עצב מתוק – למה אנחנו מקשיבים למוסיקה עצובה

 

מה בדיוק עצוב בסרט עצוב? במקרים לא מעטים, המוסיקה מתפקדת כמעין "רמז עבה" שגורם לנו להבין שמה שמצופה מאיתנו עכשיו, כצופים, הוא לחוש עצב, ואולי אפילו לדמוע. צפייה באותו סרט, ללא הערוץ הקולי שלו, לא תשיג את אותה תוצאה.

.

מוסיקה "עצובה", בסרטים, ובהקשרים אחרים, יכולה להיות חוויה נעימה. מה כל כך נעים בה? קוואקמי אוקנויה ושותפיו למחקר מהמעבדה לחקר הרגשות במכון ריקן לחקר המוח ביפן, מראה כי אנחנו מקשיבים למוסיקה עצובה ונהנים ממנה – מכיוון שמדובר בתחושה עקיפה, מתווכת, וברור לנו שהיא אינה קשורה ואינה מבטאת אירועים אמיתיים מהחיים המעשיים שלנו. במילים אחרות, אנחנו נהנים מהמתח שנוצר בין "החיים בסרט" לבין החיים האמיתיים, או, במילים אחרות, מהתחושה שאנחנו ב"צד הבטוח" של המציאות, הלא עצובה, בעודנו "משקיפים" אל עולם אלטרנטיבי, עצוב – שכמה טוב שהוא לא העולם שלנו.

.

קווקאמי ושותפיו למחקר אומרים שהמתח בין עצב אמיתי לבין "רק" תחושת עצב, עשוי לסמן אסטרטגייה חדשה לטיפול נפשי באמצעות מוסיקה.

.

מוסיקאים נהנים יותר?

.

במחקר נוסף למדו המדענים כי מוסיקאים חווים הנאה רבה יותר ממוסיקה עצובה, בהשוואה לאנשים שאינם מוסיקאים. החוקרים השמיעו קטע מוסיקלי "עצוב" ל-17 נגנים ו-27 נבדקים שאינם מוסיקאים, ובחנו את תחושותיהם בהשוואה לתחושת העצב שחשו לאחר קריאת קטע מילולי עצוב.

.

התוצאה: בעוד שבתגובות על הקטע המילולי לא נמצא הבדל מובהק בין קבוצת המוסיקאים לבין הנבדקים האחרים, התגובות שלהם לקטע המוסיקלי העצוב נבדלו באופן מובהק, כך שהמוסיקאים דיווחו על תחושת עצב עמוקה בהרבה מזו שעליה דיווחו הנבדקים האחרים.

.

כתיבת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם.