשים שפשוט יודעים ואוהבים לנהל משא ומתן. הבעיה היא שבדרך-כלל,
האנשים האלה גם משיגים את מה שהם רוצים.
.
זה מתחיל בקטן:
.
– שלומית, קחי למטה את שתי שקיות האשפה האלה.
– אין לי כוח לשתיים. אני לוקחת רק אחת.
.
***
.
– שלומית, יש לך במיטבח שניצל עם אורז וסלט.
– אני לא רוצה סלט וגם לא אורז.
.
***
.
וממשיך בתהליכים מעט יותר מורכבים:
.
– שלומית, לכי לקנות לחם וחלב, ואחר כך גשי לבנק ותמסרי להם את
המעטפה הזו.
– לא בא לי ללכת לבנק.
– אבל זה חשוב, ואני לא יכול עכשיו לעזוב את הבית כי אני מחכה לשיחת
טלפון חשובה.
– אז מותר לי לקנות בדרך סופגניה?
.
***
.
– שלומית סדרי את החדר.
– בסדר, אבל בלי הארון, ואת הספריה אסדר רק באופן כללי. אגב, אני צריכה חולצת
שלושת-רבעי. לכולם כבר יש.
.
***
.
ויש גם אלמנטים של צדק חברתי-תעסוקתי:
.
– שלומית, תתקשרי לסבתא א' ולסבתא ב' ותגידי שנבוא לבקר בשבת לפני הצהריים.
– אני אתקשר לסבתא א', ואתה לסבתא ב'. טוב?
.
***
.
– שלומית, קחי בחזרה את ההכתבה שעשיתי לך באנגלית. קיבלת 85.
.
(בדיקה מדוקדקת של מספרי הנקודות לכל מלה…).
.
– לפי החשבון שלי מגיע לי ציון גבוה יותר. 92.
.
***
.
הדרך היחידה להתמודד עם הדבר הזה ולצאת מנצח, היא כזאת:
.
– שלומית, תחזרי מהמסיבה בתשע. בסדר?
– אפשר בתשע ורבע? בבקשה…
.
(האמת, היינו מוכנים שהיא תחזור בתשע וחצי…).
.
.
זכות התגובה:
.
קודם כל, בהכתבה באנגלית באמת הגיע לי 92. זה עניין פשוט של חשבון.
ציון זה דבר חשוב, ולא צריך לצחוק מזה. שנית, בעניין השליחויות: ברור ששליחות
עם סופגניה היא משהו אחר משליחות שלא כוללת סופגניה. שלישית, בעניין שעת
החזרה מהמסיבה: בסדר. למדתי.
.
שלומית
