אסטרטגיה

למצטרפים חדשים: מומלץ לקרוא את הפוסט "מה זה המדור הזה – אבא של שלומית", המופיע בתחילת רשימת הפוסטים במדור.

יש אנשים שיושבים בשקט, בחוסר מעש, עד שמישהו מבקש מהם משהו.
ואז הם נזכרים לפתע, שגם הם זקוקים לאותו דבר. מה זה זקוקים ?זה ממש
דחוף. כאשר אתה מבקש משהו ממישהו כזה, אתה עלול להיקלע למסלול המתנה
ממושך.
-שלומית, העבירי לי בבקשה את המלח.
-רק רגע. רק אמליח מעט את הסלט, החביתה, הטוסט והגבינה שלי. חכה
בסבלנות.
יש אנשים שיושבים בשקט, בחוסר מעש, עד שהם רואים שמישהו עושה
משהו. למשל, קורא בעיתון. ואז הם חשים דחף שכמעט אינו ניתן לכיבוש,
לקרוא משהו, בדיוק בעיתון הזה.
-אוי אבא, בדיוק את העיתון הזה רציתי. איכפת לך לתת לי אותו לרגע?
רק לרגע, אל תהיה כזה, אני ממש מוכרחה לקרוא בו משהו. תיכף אחזיר
לך. אוי, תודה רבה.
-מה כתוב שם ?תראה, תראה, את מודעת הפרסומת הזאת, מה הפרסים שהם
מציעים ?בחייך, תן לי לראות רק רגע, אני לא צריכה לקרוא את זה
ממש, רק להעיף מבט, לראות מה צריך לעשות כדי לזכות בפרסים.
ויש אנשים, שכל מה שהם לוקחים ליד, מיד נעלם. הם מושיטים יד
למלחיה שעל השולחן? היא נעלמת כלא הייתה. הם קוראים עיתון? זה מתעופף
לו למקום אחר.
הנה אסטרטגיית התגוננות מקורית כנגד התופעות האלה: נניח שאתה רוצה
את המלחייה. אסור לך להתבונן בה, ובוודאי שלא לשלוח אליה ידיים. אתה
מתמקד בקנקן הלימונדה. מתקדמים יכולים אפילו לומר "אני רוצה לימונדה". ואז,
כשידך עוברת מעל לשולחן, כביכול בדרכה אל הימונדה, לפתע, בלי אזהרה
מוקדמת, אתה משנה כיוון – וחוטף את המלחייה.
נניח שאתה רוצה עיתון מסוים. אל תסתכל בו. קח עיתון אחר. ואז,
אחרי שהוא ייעלם "רק לרגע", תוכל לגשת בשלווה לעיתון שרצית לקרוא
מלכתחילה. אין מה לעשות. צריך אסטרטגיה בחיים.

זכות התגובה:

נכון. יש אנשים כאלה. אבל בואו נעשה סדר בתמונה. אם תקחו את הרשימה
הזאת, ותחליפו את השמות, כך שבכל מקום שרשום בו "שלומית" יירשם "אבא",
ובכל מקום שרשום בו "אבא", יירשם "שלומית", תקבלו משהו דומה
למציאות. אומנם נכון שהוא המציא את שיטת ההתגוננות האסטרטגית, וזה טוב,
כי עכשיו אני ואמא שלי נשתמש בה נגדו.

שלומית