מה הקשר בין כלכלה לאומית לבין מספר הנשיקות "על השפתיים" במדינה? – פרסי האיג-נובל לשנת 2020 חולקו למבצעי המחקרים המטופשים והמיותרים של השנה

 

פרסי איג-נובל הוענקו באחרונה למדענים שחתומים על המחקרים המטופשים והמיותרים של השנה. כתמיד, מי שהעניקו להם את הפרסים, היו בעלי פרס נובל אמיתיים, ובהם אריק מסקין (כלכלה, 2007), פרנסס ארנולד (כימיה, 2018), ריץ 'רוברטס (פיסיולוגיה או רפואה, 1993), מרטי צ'אלפי, (2008, כימיה), ג'רום פרידמן (פיסיקה, 1990), ואנדרה גיים (פיסיקה 2010). אגב, גיים, שהוא חתן פרס נובל אמיתי, קיבל כמה שנים לפני הנובל, את פרס האיג-נובל… מה שאולי עשוי ללמד שבמדע, כמו בחיים בכלל, יש עליות ומורדות.

פרס האיג-נובל נוסד בשנת 1968 בידי פרופ'  אלכסנדר כהן (שהיה מנהל המכון למחקר ביולוגי בישראל) ופרופ'  צבי ליפקין (ממכון ויצמן למדע), עליהם השלום. כהן וליפקין, שהיו (בהתאמה) אימונולוג ופיסיקאי בעלי שם עולמי, נודעו גם כמייסדיו ועורכיו הראשונים של כתב-העת JIR  ("כתב-העת הממדעי לתוצאות בלתי הדירות", כלומר, כאלה שאינן ניתנות לשיחזור), להומור, סאטירה וביקורת עצמית במדע.
כהן וליפקין העניקו את הפרס הבלתי-נחשק ביותר בעולם המדע, הרחק מזרקורי התקשורת (לרווחתם היחסית של הזוכים), אבל מארק אברהמס ,עורכו של כתב-העת הממשיך את דרכו של JIR הקרוי "רשומות המדע הבלתי נאות", או, בקיצור, AIR, החליט להוציא את הגיחוך לאור, למען יראו, יראו – ויצחקו.
בטפסים הרשמיים של ועדת האיג-נובל, נאמר שהפרס קרוי על שמו של המדען איגנציוס נובל ("קרוב-רחוק של אלפרד"), הממציא המהולל של מי הסודה ("מים קופצים"). במלים אחרות, הוועדה מכחישה כל קשר בין הפרס לבין העובדה ש"איגנובל" משמעותו "עלוב".

בכל אופן, הנה רשימת הזוכים בפרס לשנת 2020:

אקוסטיקה – סטפן רבר, טאקשי נישימורה, ג'ודית יאניש, מארק רוברטסון וטקומשה פיץ ', על שגרמו לתנין סיני להתנפח ולשאוג בתא אטום, מלא באוויר מועשר בהליום. פורסם בכתב-העת המדעי לביולוגיה ניסויית.

פסיכולוגיה – מירנדה ג'אקומין וניקולס רול, על פיתוח שיטה לזיהוי נרקיסיסטים על ידי בחינת העיצוב והתנועה של גבותיהם. פורסם בכתב-העת המדעי "אישיות".

שלום – ממשלות הודו ופקיסטן, על כך שהדיפלומטים שלהם מצלצלים בחשאי, אלה בפעמוני הדלת של אלה, באמצע הלילה – ובורחים. פורסם בעיתונות הכללית.

פיסיקה – איוון מקסימוב ואנדריי פוטוצקי, שגילו מה קורה לצורתה של תולעת אדמה כאשר גורמים לה לרטוט בתדירות גבוהה. פורסם ב-bioRxiv.

כלכלה – כריסטופר ווטקינס, חואן דייוויד לונגומז, ז'אן בובט, אגנייסקה שלנהוויץ,  מקס קורבמאכר, מרקו אנטוניו קורדה וארז'ה, אנה מריה פרנאג וסמואולה בולגן, שניסו לכמת את הקשר בין אי השוויון בהכנסות לאומיות במדינות שונות לבין הכמות הממוצעת של נשיקות "על השפתיים". פורסם בדו"חות מדעיים.

ניהול – חמישה רוצחים שכירים בסין, שקיבלו חוזה לרצח, וניהלו אותו באופן הבא: שי גואנג שקיבל את החוזה המקורי, העביר את המשימה למו טיאן-שיאנג, שהעביר אותה ליאנג קאנג-שנג, שבמקום לבצע בעצמו את הרצח, העביר את המשימה ליאנג גואנג-שנג, שהעביר אותה לינג זיאן-סי. כל אחד מהם גבה עמלה מהרוצח השכיר הבא בשרשרת, כך שכולם הצליחו להתפרנס – וכל זאת למרות שבסופו של דבר איש מהם לא ביצע את הרצח בפועל.

אנטומולוגיה –  ריצ'רד ווטר, על איסוף ראיות לכך שאנטומולוגים רבים (מדענים החוקרים חרקים) חוששים מעכבישים, שאינם חרקים. כותרת המחקר שפירסם: "אנטומולוגים ארכנופוביים: כששתי רגליים נוספות עושות את כל ההבדל". פורסם בכתב-העת המדעי "אנטומולוג אמריקאי".

רפואה – נינק וולינק, דמיאן דניס וארנוד ואן לון, על אבחון מצב רפואי חדש, שלא זוהה עד כה: מיסופוניה, כלומר, מצוקה שחשים אנשים שסובלים מכך שהם שומעים אנשים אחרים לועסים. פורסם באתר המדעי , PLoS ONE,

חינוך רפואי – יאיר בולסונארו מברזיל, בוריס ג'ונסון מהממלכה המאוחדת, נרנדרה מודי מהודו, אנדרס מנואל לופז אוברדור ממקסיקו, אלכסנדר לוקשנקו מבלארוס, דונלד טראמפ מארה"ב, רג'פ טאיפ ארדואן מטורקיה, ולדימיר פוטין מרוסיה וגורבנגולי ברדימוחמדוב מטורקמניסטן, על שימוש במגפת הנגיפית קוביד 19 כדי ללמד את העולם שפוליטיקאים יכולים להשפיע על החיים ועל המוות, באופן מיידי, יותר ממדענים ורופאים.

חקר חומרים – מטין ארן, מישל בבר, ג'יימס נוריס, אליסה פרונה, אשלי רוטקוסקי, מייקל ווילסון ומרי אן ראגנטי, שהראו כי סכינים המיוצרות מצואת אדם קפואה אינם יעילים.

 

כתיבת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם.