אשפית המטבח

למצטרפים חדשים: מומלץ לקרוא את הפוסט "מה זה המדור הזה "אבא של שלומית", שמופיע בתחילת רשימת הפוסטים במדור זה.
.
-אני הולכת לקנות כמה דברים במכולת, אמר הקול.
אבא מסתכל ימינה ושמאלה, אחר כך למעלה ולמטה, לפנים ולאחור.
בבית לא היה איש מלבדו ומלבד שלומית. בחוץ זרחה השמש, הכל נראה
בסדר, רגיל, שום דבר מיוחד. אם כן, כנראה שיש כאן איזו אי-הבנה.
-מה אמרת?
-אני הולכת לקנות כמה דברים במכולת.
-מי?
-אני.
-מה קרה? את חולה? קרה משהו בבית-הספר? את מתכוננת לבקש ממני משהו
מיוחד?
-לא.
-אז מה?
-החלטתי להכין בעצמי מעדן לארוחת הערב, אבל חסרים לי כמה מצרכים,
אז אני הולכת לקנות אותם במכולת.
-איזה מעדן?
-משהו, הפתעה.
-מה את מתכוונת לקנות?
כאן באה רשימה ארוכה של מצרכים ותבלינים, שרבים מהם ראויים בעצמם
לתואר "מעדנים".
-כל זה מיועד להיכנס למעדן אחד?
-כן.
-ואיך תכיני אותו?
-זה סוד.
-מה זאת אומרת? את לא עובדת לפי מרשם?
-מה פתאום? מה אני? מרובעת? חנונה?
-אבל בכל זאת, בפעמים הראשונות שאת מכינה מאכלים, כדאי ללמוד
מנסיונם של אחרים? לא?
-לא.
-ראיתי שאת קוראת את מדור המתכונים בעיתון.
-כן, למדתי מהם כמה עקרונות של בישול מהיר, אבל המתכון של המעדן
הזה הוא שלי. אני המצאתי אותו.

* * *

-שלומית?
-מה?
-מה עם המעדן?
-עוד שעתיים.
-אבל כבר חלפו שעתיים מאז שהתחלת לעבוד.
-אין מה לעשות. אלה הוראות ההכנה.
-לא נראה לי שאת מיישמת את עקרונות הבישול המהיר.
-אז לא. בכל פעם אני מחליטה להוסיף משהו. ככה זה בתהליך של יצירה,
כשלא עובדים לפי מתכון קבוע.

* * *

המטבח נראה כאילו עברה בו סופת טורנדו. לא נותר סיר, צלחת או מזלג
שלא השתתף במעשה היצירה. רק השולחן היה נקי, ובמרכזו, בתוך קערת
הסלט הכי גדולה בבית, היה מונח משהו לבנבן-צהבהב, משובץ כתמים ירוקים
ואדומים.
-מה זה?
-זה המעדן.
-ממה זה עשוי?
-לא שואלים שאלות כאלה. צריך לטעום.
-איך אוכלים את זה?
-מה זאת אומרת? מורחים על הלחם, כמובן.
הממרח, שהכיל תערובת של גבינות איכות, ביצה קשה, בצל ירוק,
פטרוזיליה, שמיר, עגבניות ופלפלים חתוכים דק-דק והמון תבלינים, נמרח
אחר כבוד על כמה פרוסות לחם.
-אתם אוכלים?
-תיכף, תיכף, תאכלי קודם את.
-אני כבר טעמתי, אין לי חשק יותר, אבל תאכלו אתם, ובינתיים אני
אסביר לכם כמה עקרונות חשובים בהכנת מעדנים.

זכות התגובה:

האמת הפשוטה היא שאכלתי המון תוך כדי הכנת המעדן, ובגלל זה לא
היה לי תיאבון אחר כך. עובדה שלמחרת לא נשאר כלום בקערה.

שלומית