יחס הפוך

.

סיפור זה פורסם ב"פנטסיה 2000" בשנת 1982.

.

בראשית הייתה המלחמה במפרץ הפרסי. עיראק, לאחר שהשמידה את תושבי מערב איראן, וזכתה בנפט, ביקשה לנוח מעט על זרי הדפנה, אולם קנאיו השיעיים של האייתאללה חומייני נתעשתו, ופשטו בהמוניהם על מחנות הצבא העירקי. תוך קרבות עקובים מדם, דחקו את חיילי עיראק שעל אחר שעל אל מעבר לנהר החידקל. חומייני לא הסתפק בכך, ציווה על מאמיניו לפלוש לעיראק והודיע על כוונתו "לצעוד לירושלים". הכרזה זו הדליקה אורות אדומים בבית הלבן בוושינגטון כמו בלשכת היו"ר בקרמלין. ברם, לאיש מהם לא הייתה השפעה כלשהי על האייתאללה הישיש שהימר כעת על כל קופה. צבאותיו המתקדמים של חומייני גרמו לדאגה רבה בישראל, אולם ראש הממשלה, ירחמיאל שומרון, הצהיר בביטחון רב כי "חומייני יפגוש במחצית הדרך לירושלים את צבא ישראל שיחזיר אותו למקום ממנו הגיע". הצהרות אלה התקבלו בעולם בחיוכים גדולים ובדאגה סמויה. ביודעם מי האיש האומר את הדברים, ביקשו ראשי הקרמלין מהבית הלבן לרסן את שומרון. תשובת הנשיא האמריקאי, כי שומרון יצא מכלל שליטה, נתקבלה בקרמלין בחוסר אמון; והצי הסובייטי במפרץ הפרסי הוכפל ולאחר מספר ימים שולש. עיראק כבר נכבשה כמעט כולה על-ידי צבא חומייני. הצבא הסובייטי עמד מנגד וצפה כיצד כותשים האיראנים את בעלת בריתה של ברית-המועצות, עיראק. חוסיין מלך ירדן שידר אותות מצוקה כלפי ידידיו במערב, אולם איש מהם לא הראה סימן כלשהו של נכונות לעזרה צבאית ממשית. חומייני הצהיר כי בחודש רמדאן הקרוב כבר ישהה בירושלים. אלה היו פני הדברים ב- 3.6.1984.

.

יהודה קול פשט את רגליו לפנים, והשעינן על השולחן בחדר המגורים שבביתו הנאה ברעננה. הרדיו שידר חדשות ויהודה החזיק בידו גיליון של עיתון הצהרים בו התנוססו שתי תמונות גדולות: האחת של ראש הממשלה ירחי שומרון מניף את ידיו בתנועת "וי" כנגד קהל אלפים השואג ומטיח אגרופים בשמיים, ומנגד קהל אלפים של אוהדי תנועת "שלום היום" המפגינים כנגד התערבות במלחמת איראן-עיראק ומעליהם מתנוססת כרזה "ירדן אינה ירושלים". מתחת לשתי התמונות צוין באותיות קטנות: "צילומים: יהודה קול". יהודה חייך בסיפוק, סגר את הרדיו בנקישה, שרק לכלבו אלכסנדר, ויצא עמו אל תוך הלילה לטיול ארוך של שלווה וידידות.

את ה-4.6.1984 הקדיש יהודה לטיפול בארכיונו העשיר. הידיעות מקו החזית דיברו על תקריות ראשונות בין צבא חומייני לצבא ירדן. בשובו לביתו מצא יהודה כי אילנה, מזכירת לשכת העיתונות הממשלתית, השאירה עבורו הודעה מוקלטת בה היא מזמנת אותו למסיבת עיתונאים בתל-אביב. בבוקר ה-5 ביוני 1984, נטל יהודה את מזוודת מצלמותיו, נפרד בלטיפה מאלכסנדר, התניע את מכוניתו ויצא לדרכו. בדרך לתל-אביב הבחין כי ברדיו משדרים שירי מולדת וחייך לעצמו בציניות. תסריט האירועים הבאים כבר רץ במוחו. על-פי ניסיונו יכול היה לחזות היטב את התפתחות העניינים: במסיבת עיתונאים יכריז עתה ראש הממשלה על "מלחמת מגן" נגד צבאות האייתאללה חומייני על אדמת ירדן. מאוחר יותר, יתברך כי הלוחמה החלה כבר שתים עשרה שעות לפני כן. יהודה תכנן להנאתו את נאום ראש הממשלה: "… לא נוכל לעמוד מנגד כאשר מאיימים על נשינו ובנינו. המלחמה על גבול ירדן-עיראק היא המלחמה על ארץ ישראל. לא נניח לאייתאללה המטורף ולעולם האדיש המסייע לו, עד אשר ישוב לארצו ממנה בא וירפה כליל מכוונותיו התוקפניות כלפי עמנו העתיק היושב לבטח במולדתו הקדושה…" התנועה נעשתה צפופה. יהודה כיבה את הרדיו והתרכז בתמרון מכוניתו. בחולפו על-פני מוזיאון תל-אביב הבחין במשמרות של "שלום היום" המחתימים את העוברים והשבים על עצומות הקוראות לממשלה להימנע מפעולה בירדן. האולם בבית סוקולוב המה מפה לפה. יהודה הבחין בכמה מידידיו התופסים עמדות נוחות באולם. צוותי טלוויזיה כיוונו את כליהם באנדרלמוסיה עצומה. אנשי ביטחון בדקו כל פרט בכניסה. וידאו כי במצלמות לא הותקנו מתקני ירי. הדעה באולם הייתה כמעט אחידה. לא היה ספק כי צפויה הודעה מלחמתית כלשהי. ויכוח ניטש רק באשר לפרטים "טכניים". חלק צפו התקפה מתוחכמת מן האוויר והזכירו את הפצצת הכור העיראקי ב-1981. השאר שיערו כי מדובר בכיבוש ממלכת ירדן והחזקה בשטחה כב"רצועת מגן" מפני צבאות חומייני, כפי שנעשה במלחמת "שלום הגליל" ב-1982.

.

בדיוק ב-10:00 נכנס לאולם דובר ראש הממשלה והודיע על בוא ירחמיאל שומרון. יהודה הרכיב על מצלמתו את עדשת הזום החדשה, כיוון בדייקנות אל שולחן הנשיאות, מדד את האור, הצית סיגריה, נשען לאחור והמתין.

.

ירחי שומרון נכנס לאולם בצעד כבד ובארשת פנים זעופה ומתוחה. הוא תפס את מקומו במרכז השולחן ודוברו החל מפרט את נוהל מסיבת העיתונאים: תחילה ימסור ראש הממשלה הודעה בעברית, לאחר מכן באנגלית ואז ישאלו שאלות בשתי השפות. הדובר האריך מאד ונראה כי ניסה להרוויח זמן. שומרון הביט כל העת בשעונו ואז העביר לו אחד מעוזריו פתק זעיר. הוא קרא את הפק בעיון, לאחר מכן מעך אותו בידו, כף יד של עובד אדמה, הניד בראשו קלות לעבר הדובר, וזה הודיע "ועתה ימסור ראש הממשלה את הודעתו".

.

ירחי שומרון התקרב אל המיקרופון, כחכח בגרונו וסקר את היושבים מולו בעיון. שקט מתוח. רק ציפצופי הפלאשים הטעונים נשמעו מדי פעם.

.

"רבותי", פתח שומרון. "כפי שידוע לכם איימה מלחמת איראן-עיראק על שלום העולם כולו ועל שלום ישראל בפרט. נאמנים לדרכנו החלטנו שלא לאפשר לאייתאללה המטורף להגיע לעמדת איום על עמנו. יחד עם זאת, ראינו לעצמנו חובה קדושה לשחרר את העולם מאיומן הבלתי פוסק של שתי מדינות לא אחראיות אלה. בסיוע מדענינו וחיל האוויר שלנו, שהוא כידוע הטוב שבעולם, השלמנו זה עתה את המבצע הגדול בתולדות מדינתו הצעירה. כפי שאמרתי, היה עלינו לפתור את הבעיה המכאיבה הזה אחת ולתמיד ולמנוע אפשרות שהנחש יקום ויצא ממאורתו שנית. רבותי, לפני כ-20 דקות יצאו מבסיסי השילוח 17 טילי "יריחו 3" חדישים, מפיתוח ישראלי מקורי ועצמאי. הטילים הללו נשאו תחמושת ישראלית מקורית, והם, אני גא לומר, פגעו במטרותיהם בדיוק מרשים. גבירותי ורבותי, העיתונות, עיראק ואיראן שוב אינן קיימות על פני מפת העולם. העולם החופש כולו יהיה ודאי אסיר תודה לנו על ששחררנו אותו מסיוט בן שנים רבות".

.

שומרון גירד את פדחתו והתבונן בהפתעת מה באולם הגועש שהלך והתרוקן. כתבי החוץ נאבקו על קווי הטלפון במסדרון, צוותי טלוויזיה עברו לשידור חי ללא התרעה כלשהי, יהודה הרפה ממתג מצלמתו והבחין במעורפל כי מבלי משים צילם 20 תמונות באמצעות המנוע המהיר המצלם חמש תמונות בשנייה. במהירות החליף מצלמה, יצא מהאולם ועלה לקומה הרביעית בה שכנו משרדי דובר צה"ל. רב סרן אלברט מדינה קידם את פניו בחיוך: "אוטובוס יוצא בעוד כ-10 דקות לעבר בסיס השילוח, בהר הנגב. כדאי שתצטרף, לא יינתן מעבר לכלי רכב פרטים". יהודה סב על עקביו בכעס, וירד למטה במרוצה. בחולפו ליד האולם הבחין במספר כתבי רדיו המראיינים את שומרון שנראה רגוע ומרוצה.

.

האוטובוס הממוזג שעט באוטוסטרדת הנגב הרחבה. הכתבים עסקו בדיון לוהט על המתרחש והמשתמע ממנו. רובם היו אחוזי התפעלות והתלהבות מהישגי חיל המדע של צה"ל. מיעוטם הדגישו את ממדי ההרס וההרג שלא היו נחוצים לדעתם. אולם מעל לכל פרחו ספקולציות על טיב הנשק שאיפשר את המהלך המפתיע.

.

בסיס הטילים הוסווה כבסיס חיל תחזוקה. בפתחו חיכה לכתבים פרופסור יגאל להמן, שר המדע בממשלת ישראל (לשעבר המדען הראשי במערכת הביטחון). איש תנועת "החזון" הישראלית. הוא הובילם בדרך העפר אל סככה גדולה, בה חיכתה להם מעלית ענק ממוזגת שהורידה אותם אל מעבה האדמה. ביציאה מן המעלית הוכו הצלמים והכתבים בהלם. מנועי המצלמות טירטרו כמטורפים. במרכז אולם ענק בן כעשרה דונם סבבו על-גבי מתקן שלושה טילים בגודל בינוני. עליהם היה רשום בעברית, אנגלית וערבית "יריחו 3". ראשי החץ הצבועים באדום עז בהקו למרחוק ושלחו הבזקי אור בעת שסבבו סביב עצמם. מאחורי כן השילוח נראו עשרות טכנאים המפעילים מערכת מחשבים ומכ"מים. הקיר כולו היה משובץ עשרות מסכים עליהם הובזקו והתחלפו במהירות נתונים שונים.

.

יגאל להמן חייך בסיפוק בראותו את תדהמת הכתבים. על-פי סימן ממנו, הוגשו לעיתונאים קפה ועוגיות. "הטילים הנראים מימיננו הם טילי 'יריחו 3' שפותחו באופן עצמאי בחיל המדע הישראלי", אמר, ואחרי הפסקה מתודית קלה, הטעים: "בראשותי. הם מונעים באופן שעדיין לא הגיע הזמן לפרטו. הם מפתחים תוך 40 שניות מהירות של 12 מאך. כל מטרה הנעה במרחב ובעולם כולו, 'עומדת במקום' ביחס למהירות זו. טווח הפעולה שלהם 40 אלף ק"מ והם מסוגלים להגיע תוך דקות ספורות לכל מטרה בכל מקום בעולם. הטיל נושא ראש חץ גרעיני בעל עצמה אשר עיקר החידוש בו הוא מה שאנו מכנים 'נשורת מתפוגגת'. לאחר שהטיל השמיד לחלוטין את המטרה אליה כוון בטווח של 100 ק"מ, מכסה הנשורת הרדיואקטיבית שטח בקוטר גדול בהרבה. הנשורת היא קטלנית וממיתה כל חי הבא אתה במגע כלשהו תוך דקות ספורות. החידוש הגדול הוא אורך חיי הנשורת. בעבר נעה הנשורת ממקום למקום באמצעות הרוחות, וגרמה נזקים במקומות לא רצויים. לנשורת שלנו אורך חיים הנקבע מראש. משמעות הדבר, שברצוננו, נוכל לכונן את הפצצה כך שתוך שלוש שעות מזמן ההתפוצצות תתפוגג הנשורת ותאבד את תכונתה הקטלנית. בדומה לכוונון שעון מעורר נוכל לכוונן את הפצצה לכל זמן שנרצה וכך, תוך התחשבות בתנאי הקרקע והמטאורולוגיה, נוכל לקבוע בוודאות את גבול הנזק שיגרם.

.

יהודה הביט סביבו. רוב חבריו הביטו בלהמן בעיניים מזוגגות כשעל פניהם נהרה והערצה. מעטים הציגו פני אבן נדהמות. כתב רשת שידור אמריקאית הרים את ידו וביקש להציג שאלה, אולם לפתע הגיע טכנאי חבוש קסדה ומסר הודעה כלשהי ללהמן. זה הרהר רגע, ואחר שלף מכיסו פיסת נייר, רשם על גבה מספר מילים, מסרה לידי הטכנאי, טפח על שכמו והוא נעלם בריצה. להמן היסה את הכתבים, וביקש מהם להסתובב לאחור. הקיר מאחוריהם התרומם ומאחוריו נגלה מסך ענק. כיפת האולם מעליהם התפלגה לארבעה להבים שהוזחו לצדדים וגילו הרחק למעלה פיסת שמיים נקיים. קול ניתוק עז נשמע ולפתע הבחינו העיתונאים כי הכן שמאחוריהם ריק לחלוטין. הטילים שסבבו עליו לא היו עוד. ללא עשן ואש וללא קול פשוט נעלמו מן העין. על המסך נתגלו שלושה טילים הנעים במבנה מקביל "אלה", הסביר להמן לעיתונאים הנדהמים, "הם טילים סובייטיים הנעים לעבר מדינת ישראל". לפתע הגיחו מפינת המסך הימנית שלושה טילים אחרים שפגעו בראשונים בהתפוצצות עזה. נתונים בלתי מובנים החלו להבזיק על גבי המסך הענק. איש מהנוכחים לא הבין דבר, אולם להמן הביט בדאגה במסך. בתשובה למבטי העיתונאים השואלים אמר בעצב, "זה היה סופן של טורקיה, יוון, אלבניה וצפון לבנון. שלושה הטילים הסובייטיים התפוצצו מעל טורקיה. ובתוספת הטילים שלנו, הושמד אזור שלם שלא ברצוננו. זוהי דוגמה נוספת לשאיפת המלחמה של ברית-המועצות שלא באה על סיפוקה".

.

באוטובוס החוזר לתל-אביב שמעו הכתבים כי נחיתות הנשק הסובייטי, שהוכחה באופן ברור מעל טורקיה, הביאה להתקפה גרעינית כוללת של ארצות-הברית על ברית-המועצות, והשמידה אותה כליל. מיליוני חיילים סיניים צעדו לתוך ברית-המועצות ונפגעו מנשורת רדיואקטיבית אמריקאית. בהודעה לאומה אמר ראש הממשלה ירחמיאל שומרון: מלחמת העולם הגרעינית החלה. כפי שהבטחתי בבחירות האחרונות, תהיה ישראל המקום הבטוח ביותר לחיות בו גם בתנאים הנוכחיים. שום טיל המונחה על-ידי זדים ופורעים לא יחדור למרחב האווירי שלנו המוגן על-ידי הגניוס היהודי היושב בציון". ברית-המועצות המושמדת והעשנה שילחה אוטומטית את "התגובה שלאחר המוות" שלה כלפי סין, יפאן, הפיליפינים, אוסטרליה, הודו, הודו סין, ערב הסעודית, אפריקה כולה, מערב אירופה, שתי האמריקות וגם כלפי הקטבים. התגובה שבוצעה בשלבים בני 20 דקות, גרמה לבהלה בארצות-הברית. הנשיא קנדי קרא לעזרת ישראל וביקש כי תנטרל את הטילים הסובייטיים מעל אוקיינוס האטלנטי. שר האוצר הישראלי, מר שחגידור, השיב כי אינו רואה טעם רב בבזבוז סתמי של חומר רדיואקטיבי יקר מעל לאוקיינוס האטלנטי.

.

לעת ערב ישבו יהודה וידידתו יונה על הספה בביתם ברעננה, פיצחו פיסטוקים להנאתם וצפו בירחמיאל שומרון המספיד את אוכלוסי העולם כשמצלמת הטלוויזיה חולפת ביעף על-פני אזורים עשנים ושוממים בעולם כלו. "אולם", הטעים בשומרון, "העם היושב בציון הגיע אל המנוחה והנחלה. כפי שהבטחתי בבחירות האחרונות, חוסלו בעיות הביטחון שלנו אחת ולתמיד. לעלום לא נהיה עוד בסכנת השמדה. איש תחת גפנו ותחת תאנתו".

.

הימים חלפו. בעיות ביטחון לא היו. הצבא הפך לגוף התנדבותי. אידיליה של ממש נרקמה בארץ-ישראל המיושבת יהודים. אולם הכיתתיות פרחה. הקיטוב בין מפרשי התורה נראו גדולים מתמיד, והחילוניים לא נחשבו ליהודים בעיני שומרי מסורת. הרב שץ פנה אל קהל מאמיניו להביא להתגשמות המנון תנועתם: "נבנה את ארצו על פי תורתנו, שלטון התורה ומיד!" ולוא גם בכוח הזרוע. "פעולת שכנוע" אלימות בין צעירי שני הפלגים הפכו לדבר יום ביומו, המשטרה פזרה אותם ברימוני גז עצבים.

.

הנשורת הרדיואקטיבית גרמה גם להשפעות קלות ערך באוויר ארץ-ישראל. השינוי הבולט היה צמצום משמעותי בילודה. כך הלכה אוכלוסיית הארץ והצטמצמה, בשנתיים האחרונות, מחמישה לשלושה מיליון יהודים.

.

מרעילי בארות חרדיים פשטו בלילות על קיבוצי השומר הצעיר. אלה השיבו במיקוש כבישים בבני ברק ובמאה שערים. הצבא הסתגר במחנותיו והסתפק בהגנת ראשי הממשל. שמועות עקשניות על תורות מיסטיות חדשות הדוגלות בצמצום האוכלוסיה סבבו בשווקים. ביערות נערכו פולחנים בהם ירה הנואם למוות במאזיניו עם סיום הדרשה. השרות הרפואי נמנע על-פי חוק מפשוטי העם. יהודי ארץ ישראל מנו עתה, חמש שנים לאחר המלחמה, קצת פחות ממיליון נפש, מחציתם זקנים וחולים. יהודה המשיך לצלם, בעיקר להנאתו, שכן התקשורת האלקטרונית שלטה בכפיה. עיתונים כמעט ולא יצאו לאור מחוסר כדאיות כלכלית. (כמה עיתונים כבר יקנו 300,000 נפש המרכיבים 80,000 בתי-אב?). הדלק חולק חינם לכל דורש בתחנות שרות עצמי בצידי הדרכים, אך המכוניות הלכו והתבלו, ולא היו חלקי חילוף לתיקונן.

.

ירחי שומרון הכריז על אנרכיה כללית מתוך תקווה להפסיק את מלחמת האחים, אולם החילוניים ופלגי הדתיים למינים לא רצו לחיות בנפרד, כל אחד מהם שאף להחיל את דעתו ושליטתו על היתר, ומעשי ההרג והאלימות נמשכו.

.

בשנת 1993 חיסלה הרעלת גז מסתורית את תושבי תל-אביב ושפלת החוף. בירושלים נותרו כ-80,000 יהודים שהשמידו בטילים תוצרת בית את תושבי באר-שבע והגליל. כאלה היו פני הדברים בשנת 1995, עת קרא הרב הראשי לירושלים (ולעולם כולו), הרב קורן, תגר על מנהיגותו של ירחמיאל שומרון. "אומר אנוכי", שידר הרב ברמקולים מעל בתי העיר (לא היה צורך ברדיו), כי ריבוי האוכלוסיה הוא כסרטן בגוף האלוהים! מעשה שטן הוא שנכנס בלבות אבותינו והוליכנו עד עברי פי פחת! אלוהים היה אדם הראשון! אולם בשנתו חילק את עצמותיו ואת עוצמתו עם חווה! ומאז הלכו והתרבו, הלכו וחילקו את עצמת האלוהים לאין ספור חלקים שווים, שאי-אפשר להשתמש בהם מפאת קטנותם! ככל שיפחת מספרנו, כן תגדל ותרבה עוצמתם האלוהית של השורדים. העוצמה האלוהית עומדת ביחס הפוך למספר המחזיקים בה!"

.

ירחי שומרון גיחך לשמע הדברים, אולם מקורביו דווחו לו כי תופעות של אנשים "בעלי כוחות" הולכות ונעשות דבר יום ביומו בעיר. מקובל היה לראות אישה חוזרת מקניות וסל המצרכים מרחף אחריה באוויר. יהודה קול נהג להרחיף אליו את בקבוקי המשקה מהמקרר, וגם נהנה לברוא חתולים ברחוב, כדי לשעשע את כלבו אלכסנדר. העוצמה האישית של כל אחד מתושבי העולם (כלומר, ירושלים), הלכה וגדלה עם כל הרוג נוסף. הדבר גרם לנחשול של מעשי רצח בלתי מוסברים שאיש לא ביקש לחקור אותם. העצמה האישית הלכה והצטברה ונעשה בה שימוש להגנה מפני רצח פתאומי.

.

220 תושבי ירושלים ששרדו בחיים ב-1998 התגוררו כל אחד בבית נפרד, מוגן באמצעות מעגלי קרינה אישית, וסיפקו לעצמם את כל הדרוש מבלי לצאת מפתח מהבית. לעתים נדירות היו מספר תושבים מצליחים למוטט ביחד את חומת ההגנה של אזרח אחר והרגוהו. עם כל הריגה היו תושבי העיר מרגישים זריקת עצמה בעורקיהם. בבית אחד ברובע היהודי התגוררו ירחמיאל שומרון ושולה לוי (לשעבר חברת כנסת מתנועת "החזון"). השניים חברו למקום במקרה, והחליטו שקל יותר יהיה להתגונן בשניים. באותו בית, (הצופה אל הכותל המערבי). בקומה התחתונה, ללא ידיעתם של יושבי הקומה העליונה, הסתתרו יהודה ואלכסנדר, ונהנו מהגנה כפולה ללא הפעלת מעגלי קרינה פרטיים.

.

שומרון ושולה חיפשו פתרון סופי לבעיית התושבים החיים בעיר (כ-120נפש). לבסוף שידרו אל התושבים בגלי מחשבה, את ההכרה בעובדה (המזויפת) כי גילם המופלג ומצבם הבריאותי המעורער, מביא אט אט למותם. בתחילה נראה היה כי המאמצים העצומים אינם מביאים תוצאות, אולם לאחר חודש ימים החלו קוצרים הצלחה ניכרת. הרב קורן היה היריב האחרון. הוא הוכרע ערב ראש השנה האזרחית החדשה 31.12.1999 .

.

ירחמיאל שומרון נשען לאחור בכורסתו ופרץ בצחוק מתגלגל. "שולה, קרא, "הצלחנו… אנחנו האנשים האחרונים עלי אדמות!". הוא יצא בריחוף מבעד לחלון ונחת ברכות ברחבת הכותל המערבי. "מרכז העולם הוא ארץ ישראל!" צעק וקולו חזר כהד מהרובע הריק. "מרכז ארץ ישראל היא ירושלים! מרכז ירושלים הוא הר הבית והכותל הזה שאני עומד לפניו!".

.

הוא הביט בכותל בהתרסה, הידק את ידיו למתניו העבות, ריחף בקלות אל ראש הכותל והתיישב מעליו ברגליים משוכלות. "שולה!" צעק, "הצלחתי, אני אלוהים!" ההד ענה אחריו —- הים – הים – הים – הים – הים – הים…

.

"שטויות", ענתה שולה לוי בצעקה, "אתה לא שווה דבר בלעדי!" די – די – די – די – די…

.

יהודה קול הביט בהם בעדשה טלסקופית חדישה ולחץ מדי פעם על מתג הצילום.

.

"בוא נדבר בהיגיון", אמרה שולה בהתייצבה לצידו בראש הכותל. "לכל אחד מאתנו, חצי מעוצמת אלוהים"… "ובכן"… לאט שומרון, "ינצח הטוב שבינינו!" וקפץ על רגליו. "עלינו להיות אחד, אמרה שולה לוי במתיקות, "ולי יש רעיון כיצד לבצע זאת… "לחשה והרימה קלות את שולי שמלתה. ירחי שומרון גיחך, ואחר כך פרץ בצחוק מתגלגל. הוא ריחף אל שולה, והחל מפשיל את שמלתה כלפי מעלה.

.

השמיים נצבעו אדום ומערבולות עזות סחפו את המציאות במחול כאוטי. השניים שעל ראש הכותל, היו במרכז עדשתו של יהודה שלא הרפה מנושאו. לפתע הרגיש כי הוא מרחף, ללא קשר למרפסת עליה עמד קודם. מבט אחד מסביב הבהיר לו כי הבית והעיר שוב אינם קיימים. החומר והאנרגיה נעו במערבולות אקראיות, לא ניתנות לשליטה.

.

"שולה", צעק שומרון. "והארץ הייתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום!".

.

"ויאמר אלוהים, יהי אור!", ענתה לו שולה.

.

אולם שני שליש מעוצמת האלוהים שהייתה בידם לא הספיקו לבריאת עולם חדש… יהודה שהחזיק בקרבו את השליש הנותר, השתעשע ברעיון לצעוק פעם אחת אתם, אולם לבסוף החליט לשקול את הדבר ביסודיות, השעין את ראשו לאחור, וצף על גבי המערבולת, ידו האחת אוחזת במצלמתו והשנייה תומכת באלכסנדר הנאמן.

.

.

.

כל המאמין כי יש דמיון בין דמויות ואירועים בסיפור, לבין דמיות ואירועים מן המציאות (אוגוסט 1982), עושה זאת על אחריותו האישית.

.

 

 

כתיבת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם.