Azgad.com » בשנת 2004 הואשם ראש מועצת גן יבנה בגניבת…. עיתונים. ב-2013 הוא זוכה. מה בדיוק עשו המשטרה, הפרקליטות ובתי-המשפט בתשע השנים האלה? הכל כתוב בפסק דינה של כבוד השופטת עירית וינברג-נוטוביץ. לא נגענו
Azgad.com

מחשבות
בשנת 2004 הואשם ראש מועצת גן יבנה בגניבת…. עיתונים. ב-2013 הוא זוכה. מה בדיוק עשו המשטרה, הפרקליטות ובתי-המשפט בתשע השנים האלה? הכל כתוב בפסק דינה של כבוד השופטת עירית וינברג-נוטוביץ. לא נגענו

יבשם עזגד | כתיבת תגובה »   Share on Facebook

ת"פ (ראשון-לציון) 2212-08
מ.י. פרקליטות מחוז המרכז
באמצעות ב"כ עו"ד יעל תרם
נ ג ד
1. אהרון דרור
2. אליהו עקיבא
3. אברהם בוזגלו
בית משפט השלום בראשון-לציון
[03.10.2013]
בפני כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ
עו"ד יעל תרם
עו"ד ליאור אפשטיין
עו"ד אבנר אשד
עו"ד ציון אמיר ו/או עו"ד ענת הדד
הכרעת דין

החלטתי לזכות את נאשם 1 מכל האישומים המיוחסים לו.
החלטתי לזכות את נאשם 2 מעבירות של בידוי ראיות ומעבירות נוספות, ולהרשיעו בעבירות של הטרדת עד (בהזדמנות אחת) ושיבוש מהלכי משפט (בשלוש הזדמנויות).
החלטתי לקבל את טענת הנאשם 3 להגנה מן הצדק ולבטל את האישום כנגדו.
1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס לנאשם 1 עבירות של גניבה, בידוי ראיות ומרמה והפרת אמונים, עבירות לפי סעיפים 384, 238 ו-284 לחוק העונשין.לנאשם 2 עבירות של בידוי ראיות, שיבוש מהלכי משפט (מספר מקרים), מרמה והפרת אמונים, הטרדת עד (מספר מקרים) והפרת הוראה חוקית, עבירות לפי סעיפים 238, 244, 248 ו-287(א) לחוק העונשין.
לנאשם 3 עבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.
כתב האישום כנגד נאשם 1
2. במועדים הרלבנטיים שימש נאשם 1 כראש מועצת גן יבנה (להלן: "דרור" או "ר. המועצה") ואלון מצרי (להלן: "אלון" או "מצרי") ומשה מזרחי (להלן: "משה" או "מזרחי") כעובדי מועצה.
3. מדי יום שישי מופץ בגן יבנה עיתון מקומי בשם "השבוע" (להלן: "המקומון"). ביום שישי ה-11.6.04 התפרסמה כתבה במקומון שעניינה חשדות לכאורה למעורבות לא תקינה של ר. המועצה בפיטורי מנהלת בבית ספר "אורט" בישוב, על רקע סכסוך בינה ובין אשת ר. המועצה ששימשה כמורה בבית הספר (להלן: "הכתבה"). דרור ידע על כוונת המקומון לפרסם את הכתבה ביום 10.6.04 או אף לפני כן.
4. ביום 10.6.04 בשעה 11:00 בבוקר או בסמוך לכך נפגש ר. המועצה עם מצרי והורה לו לגנוב את כל עותקי המקומון שיופצו למחרת בישוב, וזאת כדי למנוע פרסום הכתבה ברחבי הישוב. בעקבות כך פנה מצרי למזרחי, בידיעת ר. המועצה, בבקשה שיצטרף אליו לביצוע המעשה וסיכם איתו שלמחרת יגנבו את עותקי המקומון. בהמשך הודיעו לדרור כי יעשו כבקשתו.
5. ביום 11.6.04 בשעות הבוקר המוקדמות ולאחר שהופץ המקומון בנקודות החלוקה, החל מצרי לאסוף באמצעות רכבו את עותקי המקומון מנקודות החלוקה, ולקח אותם לביתו. בהמשך נפגש עם מזרחי והשניים המשיכו לאסוף יחד, באמצעות רכבו של מזרחי, עותקים נוספים של המקומון. בהמשך נסעו לביתו של מצרי ונטלו משם את העותקים שמצרי אסף לבדו. במהלך גניבת המקומון, דיווח מזרחי לר. המועצה על התקדמות מעשיהם בגניבת המקומון.
בהמשך ועל פי הוראתו של ר. המועצה נסעו השניים לביתו, דיווחו לו על מילוי הוראתו ועל פעולתם בגניבת עותקי המקומון. במהלך הפגישה בחצר ביתו של ר. המועצה בין מצרי, מזרחי ודרור, הציגו השניים לדרור את העותקים הגנובים שהיו ברכבו של מזרחי ובמעמד זה, דרור נטל מהרכב מספר עותקים והורה להם לזרוק את העותקים באזור התעשייה באשדוד. בהמשך נסעו מצרי ומזרחי לאשדוד והשליכו את עותקי המקומון, כאשר בדרכם המשיכו וגנבו עותקים נוספים. לאחר ההשלכה, דיווחו לר. המועצה על מילוי הוראותיו.
6. במועד הנ"ל בשעות הצהריים עובר לשעה 12:09 הורה דרור לנאשם 2, שהוא פקח במועצה, (להלן: "עקיבא"), לרשום למקומון מספר רב של דו"חות בגין עבירה של השלכת פסולת ברבים (להלן: "הדו"חות הפיקטיביים"). לשם ביצוע מזימתו הנ"ל, הורה דרור למצרי ומזרחי, באמצעות עקיבא, להניח עותקים מהמקומון ברחבי הישוב ולצלם אותם כאילו פוזרו, לשם השלמת מילוי הדו"חות הפיקטיביים. בהתאם להוראותיו של דרור פיזרו מצרי ומזרחי עותקים של המקומון במקומות מסוימים בישוב וצילמו אותם. במהלך פעילותם עדכנו השניים את דרור ובהתאם להוראותיו של דרור, מצרי העביר לעקיבא את התמונות לצורך השלמת הדו"חות הפיקטיביים, ועקיבא מילא 12 דו"חות פיקטיביים באשמה של השלכת פסולת ברשות הרבים ושלח אותם בפקס.

רקע כללי
7. ביום שישי ה – 11.6.04 עמדה להתפרסם במקומון כתבה שלילית על ר. המועצה ובמועד זה הועלמו עותקי המקומון מנקודות מרכזיות בישוב. המאשימה מייחסת לר. המועצה מעורבות בהעלמת העיתונים. העדים המרכזיים כנגד ר. המועצה הם מזרחי ומצרי שלטענתם, קיבלו ממנו הוראה להעלים את העיתונים ובהמשך, לפזר עיתונים ולצלמם, כדי לתמוך ברישום דו"חות כוזבים נגד המקומון.
בפני בית המשפט נפרשה מערכת מסועפת ומורכבת של ראיות ונשמעו עדים רבים. מרבית העדים (למעט השוטרים) הינם חברי מועצה, עובדי מועצה או נותני שירותים למועצה המעורבים פוליטית, בצורה זו או אחרת, בענייני המועצה והעומד בראשה, בעלי אינטרסים כאלה ואחרים, מי מהם תמכו בר. המועצה, מי מהם התנגדו לו, מי מהם ביקשו "לסבך" את ר. המועצה ומי מהם "להגן" עליו. גרסתם ניתנה בהתאם. מבין העדים היו כאלה שמאז מסירת גרסתם הראשונה ועד לעדותם במשפט "החליפו צד", כאלה שהפכו מתומכים ליריבים או ההיפך והיה בכך כדי להשליך במישרין על עדותם ובהתאם, על המהימנות שניתן לייחס לעדותם.
8. אירוע גניבת העיתונים היה אירוע משמעותי, שלא לומר מכונן בישוב, עורר "גלים רבים" ויצר קלחת, שרבים רבים בחשו בה. עדי תביעה רבים "עסקו" באירוע לפניו, במהלכו ובעיקר לאחריו, שוחחו עליו, ייצרו "ראיות", ביצעו הקלטות, תיאמו עדויות, ניווטו את מהלך החקירה, את מועד החקירה, את תזמון החשיפה, את מקום החקירה, את הגורם החוקר, את הראיות שיציגו בפני החוקרים ואת אלה שלא, כל אחד על פי שיקוליו ומניעיו, באותה נקודת זמן.
במקביל לחקירה המשטרתית ואף לפניה התפרסמו כתבות בעיתונים אודות פרשת גניבת העיתונים, חלקן מגמתיות, והכל במטרה לשרת את בעלי האינטרסים ש"משכו בחוטים".
9. ביום ראשון ה-13.6.04, הגיש שלומי הדר, כתב המקומון שכתב את הכתבה, תלונה במשטרה על גניבת העיתונים ופיזור העיתונים בזדון. ביום 27.7.04 מזרחי נחקר במשטרה (ת/121) וביום 28.7.04 מצרי נחקר במשטרה (ת/193) בקשר למעורבותם בהעלמת העיתונים והם הכחישו כל מעורבות. ביום 5.9.04 הודע למזרחי ומצרי על סיום החקירה (ת/141, ת/184). ימים ספורים לאחר מכן החלה להתבצע "חקירה עצמאית" ע"י שלומי הדר, שלומי כהן ואחרים בנושא גניבת העיתונים.
10. ביום 10.7.05 הגיע מזרחי למשטרה ומסר "הודעת אמת" (ת/122) וביום 14.7.05 מסר מצרי "הודעת אמת" (ת/195), לפיהן השניים לא אמרו את האמת בהודעותיהם הקודמות ועתה הם רוצים להתוודות בדבר חלקם בפרשת העיתונים. לגרסתם, הם העלימו את העיתונים על פי הוראת ר. המועצה, אשר הכחיש כל מעורבות.
11. בשל ריבוי הגרסאות הן של עדי התביעה המרכזיים (מצרי ומזרחי) והן של עדים מעורבים אחרים ויריעת המחלוקת, יש לבחון את מסכת הראיות באופן מדוקדק וקפדני.
מצרי ומזרחי, על פי גרסתם, היו מודעים, בזמן אמת, ל"פליליות" העולה מבקשת ר. המועצה אליהם וניתן לצפות כי במועד מסירת "הודעות האמת" יזכרו היטב את השתלשלות האירועים, לפחות בעניינים המרכזיים, עם חידוש החקירה, כשנה לאחר העלמת העיתונים.
12. למרות זאת, מהראיות עולות אין סוף סתירות, אי התאמות, גרסאות מתפתחות, אי דיוקים, שינויי גרסה, תיאום עדויות, התאמת גרסה לממצאים אובייקטיביים, סינון ומיון ראיות וכיוצא באלו, שבשל ריבויים לא ניתן לפרט את כולם במסגרת הכרעת הדין ואתייחס רק לעיקרים שבהם.
13. יאמר כבר עתה. לא נתתי אמון בעדות העדים המרכזיים (מצרי ומזרחי) ובעדותם של עדי תביעה מעורבים אחרים ולא מצאתי כי ניתן לבסס ממצאים עובדתיים כלשהם על עדותם.
14. ראיות המאשימה האחרות, אלה שמצטרפות לעדותם של העדים המרכזיים, אינן מציגות תרחיש אפשרי אחד. לא שוכנעתי כי הראיות הנוספות שאף מהן עולות סתירות, תמיהות וסימני שאלה רבים, עולות בקנה אחד עם עדויותיהם של העדים המרכזיים, משלימות אותן ויוצרות תמונה עובדתית אחת, כך שניתן לקבוע ממצאים עובדתיים על פיהם. שוכנעתי ביחס לחלק מהעניינים, כפי שיפורט, שקיימים תרחישים אפשריים נוספים כפי שהועלו ע"י ההגנה, אשר לא ניתן לשלול אותם.
מתי ואיך נרקמה התוכנית להעלים את העיתונים
15. א. ב"הודעת האמת" של מצרי (ת/194 מיום 14.7.05) מסר כי ביום חמישי ה-10.6.04 ר. המועצה אמר לו שבמקומון שעומד לצאת ביום שישי ה-11.6.04, אמורה להתפרסם כתבה נגד אשתו, וברצונו שמצרי יחד עם אחר, יוסי בסון, יאספו את העיתונים מהישוב. מצרי הציע לצרף את משה מזרחי במקום בסון.
ב"הודעת האמת" של מזרחי מיום 10.7.05 (ת/122) מסר כי אלון סיפר לו על בקשת ר. המועצה ביום חמישי, כשבא אליו הביתה (הודעה זו נמסרה לפני עדות מצרי ת/195).
ב. בהודעת מצרי ת/197 מיום 13.9.05 ציין כי אינו זוכר בדיוק איפה שוחח עמו ר. המועצה על העלמת העיתונים "כנראה באוטו" (ש' 16). אחרי שנפרד מר. המועצה התקשר למזרחי, שאל אותו איפה הוא, מזרחי אמר שנמצא באחד הרחובות ליד כיכר זמיר ומצרי ניגש אליו וסיפר לו על בקשת ר. המועצה (עמ' 2, שו' 22-23). השניים קבעו להיפגש בשעות הערב בביתו של מזרחי.
ג. בהודעתו של מצרי ת/199 מיום 22.11.05 מסר כי יום או יומיים לפני העלמת העיתונים פגש את ר. המועצה שביקש להעלים את העיתונים.
ד. בהודעת מזרחי מיום 22.11.05 (ת/125) מסר כי ביום חמישי מצרי הגיע אליו לעבודה בסביבות 10:00 וסיפר לו על בקשת ר. המועצה. ביום חמישי בערב מצרי הגיע לביתו ואמר לו שדרור נתן לו רשימה של כל המקומות שמפיצים בהם עיתונים. כשעומת עם דברי מצרי שהגיע למקום עבודתו ביום חמישי בשעות הצהריים, השיב שהמפגש היה בשעה 10:00 לערך "לפי מה שאני זוכר מצרי בא אלי בבוקר בזמן שאכלתי ארוחת בוקר. אני זוכר שישבתי על הרצפה ואכלתי ארוחת בוקר" (שו' 35-37). כך גם העיד בעדותו הראשית (עמ' 535).
ה. בהודעתו של מצרי ת/185 מיום 11.12.05, ציין לראשונה, כי המפגש עם ר. המועצה ביום חמישי התקיים בשעה 11:00 (עמ' 2, שו' 19-23). כמו כן הוסיף שלאחר שפגש את מזרחי ביום חמישי בצהריים, הוא או מזרחי התקשרו לר. המועצה ואמרו לו "שזה בסדר" (שו' 35). כשהוצג בפניו ציר זמן השיחות בין המעורבים, בו לא נמצאה שיחה בינו לבין ר. המועצה, השיב שכנראה מזרחי התקשר לדרור ואישר לו את הסכמתו (שו' 38-39). כשנשאל מדוע התקשר למזרחי ביום חמישי בשעה 13:32, השיב שזו כנראה השיחה שבה סיפר לו על בקשת ר. המועצה.
המדובר בסתירה מהותית בין גרסת מצרי (שפגש במזרחי לאחר השיחה בשעה 13:32) לבין גרסת מזרחי (שמצרי הגיע אליו בשעה 10:00 כשאכל ארוחת בוקר). פלט השיחות ת/140 אינו תומך באף אחת מהגרסאות. קיימת שיחה ממזרחי למצרי ולא ממצרי למזרחי בשעה 9:46, לפני "הפגישה" עם ר. המועצה ולא מופיעה שיחה התומכת בגרסת מי מהם. כשמצרי נשאל על תוכן השיחה מר. המועצה אליו סמוך לשעה 16:30, השיב ששוב התבקש לאסוף את העיתונים (שו' 67-74).
ו. בעימות בין ר. המועצה למצרי (נ/66) אמר מצרי שר. המועצה שוחח עימו על איסוף העיתונים "או באוטו או במשרד, לא זוכר איפה היינו, באיזה מקום בישוב" (עמ' 2, שו' 8) וכי הפנייה של ר. המועצה אליו הייתה ביום חמישי (עמ' 4, שו' 5).
בריענון לקראת עדותו בבית המשפט (ת/202) מסר לראשונה שביום שלישי או רביעי שקדמו לאיסוף העיתונים התקיים טקס באורט רבין, אליו הוא הסיע את ר. המועצה והמתין לו ברכב ומשם נסעו לאירוע ברמלה. באותה נסיעה ר. המועצה ביקש שיעלים את העיתונים. ביום חמישי נפגש עם ר. המועצה או בלשכה או בחנייה, דהיינו היו שתי פגישות בינו לבין ר. המועצה בנושא איסוף העיתונים לפני יום שישי ה- 11.6.04.
ז. בעדותו הראשית חזר על הגרסה שהתקיים טקס באורט רבין ביום שלישי או רביעי, וכי בנסיעה זו העלה ר. המועצה את בקשתו. ביום חמישי נפגש עם ר. המועצה בין 10:00-11:00 בחנייה של בניין המועצה, אמר לו שוב שצריך להעלים את העיתונים, הוא התקשר למזרחי ופגש בו בערך בשעה 13:00 (עמ' 658 שו' 33).
ח. בחקירתו הנגדית מסר כי הנסיעה מהטקס בבית ספר אורט הייתה בשעות הערב (עמ' 688-690), אך לא זכר באיזה יום "לקראת סוף שבוע, אני לא יודע בדיוק" (עמ' 690, שו' 10). כשנשאל אם הפגישה השנייה עם ר. המועצה בה אישר בפניו את הסכמת מזרחי לאיסוף העיתונים ביום חמישי, הייתה בחניון המועצה, השיב "בחניון או בישוב". ביחס לשיחת טלפון שהתקיימה בינו לבין ר. המועצה ביום חמישי, העיד כי עדכן את ר. המועצה שקיבל אישור ממזרחי (עמ' 691, שו' 11), זאת בנוסף לפגישה ביום חמישי בה הודיע לר. המועצה שהוא ומזרחי יבצעו את מבוקשו (עמ' 690, שו' 7-9).
עדותו של מצרי נסתרת בנ/70 ממנו עולה כי לא היה טקס באורט רבין בו השתתף ר. המועצה באותו שבוע וכך גם העיד ר. המועצה.
16. בריענון (ת/202) מצרי מסר כי ר. המועצה מסר לו רשימת מקומות מרכזיים בהם מצויים העיתונים אותם רשם לידו על פתק, אך לא שמר את הרשימה. בבית המשפט לא ידע להגיד מתי ר. המועצה מסר לו את רשימת נקודות איסוף, בנסיעה באוטו, בפגישת החניון או בשיחת הטלפון ביום חמישי אחה"צ (עמ' 692, שו' 13-15). עוד מסר כי בפגישה בינו לבין מזרחי ביום חמישי בערב, לא ערכו מסלול איסוף על פי הנקודות הרשומות (עמ' 692, שו' 29-30) למרות שלדבריו "אנחנו דברנו על התוכנית שקבלנו, אני כתבתי את התוכנית שקיבלנו" (עמ' 692, שו' 32).
17. כאמור, ר. המועצה הכחיש כל מעורבות בגניבת העיתונים.
לטענתו, אין גם כל הגיון בבקשה כאמור, מאחר וידע מבעוד מועד כי באותו יום שישי עומדת להתפרסם כתבה דומה גם במקומון "כל הדרום" של "ידיעות אחרונות" (נ/11). ניסיון המאשימה להוכיח כי המקומון של "ידיעות אחרונות" אינו בעל תפוצה רחבה בישוב, לא זכה לאמון, בשל היותו בלתי סביר (המדובר בעיתון בעל תפוצה רחבה בכל הארץ), ויש בכך כדי לתמוך בגרסת ההגנה.
יוסף כי לא נטען שר. המועצה עשה איזשהו ניסיון למנוע את פרסום הכתבה או לעכבה. עם פניית המקומון לקבלת תגובת ר. המועצה, ניתנה תגובה קצרה ועניינית ואף בכך יש כדי לתמוך בגרסת ההגנה. העובדה כי שבוע קודם הנושא פורסם גם במקומון "נטו" (נ/56), אפילו לא צוין הדבר בהודעותיו של ר. המועצה, יכולה לתמוך בכך שר. המועצה לא ניסה להסתיר את הפרסום.
18. על פי גרסת ר. המועצה באותו יום חמישי היה בסיור גנים, כשהוא מלווה במספר עובדים ולכן לא יכולה הייתה להתקיים הפגישה בשעה 11:00 עם מצרי. ר. המועצה לא נחקר במשטרה אודות פגישה עם מצרי ביום חמישי (בשעה 11:00) ולא עומת עם טענת מצרי שהפגישה הייתה בשעה 11:00, למרות שלאחר שעלתה גרסתו הכבושה של מצרי ביחס לשעת הפגישה, ר. המועצה נחקר מספר פעמים.
19. סיכום ביניים: ניתן היה לצפות שמצרי יזכור היכן ומתי ר. המועצה ביקש ממנו לבצע את העבירה. גרסתו המתפתחת על קיום שתי פגישות בהן ר. המועצה ביקש להעלים את העיתונים, אינה זוכה לאמון. גרסתו של מצרי אינה מתיישבת עם גרסת מזרחי כי נפגשו ביום חמישי בשעה 10:00, לאחר בקשת ר. המועצה, כשלגרסת מצרי פגש בר. המועצה בשעה 11:00 לערך ואין תמיכה לאף אחת מהגרסאות בפלט שיחות הטלפון ביניהם. מעבר לכך, אין כל הגיון בקיום שתי פגישות בין מצרי לר. המועצה, שתוכנן דומה.

מי ידע על מבצע האיסוף?
20. "מבצע האיסוף" היה אמור להישמר בסוד, כך לדברי מזרחי ומצרי והם היו מודעים לכך היטב.
למרות זאת מזרחי ומצרי גילו את "הסוד" לאחרים לפני "המבצע", במהלכו ולאחריו. לכן, ניסיונותיהם של מצרי ומזרחי להציג עצמם כשומרי סודו של ר. המועצה, עד שהחל להתנכל להם, אינם תואמים את המציאות.
21. א. משה מזרחי, לגרסתו, עדכן את מוטי חמו (ס. ראש המועצה) ביום חמישי בלילה על איסוף העיתונים הצפוי (ת/125 שו' 15-21, עמ' 540 שו' 27-28).
ב. שלומי הדר, כתב במקומון, כותב הכתבה ואיש פוליטי באותה עת (עמ' 118), מסר כי הייתה לו "תחושת בטן" שעומדים להעלים את העיתונים (עמ' 107). מפלט השיחות נ/65, עולה כי מצרי התקשר למערכת המקומון ביום חמישי בשעה 21:46, למרות הכחשה נחרצת של מצרי (עמ' 694). לא ניתן כל הסבר לקיומה של שיחת טלפון ביום חמישי בלילה למערכת המקומון ולא ניתן לשלול את האפשרות שמצרי היה בקשר עם שלומי הדר או עם מי ממערכת המקומון, בעניין זה, בערב שקדם להעלמת העיתונים.
ג. לגרסת מזרחי, ביום שישי, במהלך המבצע, פגש את יוסי וקנין ואמר לו כי האיסוף נעשה בהנחיית ר. המועצה (ראה עדות מזרחי, עמ' 537, שו' 1-5, הודעת וקנין ת/59 שו' 20-21, 24-28, תמליל שיחה של וקנין עם שלומי כהן מיום 3.2.05 ת/60).
ד. ב"כ המאשימה הטעימה לא אחת כי מצרי ומזרחי לא יכולים היו לדעת על כי עומדת להתפרסם כתבה טרם פרסומה, אלא מר. המועצה, מאחר והוא היחיד שידע על כך, מבעוד מועד, מאחר ונתבקשה תגובתו לכתבה, לפני פרסומה.
מהראיות עולה כי לא כך הוא.
מוטי חמו ידע לדבריו, על כך שהכתבה עומדת להתפרסם טרם פרסומה (ולא ממזרחי) ודי בכך כדי לסתור את טענת המאשימה (עמ' 348, שו' 1, נ/30, שו' 48-49).
שלומי כהן ידע על כך מראש, לדבריו, שלומי הדר סיפר לו (עמ' 422 שו' 1) והוא היה בעל עניין רב לבוא חשבון עם ר. המועצה.
שלומי הדר בוודאי ידע (ועל הקשר של שלומי הדר לפרשה, יפורט בהמשך).
כמו כן, לא ניתן לשלול ששלומי הדר, כותב הכתבה, שמעורבותו בפרשה אינטנסיבית ותמוהה, חשף כי עומדת להתפרסם כתבה על ר. המועצה בפני גורמים נוספים.
די היה בכך שרק אחד מהמעורבים הנ"ל ידע כי עומדת להתפרסם כתבה כדי שהדברים יגיעו למזרחי ומצרי, לאור מערכות היחסים בינם לבין האחרים, כפי שעולה מהראיות, כפי שיפורט, והצטלבות האינטרסים.
לכן תיזת המאשימה, שנתמכה בלהט ע"י העדים המרכזיים, כי יכולים היו לדעת על פרסום הכתבה רק מר. המועצה – אין לה על מה שתסמוך.
ה. ביום 20.9.04 (תאריך משוער), זמן רב לפני מסירת "הודעת האמת", מזרחי אמר לשלומי הדר שר. המועצה נתן את ההוראה לאסוף את העיתונים וכי הוא מחפש דרכים להקליט את ר. המועצה (ת/26, עמ' 1).
ו. ביום 10.2.05 מזרחי מסר לשלומי כהן שר. המועצה עמד מאחורי איסוף העיתונים (ת/108).
ז. מזרחי בעדותו הודה שסיפר למוטי חמו, לשלומי כהן ולהרבה אנשים על מעורבות ר. המועצה בפרשת העיתונים לפני "הודעת האמת" (עמ' 576, שו' 2-3).
ח. הרושם המתקבל מאי שמירת "הסוד" של ר. המועצה "והסגרתו" באופן יזום בעיקר ע"י מזרחי, הוא כי הדברים נעשו בכוונת מכוון. גם אם הייתי מקבלת את גרסת מזרחי ששיתף את מוטי חמו כחבר שנהג לשתפו בכל דבר, לא ברור מדוע בבוקר מבצע האיסוף מזרחי הראה ליוסי וקנין את העיתונים ואמר לו שהאיסוף נעשה בשליחות דרור. שיחת הטלפון של מצרי למקומון ביום חמישי בלילה אשר נותרה ללא כל הסבר וכן שיתופם של אחרים, ע"י מזרחי, בדבר מעורבותו של ר. המועצה עוד לפני מבצע האיסוף ובמהלכו, כשהיה ברור לשני העדים המרכזיים כי עליהם לשמור זאת בסוד, אינם מהווים חיזוק למהימנותם ולמעורבות ר. המועצה בהעלמת העיתונים, אלא ההיפך מכך. הדברים יכולים להצביע על אפשרות של הפללה מכוונת ויזומה.
מכל מקום, אין אני מקבלת את עמדת המאשימה כי בעובדה ששני המבצעים שיתפו אחרים, בזמן אמת, במעורבותו של ר. המועצה, יש כדי לחזק את מהימנותם.

תכנון "המבצע"
22. מזרחי ומצרי עסקו, לדבריהם, בתכנון "המבצע" בשיחות הטלפון הארוכות והרבות ביניהם ביום חמישי, ובפגישתם בביתו של מזרחי, ביום חמישי בערב.
23. מזרחי אמר לשלומי הדר בשיחתם המוקלטת (ת/25, ת/26) "שכחתי להגיד לך שגם רפי וייזנר היה בין אלה שגם היו חיילים" (עמ' 7), ובהמשך: "אז אני בהזדמנות כשאני אשב איתך ואני אגיד לך בדיוק איך השיטה הזו עבדה באותו היום, אז אתה מקבל את החום של החיים שלך… הקומנדו הימי היה פה מותק" (עמ' 8).
מדברים אלה ניתן היה להבין שמדובר ב"מבצע צבאי" לכל דבר ועניין.
24. אם כן, מה כלל התכנון, על פי עדותם של מצרי ומזרחי וכיצד בפועל זה התבצע?
השניים לא תכננו את שעת היציאה, לא תכננו את מסלול איסוף העיתונים, לא תכננו באיזה רכב יבוצע האיסוף, לא תכננו היכן ישליכו את העיתונים, בוודאי שלא תכננו כיצד יסתירו את זהותם (בהיותם עובדי מועצה מוכרים בישוב קטן בו "כולם מכירים את כולם").
25. א. לגבי שעת היציאה – למרות שלדבריהם קבעו לצאת לאיסוף העיתונים בשעה 06:30, אלון יצא לבד עם רכבו ואסף עיתונים החל משעה 05:30, למרות שלדברי שלום נגר בעל העיתון, המקומון מחולק בישוב בשעה 07:00 ולדברי שלומי הדר, כתב בעיתון, החלוקה נעשית בשעה 06:00, דהיינו, בשעה 05:30 עדיין לא מחולקים בישוב מקומונים שניתן לאסוף.
ב. לדברי מצרי ב-ת/194 אסף את העיתונים עד השעה 07:00, הורידם מרכבו, הניח אותם בתוך שקיות בביתו, נסע למזרחי ומשם נסעו במכוניתו של מזרחי והמשיכו באיסוף. לאחר מכן נסעו לביתו לאסוף את העיתונים שפרק ומשם נסעו לביתו של דרור (שו' 11-14).
ג. בהודעתו ת/199 מסר כי לאחר האיסוף הראשוני, השאיר את רכבו לאשתו בבית והלך רגלית לביתו של מזרחי.
ד. בהודעת מזרחי ת/125 מסר כי מצרי הגיע אליו בסביבות 07:00 והם החליפו מכוניות "בגלל שאלון פחד שיראו אותנו ברכב שלו" (שו' 33-34).
ה. בהודעת מזרחי ת/127 לאחר האיסוף הראשון ע"י מצרי, מצרי אמר לו שבא לאסוף אותו, עם הרכב שלו, אינו זוכר אם בא אליו עם הרכב שלו או ברגל (שו' 64-72).
אמנם השאלה אם מצרי הגיע לביתו של מזרחי ברכב או ברגל, אינה שאלה מהותית, אך ניתן היה לצפות שמצרי ומזרחי יזכרו כיצד מצרי הגיע לביתו של מזרחי בעיצומו של "מבצע" איסוף העיתונים. תחת זאת מסרו גרסאות שונות בנקודה זו וניתן אף לומר, תמוהות.
ו. לפי הודעת מזרחי ת/127 מצרי בא לקחת אותו בסביבות רבע לשבע או שבע ורבע. כשעומת עם פלט השיחות לפיו בשעה 07:35 מתועדת שיחת טלפון ארוכה בין השניים (כ-4 דקות) השיב שיכול להיות שמצרי הגיע אליו מאוחר יותר, אך שלל את גרסת מצרי שהחלו לאסוף את העיתונים בשעה 08:00 (שו' 73-95).
ז. מצרי, לעומת זאת, מסר בהודעתו ת/194 כי אסף לבד את המקומונים משעה 05:30 עד השעה 07:00 ואז הגיע לביתו של מזרחי (שו' 9-11), ובהודעתו ת/185 מסר שאסף לבד את המקומונים עד רבע לשבע בבוקר והגיע למזרחי בסביבות 07:10 (שו' 96-102).
ח. בעדותו בבית המשפט אמר כי לפני שהגיע לביתו של מזרחי התקשר אליו להודיע לו שהוא בדרכו אליו (בין 07:00 ל- 07:15 ע"פ עדות מצרי (עמ' 662)), באופן שאינו מתיישב עם פלט השיחות ת/78 ממנו עולה שהשיחה הראשונה בין מצרי ומזרחי הייתה בשעה 07:35.
ט. כשאומת עם ציר זמני השיחות ממנו עולות שיחות רבות בינו לבין מזרחי השיב:- "עכשיו אני נזכר. בד"כ מזרחי לוקח את הילדים שלו לבית ספר בשעה 07:30" (ת/185 שו' 107), ובהמשך, כשגרסתו שוב לא התיישבה עם שיחות הטלפון, שינה מגרסתו ואמר שכנראה האיסוף השני (עם מזרחי) החל בשעה 08:00 ונמשך כ- 45 דקות (שו' 125-127).
המועדים עליהם מסרו העדים המרכזיים אינם עולים בקנה אחד עם עדותו של יניר כהן שלדבריו ביקר עם עקיבא בביתו של מצרי, יחד שתו קפה, בין השעות 07:00-09:00 (עמ' 65).
י. ללוח הזמנים יש חשיבות לאור קיומן של שיחות טלפון רבות בין העדים המרכזיים לבין עצמם בזמן שהיו אמורים להיות יחד ברכב, ואף אם תתקבל גרסתם כי בעת איסוף העיתונים התקשרו זה לזה, אין הסבר לשיחות כה ארוכות וכה תכופות בפרק זמן זה (ראה ציר זמני שיחות נספח ל-ת/127, שיחות של 243, 194, 131 שניות, תוך כדי איסוף העיתונים). זאת ועוד, בסביבות השעה 09:00 נסעו השניים לדבריהם, לאיזור התעשייה באשדוד להשליך את העיתונים, ועם זאת משעה 08:53 ועד 09:14 היו ביניהם 6 שיחות טלפון, ללא כל הסבר (ת/127, שו' 114-122).
יא. ללוח הזמנים יש חשיבות גם לאור קיומן של שיחות טלפון בין ר. המועצה לבין מצרי ולמחלוקת בשאלה – האם ר. המועצה הורה להם להגיע לביתו (בטלפון) או שהם הגיעו מיוזמתם, על מנת להפלילו, כפי שנטען על ידי ר. המועצה. על כך, בהמשך.
יב. לגבי מסלול איסוף העיתונים ורכב הביצוע, מעדות השניים עולה כי אף מסלול איסוף העיתונים, על פי נקודות החלוקה, לא היה מתוכנן כמו גם באיזה רכב יעשה האיסוף, כשבשלב ראשון מצרי אסף את העיתונים ברכבו, פרק את רכבו, הלך ברגל לביתו של מזרחי, משם יצאו יחד לאיסוף השני, אח"כ העמיסו את העיתונים שמצרי פרק קודם לכן בחצרו.
המדובר בתוכנית "שלומיאלית" ובמידה רבה בלתי סבירה.
יג. לגבי מקום השלכת העיתונים, מעדותם עולה כי לא הייתה תוכנית מוקדמת לגבי מקום השלכת העיתונים וכי ר. המועצה אמר להם להשליך את העיתונים באזור התעשייה בגן יבנה, לאחר מכן באזור התעשייה באשדוד, ואחר כך שינה את ההוראה והורה להם להשליכם למיכלי מחזור של האגודה למען החייל באשדוד (ת/122, שו' 20-25, ת/125, שו' 81-90, ת/127, שו' 124-127 ת/199 (שו' 64-77)).
יד. סיכום ביניים: מאופן ביצוע "המבצע" ניתן להתרשם כי אין המדובר בתכנון קפדני או בתכנון כלל ונראה כי אין ממש בטענת מזרחי כי היה זה "מבצע צבאי" לכל דבר ועניין. גרסת שני העדים המרכזיים אינה יכולה להתקבל גם לאור אי ההתאמות המהותיות בין הזמנים המתוארים על ידם כזמני ביצוע האיסוף לבין ציר שיחות הטלפון ביניהם, ריבוין ואורכן של השיחות. כשפלט השיחות לא התיישב עם גרסת מצרי צצה פתאום הגרסה שמזרחי לקח את ילדיו לבית הספר בבוקר "המבצע", גרסה שלא עלתה קודם לכן והדברים אומרים דרשני.

הביקור בבית ר. המועצה
26. א. אין מחלוקת כי השניים הגיעו לביתו של ר. המועצה בבוקר איסוף העיתונים. המחלוקת היא בשאלה מי יזם את הביקור ובאיזו שעה הוא נערך. ברי שאם היה מוכח שהביקור נעשה לבקשת ר. המועצה או ביוזמתו, היה בכך כדי לקשור אותו לאיסוף העיתונים.
לשעת הביקור נודעת חשיבות לאור קיומן של שיחות טלפוניות בין ר. המועצה לשני המבצעים.
ב. גרסת ר. המועצה היא כי השניים הגיעו לביתו במפתיע בשעה 07:30-07:45 בבוקר, הראו לו את העיתונים, והוא כעס עליהם.
גרסת השניים היא כי הגיעו אליו לבקשתו בשעה מאוחרת יותר.
ג. פירוט השיחות בין ר. המועצה למי מהמבצעים:
שעה 08:11 – מזרחי מתקשר לר. המועצה – 14 שניות.
שעה 08:14 – ר. המועצה מתקשר למזרחי – 194 שניות.
שעה 09:22 – ר. המועצה מתקשר למצרי – 68 שניות.
שעה 11:25 – ר. המועצה מתקשר למזרחי.

(ראה ציר זמני שיחות).
ד. ב-ת/125 מזרחי מסר כי הצטרף למצרי להמשך האיסוף לאחר האיסוף הראשוני של מצרי בשעה 07:00, הם אספו יחד עיתונים, הגיעו לביתו של מצרי, העמיסו את העיתונים שמצרי אסף ובשלב זה ר. המועצה התקשר למצרי "תמיד הוא היה בקשר עם אלון במהלך האיסוף" וביקש שיגיעו לביתו. הם הגיעו לביתו ור. המועצה חיכה להם בחוץ (שו' 49-62) (גם בהודעתו הקודמת ת/122 מסר שדרור התקשר למצרי).
גרסה זו אינה נתמכת בפלט השיחות מאחר ואין שיחה מר. המועצה למצרי בזמן הרלבנטי.
ה. ב-ת/127 מזרחי מסר שמצרי הגיע אליו, לאחר האיסוף הראשוני "בסביבות רבע לשבע או שבע ורבע" (שו' 68). כשעומת עם גרסת מצרי שהאיסוף החל בשעה 08:00 אמר "זה לא הגיוני. בשעה 08:00 העיתונים כבר נעלמים" (שו' 92-93). כשנשאל מדוע התקשר לר. המועצה בשעה 08:11 ביום שישי, השיב – "הייתה בינינו שיחה בנוגע להעלמת העיתונים" (שו' 99), אך לא אמר שר. המועצה אמר להם לבוא לביתו. כשנשאל מדוע ר. המועצה התקשר אליו 3 דקות לאחר מכן בשעה 08:14, השיב – "לא זוכר כרגע… בשלב מסוים ר. המועצה ביקש שנגיע אליו הביתה. יכול להיות שזו השיחה שלו אלי, כי בוודאות הוא ביקש ממני שניסע אליו הביתה עם העיתונים" (שו' 101-104). כאן כבר משתנה גרסת מזרחי ומותאמת לפלט השיחות. עתה הוא זוכר בוודאות שר. המועצה התקשר אליו ולא אל מצרי (למרות עדותו בת/125). לדבריו הגיעו לביתו של ר. המועצה בסביבות 08:30, ר. המועצה ואשתו המתינו לו בחוץ, כשאשתו החזיקה תינוקת וכן ראה בבית מספר ילדים קטנים.
ו. ב-ת/199 נשאל מצרי מדוע נסעו לביתו של ר. המועצה, השיב – "אני לא זוכר אם קבעתי מראש עם ר. המועצה שאנו נבוא אליו לאחר האיסוף, בכל מקרה משה נהג והגענו ליד ביתו ובכניסה לבית דרור ואשתו עמדו בחוץ עם הילדים הקטנים שלהם, זה היה בערך בשעה 08:00" (שו' 52-55).
עולה כי מצרי לעומת מזרחי, אינו מציין כי הייתה שיחת טלפון בה התבקשו להגיע לבית ר. המועצה והעלה את האפשרות שקבעו זאת מראש.
ברי כי אם מצרי ומזרחי החלו את האיסוף השני בשעה 08:00, לא סביר שהגיעו לבית ר. המועצה בשעה 08:00 בשים לב לכך שהאיסוף לדבריהם ארך כ – 45 דקות ולאחריו עברו בביתו של מצרי ואספו את העיתונים ורק לאחר מכן הגיעו לבית ר. המועצה.
ז. לאחר שמעמתים את מצרי ומזרחי עם פלט השיחות משתנות גרסאותיהם בהתאם והשיחה של ר. המועצה עם מזרחי בשעה 08:14 היא השיחה בה לטענתם, הורה להם להגיע לביתו (ת/127 ו-ת/185).
ח. בעדותו בבית המשפט גרסתו של מצרי הותאמה בדיוק לפלט השיחות. כשנשאל מדוע הגיעו לביתו של דרור השיב – שבשלב מסוים משה התקשר לדרור ואמר לו שהם בשלבי סיום ואז דרור התקשר ואמר להם להגיע אליו. הפגישה בביתו הייתה אחרי השעה 08:00. כשנשאל מדוע פוסל את האפשרות שהפגישה הייתה לפני השעה 08:00 השיב מצרי "הרי שדיבר איתנו בטלפון הוא דיבר אחרי שמונה".
עיננו הרואות, מצרי לא מנסה להסתיר כלל שגרסתו מותאמת לפלט השיחות (עמ' 696-697).
ט. מזרחי בעדותו אמר שמצרי בא אליו בשעה שבע וחצי, שמונה, עשו את האיסוף השני, אח"כ עברו בביתו של מצרי לאסוף את העיתונים שאסף באיסוף הראשון, אח"כ קיבלו טלפון מדרור שיגיעו אליו הביתה (גם כאן מותאמת הגרסה לפלט השיחות).
כשהופנה לתדפיס השיחות ממנו עולה קיומן של שלוש שיחות טלפון בינו לבין מצרי בין 07:35 ל- 07:47, ציין כי בזמן הזה היו באיסוף העיתונים (עמ' 583-584). כמו כן הכחיש כי ראה את ילדיו של דרור, כשהגיעו לביתו (עמ' 586, ש' 19), זאת כשהתברר לו שאם ראה את ילדיו של דרור בבית, יש להניח כי המפגש בביתו של ר. המועצה היה לפני השעה 08:00, לפני יציאתם לבית הספר (בניגוד מפורש להודעתו ת/127 ולעדות מצרי בעניין).
י. על פי הודעת יוסי וקנין (ת/59) נפגש עם מזרחי באותו יום שישי בין 08:00 ל- 08:30, מזרחי קיבל שיחת טלפון מדרור ואמר ליוסי וקנין שהוא נוסע לאשדוד. מבחינת לוח הזמנים הדבר מתיישב עם פלט השיחות וקיומה של שיחה מר. המועצה בשעה 08:14. העובדה שמזרחי אמר שהוא נוסע לאשדוד מתיישבת, לכאורה, עם כך שהפגישה עם יוסי וקנין מאוחרת לביקור בבית ר. המועצה.
27. דרור ורעייתו העידו שהשניים הגיעו לביתם בהפתעה, סמוך לשעה 07:30 לפני שהילדים הלכו לבית הספר ולפני שהלן, אשתו של דרור, יצאה לעבודתה כמורה בבית הספר, ללא תיאום מראש.
באשר לשיחות הטלפון, דרור מסר כבר בהודעתו הראשונה ת/161 מיום 22.11.05 שלאחר שביקרו בביתו ולאחר שהסיע את הילדים לבית הספר התקשר למזרחי לשאול מה הם עושים וביקש שלא יעשו שטויות (שו' 37-40 שו' 257-262). דרור ציין כי היו מספר שיחות באותו היום. בהודעתו השנייה ת/167 מיום 13.12.05 חזר על דבריו שהיו מספר שיחות עם השניים, כשלוש שיחות, לא הייתה שיחה לפני שהגיעו לביתו (שו' 103). השיחה הראשונה בערך בשעה 08:14 או 08:30. בכל השיחות כעס עליהם וביקש שיחזירו את העיתונים, מזרחי אמר לו "זה בסדר, אני יודע מה אני עושה" (שו' 32 – 47) וניתק לו את הטלפון. כשהשניים הגיעו לביתו, כל הילדים היו עוד בבית (שו' 135- 136), גרסה התואמת את גרסתם הראשונית של מצרי ומזרחי ביחס לנוכחות הילדים.
אמנם קיים הבדל בין גרסתו הראשונית של ר. המועצה בת/161 לפיה אמר לשניים שילכו מהמקום ולא יעשו שטויות, לבין גרסתו בבית המשפט לפיה אמר להם להחזיר את העיתונים (עמ' 810), אך אין בכך די, מקום בו ראיות המאשימה בעייתיות.
28. סיכום ביניים – גרסאות מצרי ומזרחי לא עקביות, פתלתלות, מתואמות, סותרות זו את זו ומנסות להתאים עצמן לפלט השיחות. ניסיונם של השניים להתאים את גרסתם לשיחות הטלפון בינם לבין ר. המועצה סמוך לשעה 08:15, אינו מתקבל על הדעת ואינו סביר. בתחילה העיד מצרי כי אינו זוכר אם קבע מראש עם ר. המועצה שיגיעו לביתו, אח"כ כבר היה נחרץ בכך שבשיחת הטלפון ר. המועצה ביקש שיגיעו אליו. גם ביחס לנוכחות ילדיו של ר. המועצה השתנתה הגרסה, הכל בניסיון להתאים את לוח הזמנים לפלט השיחות. גרסתו של ר. המועצה מתיישבת יותר עם ההיגיון מאחר ואם הלן והילדים היו עוד בבית, סביר להניח שהיה זה לפני השעה 08:00 ואם כך הדבר, בשיחות הטלפון בין ר. המועצה למזרחי, בשעה 08:11 ו – 08:14 ר. המועצה לא הורה להם להגיע לביתו.
מדוע אם כן הגיעו לביתו אם לא הורה להם לעשות כן?
לשאלה זו אין תשובה ברורה. עם זאת, המאשימה לא הוכיחה שהשניים הגיעו לביתו של ר. המועצה לבקשתו ולא ניתן לשלול שעשו זאת מיוזמתם, או ביוזמת גורם אחר, שאינו ר. המועצה.

מעורבותם של אחרים בפרשת העלמת העיתונים
29. מהראיות עולה כי היו מעורבים נוספים בפרשת איסוף העיתונים, חלקם מעורבים שנקשרו לפרשה ע"י המבצעים עצמם בשלב מוקדם, ומסיבות שונות, החליטו "להוציא" אותם מהסיפור, חלקם אנשים פוליטיים שהיו בעלי עניין "לסבך" את ר. המועצה, כדי שניתן יהיה להדיחו מתפקידו.

מעורבותו של מוטי חמו
30. א. מוטי חמו היה ס. ראש המועצה ללא שכר, כשראש המועצה הבטיח לו (לפני ארוע העיתונים) כי ימונה לסגן בשכר. מוטי חמו פעל בדרכים שונות כדי לגרום לר. המועצה לעמוד בהבטחתו.
בהודעת מזרחי מיום 10.7.05 (ת/122) מסר כי מוטי חמו היה מתקשר אליו להתעדכן לגבי המבצע (שו' 21-22) ובהמשך "עדכנו את דרור ומוטי חמו שכל המבצע נגמר" (שו' 26).
באותה הודעה מסר שבפגישה שהתקיימה במשרדו של עו"ד אבי פרץ עם אנשי האופוזיציה במועצה, מוטי חמו סיפר לנוכחים שהיה "'קצין המבצעים של איסוף העיתונים" (שו' 79-80).
בכתבה ב"זמן דרום" מיום 5.8.05 (ת/24) עלתה גרסה אחרת לפיה ר. המועצה קרא למשרדו ביום חמישי בלילה לסגנו מוטי פרץ ולשני העדים המרכזיים ותדרך אותם בפרוטרוט כיצד לאסוף את המקומונים למחרת בבוקר ולהשליך אותם מחוץ לישוב. כמו כן תדרך את השלושה כיצד לפזר את המהדורה השניה של המקומון ברחובות גן יבנה ולקנוס את בעליו של המקומון בגין לכלוך ברשות הרבים.
ב. בהודעת מזרחי ת/125 מיום 22.11.05 מסר כי ביום חמישי בערב (לפני האיסוף) התקשר למוטי חמו וסיפר לו על בקשת דרור לאסוף את העיתונים (שו' 18-21) (אין לכך תמיכה בפלט השיחות). לא ניתן לשלול שמוטי חמו נפגש עם מזרחי ביום חמישי בערב, מקום בו אין תיעוד לשיחת הטלפון בין השניים. בהמשך מסר: "אני רוצה לציין כי במהלך האיסוף של העיתונים ראינו את מוטי חמו, סגן ראש המועצה והתחושה הייתה שהוא כל הזמן פיקח עלינו ובדק אותנו. הוא אפילו סימן לנו בידו עם האצבע שהכל בסדר ושנמשיך" (שו' 70-72).
ג. במהלך האיסוף מוטי חמו התקשר למזרחי להתעדכן מספר פעמים, "שאל אותנו איפה אנחנו, איך זה מתקדם, מה דרור דיבר איתכם ואם סיימנו לאסוף את העיתונים, ולאחר שאספנו התקשר האם סיימנו לפזר את העיתונים במיכלי המחזור. הוא ידע לפרטי פרטים בזמן אמת כיצד מתקדם ומתנהל המבצע. אני עדכנתי אותו בנוגע למבצע עוד במהלך הנסיעה. דברנו מספר רב של שיחות. לימים, הוא טען שהוא שימש כקמב"צ המבצע" (שו' 98-104).
בהמשך נשאל מה הוא יודע על הקשר בין ר. המועצה וסגנו בקשר למבצע איסוף העיתונים והוא השיב – "מוטי חמו לימים סיפר לי מספר פעמים שאם הוא לא יקבל תפקיד של ס. ראש מועצה בשכר, הוא יפוצץ את כל הפרשה. אז אני מניח שהוא תכנן עם ר. המועצה את המבצע, ידע על המבצע, ולכן לקח גם חלק פעיל במבצע כדי שיהיה לו קלף נגד ראש המועצה לקבל תפקיד בשכר" (שו' 145).
ד. מצרי בהודעתו ת/194 מיום 14.7.05 מסר גרסה דומה לפיה בזמן איסוף העיתונים מוטי חמו התקשר למזרחי וגם ראה אותם נוסעים ברכב וסימן להם עם היד כאילו הכל בסדר (שו' 12-13). מוטי חמו הציע לזרוק את העיתונים בתיבות המיחזור (שו' 23-27).
בהודעתו ת/197 מצרי מסר שמזרחי דיבר עם חמו שהציע לזרוק את העיתונים בתיבות המיחזור (עמ' 2 שו' 23). בהודעתו ת/199 מסר מצרי שבמהלך האיסוף פגשו את מוטי חמו שהיה ברכבו שעשה תנועה באגודל כאילו "בסדר" (שו' 48-51). כשנסעו להשליך את העיתונים מוטי חמו התקשר למזרחי שעדכן אותו מה הם עושים בדיוק ולאן הם נוסעים (שו' 67-69).
בעימות בין מצרי לדרור (נ/66) מצרי אמר "משה היה כל הזמן עם מוטי חמו בטלפון" (עמ' 29 שו' 6).
ה. בעדותם של השניים בבית המשפט התמונה השתנתה. השניים ניסו לצמצם עד לאפס את מעורבותו של מוטי חמו בפרשה.
מזרחי נשאל בעדותו מה מידת המעורבות של מוטי חמו, הוא השיב "מוטי לא היה מעורב בזה בשום דרך ובשום צורה, לא אמר לי מה לעשות ומה לא לעשות. הוא רק שמע. זה הכל" (עמ' 538, ש' 12-13).
כשנשאל על שיחה בת 582 שניות בינו לבין מוטי חמו ביום שישי בשעה 10:42, מסר שעדכן אותו על איסוף העיתונים. גם השיחה מביתו של מזרחי למוטי חמו בשעה 11:07 הייתה שיחת עדכון (עמ' 541). בהמשך אישר שבמהלך האיסוף מוטי חמו ראה אותם. פעם אחת "עשה לנו שלום וזה הכל" (עמ' 553, שו' 5). ובהמשך "מה שהוא יודע זה מה שאני עדכנתי אותו שדרור שלח אותנו לזרוק את העיתונים" (עמ' 553 ש' 31, עמ' 555).
והנה גם בעדותו של מצרי, כשלדבריו, קודם לכן חמו עשה תנועה עם היד לאות "כל הכבוד" או "הכל בסדר", עתה "עשה לנו שלום", ובהמשך מצרי התחמק ממתן תשובה לשאלה האם מוטי חמו שוחח עם משה במהלך המבצע (עמ' 698).
עינינו הרואות כי בעת מתן עדותם בבית המשפט מצרי ומזרחי עשו כל שביכולתם "להוציא" את מוטי חמו מהסיפור. מעורבותו של מוטי חמו מצטמצמת מפעילות אקטיבית משמעותית לעדכון פסיבי, תנועת היד של מוטי חמו הופכת מהרמת אגודל, להרמת יד לשלום, כך בעדותם של מזרחי ומצרי, וכך גם העיד חמו.
ו. השיחה שמזרחי הקליט את מוטי חמו (ת/62א') ביום 6.11.05 השיחה הוקלטה, בעיצומה של החקירה, לאחר שמזרחי נחקר במשטרה ולפני שמוטי חמו זומן לחקירה. על שיחה זו מזרחי נחקר ארוכות בבית המשפט (עמ' 553-560). לא ניתן להגדיר זאת אחרת אלא כשיחה של תיאום עדויות ושתילת גרסה. לאורך השיחה מזרחי אומר לחמו "תגיד את האמת" ובהמשך גם אומר לו מהי האמת שהוא רוצה שהוא יגיד וזאת כשמזרחי מקליט את השיחה ולכן נזהר, בעוד מוטי חמו אינו מודע לכך שדבריו מוקלטים.
להלן מספר ציטוטים לדוגמא:
משה מזרחי: "המטרה שלי מוטי שתגיד את האמת שהוא הוא נתן את ההוראה, שהוא ניהל את המבצע, שהוא נתן את ההוראה, לא אתה, אתה איתי?" (עמ' 7).
משה מזרחי: "אתה אומר (בחקירה), אתה אומר שהוא נתן את ההוראה (הכוונה לדרור), לא אף אחד אחר. זה שבאנו אליו עם המכונית והכל, אתה יודע את כל האמת…".
מוטי חמו: "אמרתי לך… כמו שאמרנו אתמול יקראו לי ואני אומר את מה שיש לי וזהו".
מוטי חמו: "…אם יתחיל איתי ככה אז אני אפוצץ את האמת את כל מה שבאמת, בלי מה שאני אגיד, אני אגיד רק דיברתי בטלפון, רק אמרו לי בטלפון אלא אני אגיד שטטטם, מה זה בעיה בשבילי?"
משה מזרחי: "…מוטי אם יחקרו אותך ביחא"ה או בלכיש או לא יודע איפה, מוטי תגיד רק את האמת… מה, הוא (הכוונה לדרור) נתן את ההוראה, הוא, הוא פיקד על הכל, הוא עשה את הכל, אתה מבין?".
ז. אין לקבל את הסבריו של מזרחי כי חשש שמוטי חמו לא יאשש את גרסתו במשטרה ולכן חזר וביקש "שיגיד את האמת", שכן לצד הבקשה "להגיד את האמת" מזרחי מכתיב לחמו גרסה העומדת בניגוד לגרסת מזרחי עצמו בהודעותיו ת/122 ות/125, ואילו הגרסה שלטענת מזרחי עתה היא גרסת "האמת" מנקה את חמו מכל מעורבות בפרשת העיתונים ומפלילה את ר. המועצה.
ח. ימים ספורים לאחר השיחה המוקלטת (ת/62א) מוטי חמו זומן למשטרה ונחקר כחשוד.
בהודעתו נ/30 מיום 22.11.05 מסר כי ידע שעומדת להתפרסם כתבה בעיתון עוד לפני שמזרחי סיפר לו על בקשת ר. המועצה, אך לא היה שותף ל"מבצע", מלבד שתי שיחות טלפון שמשה מזרחי התקשר אליו ביום חמישי בערב וסיפר לו על בקשת ר. המועצה ועל הסכמתם של מזרחי ומצרי לביצוע (כאמור, אין לכך אזכור בפלט השיחות).
כשנשאל אם במהלך איסוף העיתונים ראה את מזרחי ומצרי השיב:- "לא ראיתי אותם בשום שלב של הביצוע, אפשר לאמת זאת איתם" (שו' 108). בהמשך, כשנשאל שוב אם ראה את השניים ביום שישי, השיב "את משה ראיתי ביום שישי אחרי הצהריים" (שו' 119). כשנשאל בשלישית על מפגש ביום שישי לא זכר והוסיף: "יכול להיות, כי יצאתי לעבודה ויכול להיות שראיתי אותם וסימנתי להם עם היד אהלן", (שו' 250-252). כשנשאל אם סימן להם עם האגודל מורמת בתנועת "כל הכבוד", הכחיש מכל וכל (שו' 257), אך זכר למסור שסימן להם עם היד "אהלן", באופן המעלה חשד לתיאום עדויות.
ט. באשר לפגישת חברי האופוזיציה במשרדו של עו"ד אבי פרץ בה יוחס למוטי חמו שאמר שהיה הקמב"צ של המבצע, הכחיש שאמר זאת וציין שלאחר שעשה לחברי האופוזיציה "תרגיל פוליטי", הם פירסמו כתבה בעיתון, תיארו את הפגישה ובכתבה טענו שמוטי היה קצין מבצעים של המבצע הזה, בזמן שהוא לא אמר זאת כלל (שו' 202-227) (דבריו אלה סותרים את האמור בכתבה שמוטי חמו אמר לחברי האופוזיציה שדרור (ולא הוא) היה הקמב"צ של המבצע ראה ת/24 כתבה ב"זמן דרום" מיום 24.6.05).
בחקירתו הנגדית עומת עם העולה מתמליל השיחה עם משה מזרחי שם הודה למעשה שאמר לחברי האופוזיציה שהיה קמב"צ המבצע, כדי למכור לחברי האופוזיציה סיפור בשביל לא לפספס את המשרה שלו וחזר על הכחשתו.
הסבריו אינם סבירים ואינם מתקבלים על הדעת (עמ' 366). כשהוצג בפניו שמזרחי אמר שהוא היה מתקשר ומתעדכן לגבי המבצע, השיב "הוא משקר" (עמ' 367, ש' 1-3). כשהוצג לו שמזרחי אמר בהודעתו (ת/125) שהוא פיקח עליהם ובדק אותם השיב "שקר וכזב…" (עמ' 370, ש' 10-14).
י. גרסה נוספת לגבי מעורבותו של מוטי עולה מהודעתו של גבי תורג'מן מיום 16.5.05. לדבריו, מוטי חמו אמר בישיבת האופוזיציה שהוא ודרור קראו לשני עובדי מועצה ללשכתו, ביקשו מהם להעלים את העיתונים, נתנו להם מפתחות רכב של אחד מהם והורו להם להשליך את העיתונים באשדוד (ת/182ב).
יוסי וקנין בעדותו אזכר אף הוא את מעורבותו של מוטי חמו בפרשה בכך שלדבריו, התקיימו אצלו מס' ישיבות בקשר לפרשת העיתונים (עמ' 334 שו' 30) וציין כי היה רצון של מוטי חמו לקחת מדרור את השלטון, לגרום שדרור יעזוב את הכסא שהוא יושב בו (עמ' 335).
מהי, אם כן, מעורבותו של מוטי חמו שנחקר כחשוד בפרשת העלמת העיתונים?
סיכום ביניים: לא ניתן לשלול את האפשרות שהשניים פעלו בהוראת מוטי חמו שעמד מאחורי "מבצע" איסוף העיתונים או בהוראת מוטי חמו ור. המועצה כפי שעולה מגרסה אחרת ובכל מקרה, לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי כלשהו ביחס למעורבותו של ר. המועצה בפרשה זו, לאור ריבוי הגרסאות והסתירות הרבות.

מעורבותו של גבי תורג'מן
31. א. גבי תורג'מן היה יריב פוליטי מר של ר. המועצה (באופוזיציה) והגיש תלונה על העלמת העיתונים (ת/182ב), לאחר שנחקר כחשוד בשלב הראשון.
בשלב הראשון של החקירה, שהחל סמוך לאחר העלמת העיתונים, נשאל מזרחי בהודעתו מיום 20.7.04 – האם נכון שגבי תורג'מן נסע עמו ברכבו באותו יום שישי בשעות הבוקר ומזרחי הכחיש זאת (ת/121). זאת בעקבות תלונתו של שלומי הדר שזיהה, על פי תיאור שנמסר לו ע"י מאבטח בסופרמרקט ויקטורי, שהעיתונים נלקחו על ידי מזרחי ותורג'מן.
ב. גבי תורג'מן הודה שבאותו יום שישי פגש את מזרחי ליד "ויקטורי" ושוחח עמו ובהמשך נטל מויקטורי 10 עותקים של העיתון ופיזר אותם ליד ביתו של ר. המועצה (ת/182א). בהמשך מסר עדות במשטרה על פגישת האופוזיציה (שלא היה נוכח בה), במהלכה מוטי חמו סיפר על פגישה שהתקיימה במשרדו של ר. המועצה בנוכחותו ובנוכחות שני המבצעים, בה הוחלט על איסוף העיתונים באמצעות רכב של ר. המועצה או של הסגן וכו' (ת/182ב ו- ג').
ג. מזרחי בעדותו מאשר שהיו כל מיני ספקולציות שאמרו שגבי תורג'מן פיזר עיתונים (עמ' 550). כמו כן אמר: "ממה שאני זוכר בגדול אני יודע שדרור כל הזמן חשב שהוא (גבי תורג'מן) השתתף בפרשת העיתונים וזה לא היה נכון" (עמ' 577, שו' 7-8) (ראה גם נ/66 שו' 30-31). אם כך, עולה השאלה האם דרור, שיזם, לטענת מזרחי, את איסוף העיתונים, לא ידע אם גבי תורג'מן מעורב אם לאו? מהי משמעות דבריו של מזרחי שהוא יודע שדרור כל הזמן חשב שגבי תורג'מן השתתף בפרשת העיתונים אם, לגירסתו, דרור עומד מאחורי הפרשה? (ראה גם נ/66 עמ' 30-31). לא נתקבל כל הסבר לכך.

מעורבותו של שלומי הדר
32. שלומי הדר כתב המקומון ואיש פוליטי (יו"ר סניף מפלגת הליכוד במועצת גן יבנה) היה מעורב רגשית ועניינית בכל הקשור לפרשת העיתונים.
א. הוא זה שכתב את הכתבה נגד ר. המועצה.
ב. הייתה לו "תחושת בטן" שהעיתונים יעלמו (עמ' 107) (ראה בהקשר זה שיחה טלפונית מאלון למערכת העיתון ביום 10.6.04 בשעה 21:46).
ג. ביום ראשון לאחר מכן (13.6.04) הגיש תלונה על "גניבת העיתונים ופיזור עיתונים בזדון ברחובות שונים בישוב" (ת/22). בעדותו מסר כי לא ראה עיתונים מפוזרים בישוב (עמ' 106). מדוע אם כן כתב על פיזור עיתונים בזדון?
ד. כתב כתבת FOLLOW-UPעל גניבת העיתונים ופיזור עיתונים בזדון (ת/24).
ה. ביום 20.9.04, לאחר שחדל לעבוד במקומון (ב-12.9.04), הקליט את משה מזרחי (ת/25, ת/26) והעביר את הקלטת לשלומי כהן (קרוב משפחתו, חבר מועצה ויריב מר של ר. המועצה), לתמלול (עמ' 113).
ו. מהתמליל עולים מאמצים כבירים של שלומי הדר לשכנע את מזרחי להקליט את ר. המועצה וניסיון לתזמן את חשיפת הפרשה תוך הנחיית מזרחי שבשלב זה, לפני איסוף הראיות, עליו להמתין (ראה גם תמליל שיחה בין משה מזרחי לשלומי כהן מיום 10.2.05).
ז. מעדותו עולה כי פעל להשיג ראיות "הצלבות וגיבוי", בטרם תחשף הפרשה ולכן הקליט את מזרחי. בעדותו הודה שהיו לו שיחות נוספות עם מזרחי, מתועדות ולא מתועדות שלא הגיש אותן לחוקרי המשטרה (עמ' 123). העניין היה חשוב לו "כעיתונאי" למרות שבאותה תקופה לא עבד עוד במקומון או בכל עיתון אחר. שלומי הדר הודה כי תפקידו היה "להשיג עדות נוספת לזו של מזרחי" (עמ' 124).
ח. מעדותו עולה כי ביצע הקלטות נוספות בפרשה שלא חשף אותן.
מה, אם כן, הניע את שלומי הדר?

מעורבותו של שלומי כהן
33. א. מהראיות עולה מעורבות עמוקה עד כדי ניהול חקירה עצמאית ע"י שלומי כהן. שלומי כהן חבר מועצה מזה שנים רבות, קרוב משפחה של שלומי הדר (העיתונאי), של ירון ניסים ושל יניר כהן (עמ' 428). לדבריו חבר לר. המועצה במהלך הבחירות, הבטחות שקיבל מר. המועצה לא קוימו והוא ישב באופוזיציה.
ב. שלומי כהן עסק בהקלטת שיחות עם מעורבים בפרשה, תמלול שיחות בין מעורבים, גם כאלה שהוא לא צד להן, ריכוז חומרי "החקירה" שנערכה על ידו ועל ידי שלומי הדר, מיון הקלטות, תזמון וניווט "החקירה".
ג. שלומי כהן הוזמן לחקירה ביחא"ה כמי שהחזיק בחומר חקירה ומסר את המוצגים הבאים:- הקלטת שיחה עם משה מזרחי, הקלטת שיחה עם יוסי וקנין, הקלטת שיחה עם מוטי חמו, הקלטת שיחה בין שלומי הדר למשה מזרחי שהוא תמלל.
כשנשאל מדוע הקליט את יוסי וקנין, השיב "באמצעותו רציתי להגיע למשה מזרחי" (עמ' 423 שו' 30-31). לדבריו, מצרי ביקש ממנו לתמלל שתי הקלטות של שיחות עם אבי בוזגלו, והוא עשה כן.
ד. שלומי כהן גם היה בין חברי האופוזיציה שיזמו פגישה ביחא"ה כדי לחקור את פרשת העיתונים (ת/113).
בעדותו בבית המשפט הודה:- "אנו מאז הפרשה היינו יושבים כמעט כל כמה זמן והיינו מלקטים מידע ורואים אם המידע הזה ראוי שנגיש תלונה או לא. היו הרבה פעמים שהחלטנו שאנו לא מגישים תלונה כי המידע הזה לא מספיק ולא טוב, הוא לא מתאים ולכן עד שלא ידענו באמת שיש ממש בדברים אלה, לא הגשנו תלונה".
המאשימה התייחסה למהלכיו אלה של עד תביעה זה בשוויון נפש, למרות הבעייתיות העולה מדבריו כמי שעסק באופן אינטנסיבי ב"ייצור" ראיות, במיונן, בבחירת הראיות "הטובות" וכו'.
ה. מתמליל שיחה בין שלומי כהן למשה מזרחי (ת/108) עולה חשד ממשי לשיבוש מהלכי חקירה.
שלומי כהן (עמ' 1): אני לא רוצה שאני אגיע (הכוונה למשטרה) ואהיה עם הלשון בחוץ שאני אתלונן ובסוף לא תהיה העדות שלכם, מה עשינו בזה?
משה מזרחי: מה זה לא תהיה עדות? בטח שתהיה עדות, יש גם את הקלטת של אלון והכל.
שלומי כהן: ובטוח שזה נמצא אצל יוסי הקלטת שהוא הקליט את אלון וכל זה?
משה מזרחי: כן, אם הוא (הכוונה ליוסי וקנין) רוצה אפשר לעשות עוד פגישה…
ובהמשך:-
שלומי כהן: בסדר, אני, תראה אני מקווה שביום שבת אני אסגור את כל הסיפור הזה עם שלומי (הדר), אנחנו נעשה סיכום של כל האירועים האלה ואני אשב ייעוץ אחרון שאני אשב ואז באמת אתחיל את המהלכים האלו, אנחנו משכנו את זה יותר מדי זמן" (כשהכוונה להגשת תלונה נגד ר. המועצה).
ובהמשך בעמ' 2:-
"…אתם צריכים להגיע למצב שאתם לא מפחדים…אתם באים להעיד משום שלא מרצונכם החופשי בסופו של דבר, אני הולך להסגיר אתכם".
בשיחה בין שלומי הדר למשה מזרחי (ת/26), משה מזרחי אומר לשלומי הדר:- "מי כמוך יודע כמה שלומי כהן ישב עלי בשביל שאני אפתח את הפה, ואתה יודע את זה…" (עמ' 3).
ו. מתמליל שיחה בין שלומי כהן ליוסי וקנין (ת/60) ניתן להתרשם ששלומי כהן מדובב וממריץ את יוסי וקנין לספר על חלקו בפרשה ולאחר שיוסי וקנין מוסר לו את גרסתו, שלומי כהן אומר לו שיגיד למזרחי שיבוא אליו. יוסי וקנין העיד בהקשר זה ששלומי כהן פנה אליו כדי שיעזור לו לדובב את מזרחי (עמ' 332).
ז. לא ניתן להתעלם ממעורבותו זו של שלומי כהן כמי שמשך בחוטים, עסק באיסוף "ראיות", עסק בהקלטות ובתמלול שיחות, אף כאלה שלא היה צד להן (בניגוד לחוק) וניווט את מהלכי החקירה ויש בכך כדי לגרוע ולפגוע במהימנות שניתן לייחס למעורבים כולם.
יוסי וקנין העיד על מעורבותו של שלומי כהן כמי שהפך להיות יריב מר של ר. המועצה לאחר שהתמודד מולו והפסיד ולאחר שר. המועצה הבטיח לו הבטחה כלשהי שלא קיים.

מעורבותו של יוסי וקנין
34. א. מעורבותו של יוסי וקנין, אף הוא איש פוליטי, באה לידי ביטוי במפגש שהיה לו עם מזרחי ביום שישי בבוקר.
למרות שמזרחי מסר שחשף בפניו באותו מפגש כי איסוף העיתונים נעשה בהוראת ר. המועצה, יוסי וקנין לא שש למסור על כך בהודעתו ת/59 ולדבריו נודע לו על מעורבות ר. המועצה בדיעבד. כאמור, יוסי וקנין הוקלט על ידי שלומי כהן ונראה כי מתוך רצון לרצות את שלומי כהן ולחזק את משקל דבריו, קשר עצמו לאיסוף העיתונים ואמר: "בוא נגיד שאני ישבתי ליד משה" (ת/60). יוסי וקנין היה מעורב גם בפיתוח התמונות, על כך יפורט בהמשך.
ב. בבית המשפט העיד עדות העוינת את התביעה ובהסכמה, נחקר נגדית על ידי המאשימה, והודעתו הוגשה ת/59.
בעדותו מסר לראשונה על מעורבותו של מוטי חמו בבוקר העלמת העיתונים ועל כך שסימן למזרחי עם האגודל והורה לו להשליך את העיתונים באשדוד. כמו כן, העיד כי בשיחה (המוקלטת) עם שלומי כהן התרברב וניפח את הסיפור (עמ' 328 שו' 19-20). ב"כ המאשימה הטיחה בו שעדותו השתנתה מאחר ויחסיו עם דרור השתנו, אך הוא לא הודה בכך.
כשעומת עם דברי מזרחי בתמליל שיחתו עם שלומי הדר (ת/26) "שלומי כהן ישב עליי דרך יוסי וקנין הרבה הרבה הרבה מאוד שאני אפתח את הפה, אני החלטתי שאני לא אפתח את הפה…" (עמ' 3), השיב:- "משה מזרחי שקרן" (עמ' 330 שו' 14).
ג. בעדותו ציין כי שלומי כהן התמודד בבחירות לראשות המועצה, בעבר יוסי וקנין הקים עם שלומי כהן מפלגה. ידוע לו ששלומי כהן הפסיד כספים במערכת הבחירות, ר. המועצה הבטיח לו משהו שלא קיים ומכאן החלה עוינות בין השניים (עמ' 331 שו' 27 – 32).
על מעורבותו בפרשה העיד:-
"ישבנו המון אצלו (אצל מזרחי) בבית, דיברנו על הפרשה, בזמנו אני יכול להגיד בוודאות מלאה שמשה ומוטי הם חברים…היה רצון לקחת את השלטון מדרור באיזושהי צורה, לא משנה איזו, איך לגרום לו שהוא יצא מהכסא שהוא יושב בו…אני הייתי מעורה שבועות אחרי האירוע, בסיפור הזה. אני יכול להגיד שהייתי מרכז הסיפור הזה בנושא של הקשר בין עובדי המועצה אלון מצרי ומשה מזרחי לדרור אהרון ולכן אני יכול להגיד שידעתי את כל הפרטים בפרשה הזו מי יושב עם מי, מי הולך למי, מי עושה מה וכמה – הכל עבר דרכי…ניסיתי לעזור ולגשר, לא הלך וזה הכל, הרמתי ידיים ויצאתי מהבית. זהו" (עמ' 335 שו' 3 – 12).
ד. בהמשך העיד שכל מטרתו של מזרחי הייתה להפוך להיות פקח ואז כל הפרשה הייתה מסתיימת (עמ' 338). ראה גם עדותו של שלומי הדר (עמ' 125 שו' 15-16).
וכן:- "זה סיפור שהוא הרבה יותר גדול מעיתונים. זו פוליטיקה ובפוליטיקה יש המון לכלוך…מי היה מעורב? אני יכולתי למנות את חצי גן יבנה" (עמ' 341).

ומה חלקו של רפי וייזנר?
35. בתמליל הקלטה בין מזרחי לשלומי הדר, מזרחי ציין שרפי וייזנר היה "בין אלה שגם היו חיילים" (במבצע). עוד התברר כי באותו יום שישי בשעה 08:46 מצרי התקשר לוייזנר שוחח עמו 108 דקות ובהמשך קיבל ממנו, לפי דברי מצרי, שתי חבילות עיתונים. וייזנר לא זומן לחקירה וחלקו בפרשה לא הוברר דיו (עמ' 644-645).
36. סיכום ביניים: בפרשת גניבת העיתונים היו מעורבים רבים, בעלי אינטרסים נסתרים וגלויים. למי מהמעורבים היה אינטרס לבוא חשבון עם ר. המועצה, בשלב זה או אחר, בין באמצעות העדים המרכזיים ובין בדרכים אחרות, כפי שהדבר עולה ממעורבותם העמוקה כפי שפורט.

ההתנכלויות למצרי ומזרחי
37. מצרי ומזרחי העידו על התנכלויות מצד ר. המועצה, לאחר שפורסם בעיתון (ביום 24.6.05) שמזרחי הוקלט כשהוא מפליל את ר. המועצה, לאחר "הודעות האמת" מיום 10.7.05 ו- 14.7.05 ולאחר פרסום כתבות של מרדכי גילת (ת/24). על ההתנכלויות הנ"ל מסרו השניים בפירוט (הפיכת מינויו של מזרחי לפקח לתקופת ניסיון, השימוע שנערך למזרחי, ה"איומים" מצד ר. המועצה בטיול בגבעת וושינגטון (שנסתר בעדותו של ירון ניסים), צמצום היקף משרתה של אורלי מצרי וכו').
ר. המועצה לא הואשם בהתנכלויות אלה. ככל שההתנכלויות הנטענות נועדו לתמוך בגרסת השניים, נראה כי הדבר לא צלח, בעיקר מאחר ולא מצאתי את עדויותיהם מהימנות או נתמכות בעדויות מהימנות אחרות ולכן אף לא מצאתי לפרטן. זאת ועוד. ההתנכלויות, ככל שהיו ואיני קובעת זאת, אינן מצביעות על מהימנות עדותם של השניים. ניתן באותה מידה לטעון כי ההתנכלויות, ככל שהיו, היו כתגובה לעדויות כוזבות של השניים.
המסקנה העולה היא כי לא הוכח במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי שר. המועצה היה מעורב בהעלמת העיתונים.

מעורבות ר. המועצה ברישום הדו"חות למקומון
38. העדים הרלבנטיים לשאלה האם ר. המועצה נתן את ההוראה לרשום דו"חות למקומון הם אלי עקיבא, גבי אורן ור. המועצה.
על פי המיוחס לר. המועצה, באותו יום שישי 11.6.04 עובר לשעה 12:09 הורה לעקיבא לרשום למקומון מספר רב של דו"חות בגין השלכת פסולת ברבים.
לשם ביצוע מזימתו הנ"ל, הורה למזרחי ומצרי, באמצעות עקיבא, לצלם מקומונים כאילו פוזרו. החל מהשעה 12:09 ועד השעה 13:02 נשלחו 12 דו"חות בפקס למערכת המקומון.
השאלה, אם כן, מורכבת משניים: האם ר. המועצה הורה לרשום דו"חות למקומון והאם הורה למזרחי ומצרי, באמצעות עקיבא, לצלם מקומונים כאילו פוזרו.
במאמר מוסגר יצוין כי בכתבה בזמן דרום, מיום 5.8.05 נכתב כאילו פיזור העיתונים ורישום הדו"חות תוכנן מראש ונדון בפגישה הלילית ביום חמישי בלילה בנוכחות מזרחי, מצרי ומוטי חמו. באותה כתבה רואיינו לעיתון מצרי ומזרחי (ת/24).
האם הוכח שניתנה לעקיבא הוראה לרשום דו"חות פיקטיביים לעיתון?
39. א. בהודעתו ת/203 מיום 28.7.04 עקיבא נשאל אם מישהו אמר לו לרשום את הדו"חות והשיב כי רשם את הדו"חות "בהתייעצות עם הבוס שלי גבי אורן, הוא בחופשה ואני עדכנתי אותו".
ב. בהודעתו ת/29 מיום 22.11.05 שב על גרסתו שעדכן את גבי אורן, לא על כמות הדו"חות או הרחובות, אינו זוכר באיזו שעה (שו' 141-142). כשנשאל שוב מי ביקש ממנו לתת דו"חות לעיתון, השיב שעשה זאת על דעת עצמו ויידע את גבי אורן.
ג. בהודעתו ת/34 מיום 25.11.05 נשאל אם נפגש עם גבי אורן במשרדי הפיקוח באותו יום שישי והשיב בחיוב. כשנשאל אם אשתו של גבי אורן הייתה, השיב שיתכן (שו' 45 – 50). לגבי אורן אמר שהישוב מלוכלך וכי הוא רושם דו"חות. כשעומת עם גרסת גבי אורן לפיה אמר לו שיוציא 25 דו"חות, השיב שלא זוכר שדיברו על מספרים (שו' 57). כשנשאל אם אמר לגבי אורן שר. המועצה אמר לו לרשום דו"חות אלה, השיב שלא זכור לו שביקשו ממנו. בהמשך הוסיף "אני לא זוכר שבכלל דיברנו על הנושא בכלל" (שו' 65) ובהמשך "לא זכור לי שנפגשנו ושום בקשות לא היו" (שו' 70), כשעומת עם גרסת מצרי לפיה עקיבא אמר לו שר. המועצה ביקש לרשום דו"חות ויניר כהן ראה אותו מצלם צילומים פיקטיביים על פיזור העיתונים השיב כי יתכן ורוצים להכשילו וכי יש הרבה אמוציות לנגח את ר. המועצה או אותו (שו' 82 – 87). עם זאת הכחיש שביקש ממזרחי ומצרי להניח עיתונים ברחובות מסוימים ולצלם. לדבריו יש לו מצלמה משלו והוא מתעד בה הכל (שו' 91).
ד. בהודעתו מיום 3.1.06 (ת/104) עומת עם דברי גבי אורן לפיהם עקיבא רצה לרשום 25 דו"חות, עקיבא הכחיש זאת (שו' 151 – 161).
עוד נשאל אם אמר לגבי אורן שזו הנחיה של ר. המועצה לתת 25 דו"חות והשיב בשלילה, בתחילה השיב שאינו זוכר ובהמשך, שלא אמר. כשנשאל מי אמר לו לשלוח 12 דו"חות בפקס, השיב שהיה עם גבי אורן במשרד של הפיקוח ויחד החליטו לשלוח את הדו"חות בפקס ובדואר. כשנשאל על שתי שיחות טלפון בהן ר. המועצה התקשר אליו בשעה 12:03 ובשעה 12:07, השיב שאינו זוכר שהתקשר, אינו זוכר את תוכן השיחה, יתכן ודיבר איתו על ענייני ועד העובדים (שעקיבא משמש יו"ר הוועד) ויתכן שדיבר איתו על ניקיון הישוב (שו' 263 – 287). כשעומת עם העובדה ששתי דקות לאחר ששוחח עם ר. המועצה החל במשלוח הדו"חות בפקס וזה מוכיח שהוא נדרש לעשות כן על ידי ר. המועצה, השיב בשלילה (שו' 308).
כמו כן, עקיבא לא זכר שר. המועצה התקשר אליו בשעה 16:08 באותו יום שישי. כשנשאל על שלוש שיחות מאוחרות יותר עם מצרי, השיב שאינו זוכר ששוחח עמו ואת תוכן השיחות.
ה. בעדותו בבית המשפט חזר על גרסתו כי לא קיבל הוראה מר. המועצה לרשום את הדו"חות וכי הדבר הינו בסמכותו (עמ' 874 שו' 19). כמו כן הכחיש ששוחח עם ר. המועצה על הדו"חות, למרות קיומן של שיחות טלפון ביניהם (עמ' 886).
40. גבי אורן, מנהל מחלקת הפיקוח במועצה, מסר 6 הודעות במשטרה, חלקן כחשוד.
א. בהודעתו הראשונה נ/44 מיום 22.11.05 מסר שראה את הדו"חות רק ביום ראשון ושלל אפשרות שעקיבא שוחח עמו ביום שישי על כך (שו' 17 – 21). בהמשך אמר שיכול להיות שעקיבא התקשר אליו ושאל איזה סעיף חוק לרשום, אך לא בשאלה אם לתת או לא לתת דו"חות (שו' 26). בהודעתו הראשונה לא מסר על שיחת טלפון מעקיבא אליו, בה, על פי הנטען סיפר לו על הוראת ר. המועצה.
ב. בהודעתו נ/45 מיום 24.11.05 מסר כי בשיחת הטלפון עם עקיבא ביום שישי עקיבא אמר שהוא עומד לתת 25 דו"חות על פיזור העיתונים וגבי אורן הנחה אותו לתת דו"ח לכל עבירה ובסעיף אחד. ¬לדבריו עקיבא אמר לו שר. המועצה הנחה אותו לתת את הדו"חות. השיחה התקיימה בעת שהיה עם אשתו ברכב, השיחה התנהלה בדיבורית כשחזר עם אשתו מקניות, אשתו שמעה את השיחה. לשיחה זו אין תיעוד בפלט שיחות של גבי אורן או של עקיבא (ת/114 ו- ת/61). כשנשאל מדוע לא מסר על כך קודם, השיב "מאחר ואני חושש למקום עבודתי" (עמ' 4 שו' 20).
ג. בת/120 מיום 1.12.05 נחקר כחשוד בשיבוש מהלכי משפט ובמעורבות בפברוק הדו"חות נגד המקומון. לדבריו, ידע על כך שעקיבא עומד לרשום דו"חות נגד המקומון בהוראת ר. המועצה, לדברי עקיבא, ו"רק ביקשתי שלכל דו"ח יהיה מקום איפה שבוצעה העבירה ויינתן סעיף מתאים לחוק העזר העירוני" (שו' 41-44).
גבי אורן חזר על גרסתו שלא היה במשרדי הפיקוח באותו היום, לא פגש את עקיבא עם רישום הדו"חות, והיה בקניות עם אשתו (שו' 53-70). כשעומת עם דברי יניר כהן שראה אותו ואת אשתו במשרדי המועצה, השיב "לא יודע. אני עם אשתי? לא יודע. לא חושב שהיינו שם, אולי לבדוק סעיף של הזה? לא יודע. לא זוכר" (שו' 74-75). כשנשאל על תוכן פגישתו עם עקיבא במשרדי המועצה באותו יום שישי, השיב: "אם עברתי שם, זה רק כדי למצוא את הסעיף המתאים בחוק" (שו' 128).
ד. בהודעתו נ/46 מיום 15.1.06 נחקר כחשוד במעורבות בהטעייה מכוונת של התובע מטעם המועצה בנוגע לביטול הדו"חות. באשר לאותו יום שישי מסר שלא שוחח עם עקיבא למעט פעם אחת (שו' 68). בהמשך הסביר שגם כשאינו בעבודה, מתקשר להתעדכן (שו' 73). כשנשאל על מספר שיחות טלפון ממושכות ממשרדי הפיקוח בשעות 14:11 ו- 14:48 באותו יום שישי, השיב שאינו זוכר אלא שיחה אחת בה עקיבא דיווח לו על הנחיית ר. המועצה לתת 25 דו"חות למקומון, בסביבות השעה 12:00 (שו' 93-97). כשנשאל אם באותו יום שישי הגיע למשרדי המועצה השיב: "לא זכור לי שהגעתי למשרד באותו היום" (שו' 23-24).
ה. בעדותו בבית המשפט חזר על כך שלא היה בעבודה באותו יום שישי ולא הגיע למשרדי המועצה (עמ' 462 שו' 14, עמ' 466 שו' 29, עמ' 468 שו' 20, עמ' 470 שו' 27, עמ' 489 שו' 12, עמ' 490 שו' 19 ועוד) וחזר על הגרסה שבסביבות השעה 12:00 קיבל שיחת טלפון מעקיבא שאמר לו שקיבל הנחיה מר. המועצה לרשום 25 דו"חות (עמ' 466 שו' 3-4). הסבריו לכך שלא מסר בהודעתו הראשונה (נ/44) על השיחה, אינם סבירים (עמ' 488-489).
41. בתיה אורן, אשתו של גבי אורן, העידה כי באותו יום שישי, כשהייתה עם בעלה ברכב, בסביבות 11:00 או 12:00 התקבל טלפון והיא שמעה שעקיבא אמר שהיה סיפור של זריקת עיתונים ברחובות ועל פי הוראת ר. המועצה, הוא התבקש לתת דו"חות 24 או 25 דו"חות (עמ' 245- 246). באותו יום שישי לא הגיעו למשרדי המועצה. בתיה אורן לא שינתה מגרסתה גם לאחר שעומתה עם הגרסאות המשתנות של בעלה (עמ' 57 שו' 14 – 20).
42. ר. המועצה הכחיש כי נתן הוראה לרשום דו"חות (ת/161 שו' 19-32, עמ' 790 שו' 20-24). באשר לשיחות הטלפון עם עקיבא באותו היום, מסר כי שוחח עמו על ניקיון הישוב (ת/167 שו' 64-199).
לעניין רישום הדו"חות, בתחילה מסר שלא ידע על כך באותו יום שישי (ת/167 שו' 203-204) ובהמשך מסר כי "יכול להיות שעקיבא דיבר איתי על כך שניתנו דו"חות, לא זוכר" (שו' 211-212).
ר. המועצה חזר על גירסתו בה הכחיש כי נתן הוראה לרשום דו"חות גם לאחר שהוצג בפניו כי הדו"חות נשלחו בפקס למקומון דקות ספורות לאחר ששוחח עם עקיבא בטלפון ואף עקיבא הכחיש שיחה בנושא (עמ' 887).
43. הראיות היחידות הקושרות את ר. המועצה לרישום הדו"חות הן דברי גבי אורן ואשתו, לפיהם עקיבא אמר להם זאת. עקיבא ור. המועצה מכחישים זאת.
אמנם קיימות שלוש שיחות טלפון בין ר. המועצה לעקיבא באותו יום שישי, שתיים מהן התבצעו דקות לפני שנשלחו הדו"חות למקומון בפקס, אך אין כל עדות או ראיה באשר לתוכן השיחות.
גם אם עקיבא מסר בתחילה שאינו זוכר שביקשו ממנו לרשום דו"חות (ת/34) ובהמשך הכחיש את הדברים וכן בעדותו מסר גרסה בלתי סבירה לפיה באותו יום שישי שוחח עם ר. המועצה על כך שהישוב מלוכלך בעיתונים אך לא אמר לו כי הוא רושם דו"חות למקומון (עמ' 885-886), אך אין די בתמיהות אלה, כדי לבסס את טענת המאשימה שר. המועצה נתן את ההוראה.
44. על המהימנות שניתן לייחס לגרסתם של גבי אורן ואשתו, אין צורך להכביר מילים לאור "הזגזוג" בגרסת גבי אורן, כפי שפורט. אף דבריו כי ייתכן וייעץ לעקיבא איזה סעיף חוק לרשום בדו"חות, אינם סבירים, שכן הדברים היו ברורים ולא מורכבים. זאת ועוד. בפלט השיחות של גבי אורן (ת/114) אין שיחה מעקיבא לגבי אורן, כטענתו (שיחות יוצאות), וקיימות שיחות אחרות שהוא לא מסר כל גרסה להסבירן.
45. ממכלול הודעותיו ועדותו של גבי אורן ניכר כי ניסה להרחיק עצמו מכל מעורבות במתן הדו"חות, אף אם הדבר היה כרוך בריבוי גרסאות, אי דיוקים, סתירות וניסיון לצמצם את חלקו, אחריותו וסמכויותיו, ככל שניתן.
אף אם לא ניתן ע"י מי מהם הסבר משכנע לשיחות הטלפון שנערכו בין עקיבא לבין ר. המועצה ביום שישי, סמוך לפני משלוח הדו"חות בפקס למקומון, אין זה בלתי מתקבל על הדעת שהשניים נהגו לשוחח ביניהם על עניינים שבתחומי עיסוקו וסמכותו של עקיבא, כמו ניקיון הישוב, ובשים לב לעובדה שעקיבא היה הפקח היחיד שעבד בימי שישי ובאותו היום.
אמנם עקיבא שלל כי שוחח עם ר. המועצה על הדו"חות, בעוד ר. המועצה לא פסל אפשרות זו. עם זאת, לא ניתן, על סמך ראיות קלושות אלו, לקבוע כי ר. המועצה נתן לעקיבא הוראה לרשום 25 או כמות אחרת של דו"חות, בהסתמך על גרסאותיו המשתנות והבלתי סבירות של גבי אורן.
במיוחד כך הדבר כשלא שוכנעתי כי הישוב היה נקי ולא היו בו עיתונים מפוזרים (כפי שיפורט להלן בחלק המתייחס לאשמתו של עקיבא) וכי המדובר בדו"חות פיקטיביים.
ברי כי אם לא ניתן לקבוע שר. המועצה נתן הוראה לרשום דו"חות, בוודאי לא הוכח כי הורה על רישום דו"חות פיקטיביים.
באשר לביטול הדו"חות והמרתם בהתראה, לר. המועצה לא מיוחסת עבירה בעניין זה אלא לעקיבא בלבד למרות שהמאשימה הקדישה לעניין זה חקירות ממושכות. ביטול הדו"חות יכול להשליך על כוונתו הפלילית של ר. המועצה בכל הנוגע לדו"חות ועל כך יפורט בחלק המתייחס לאשמתו של עקיבא.
האם הוכח שר. המועצה הורה למזרחי ומצרי לצלם צילומים פיקטיביים (במישרין או בעקיפין)
46. בפני בית המשפט הוצגו שני סוגים של תמונות, כאלה שצולמו במצלמה דיגיטלית (שהייתה ברשות עקיבא) וכאלה שצולמו במצלמה אנלוגית (שהייתה ברשות מצרי). באוגדן המסמכים הנוגעים לדו"חות שנרשמו למקומון, אשר נתפס ע"י המשטרה במשרדי המועצה, נמצאו שני סוגי התמונות, אנלוגי ודיגיטלי. מהתמונות עצמן לא עולה מעורבות של ר. המועצה, שכן כל שיש בתמונות הוא צילום מקומון/ים מפוזר/ים במקומות שונים בישוב.
47. יאמר כבר עתה, אין אני מקבלת את גרסתם של מזרחי ומצרי בדבר מעורבותו של ר. המועצה בבקשה לצילום עיתונים מפוזרים וגרסאותיהם מלאות סתירות, תמיהות, אי דיוקים וניסיון לתאם זה עם זה, גם בעניין זה.
48. א. על פי הודעת מזרחי ת/122 מיום 10.7.05 – בסביבות השעה 14:00 ביום שישי ר. המועצה התקשר אליו ואמר שמצרי בדרך אליו לבצע את הצילומים. דרור ביקש את הנגטיב של התמונות ומצרי נתן לו (לר. המועצה) את התמונות שפיתח אבל נתן לו נגטיב אחר (שו' 89-94).
49.
ב. על פי הודעת מצרי ת/194 מיום 14.7.05, סמוך לשעה 14:00 דרור התקשר אליו וביקש לצלם. אח"כ הגיע אליו עקיבא ואמר שדרור ביקש ממנו (מעקיבא) לצלם, אך לעקיבא לא הייתה מצלמה. אחרי הצילום עקיבא אמר שדרור רוצה את התמונות. את הנגטיב נתן לעקיבא (נגטיב אחר).
ג. בהודעת מצרי ב-ת/197 מיום 13.9.05 לא חזר על הגרסה שר. המועצה התקשר אליו ומסר שלאחר שסיימו את האיסוף פגשו את עקיבא, ששאל אותם אם יש להם מצלמה ואמר למצרי לקחת עיתונים להניחם ברח' ההגנה ואז עקיבא צילם ורשם דו"ח (דהיינו הצילומים נעשו יחד עם עקיבא שרשם דו"ח באותו מעמד). ר. המועצה דיבר איתו ועם מזרחי בזמן שהיה עם עקיבא ואמר להם להניח את העיתונים ולצלם.
ד. בהודעת מזרחי ת/125 מיום 22.11.05 חזר על הגרסה שדרור התקשר לנייד שלו בשעה 14:00, דרור ביקש ממצרי לקנות פילם חדש ולצלם. בגלל שלא היה לו כסף, השתמשו בפילם שהיה במצלמה, שבתוכו תמונות של הילדים שלו. ר. המועצה ביקש מהם לצלם ולא מעקיבא כי עקיבא שכח באותו יום את המצלמה.
ה. בהודעת מצרי ת/199 מיום 22.11.05 שינה שוב את הגרסה ומסר שבערך בשעה 13:00 התקשר אליו עקיבא לנייד ושאל אם יש לו מצלמה וכשהשיב בחיוב, אמר לו שר. המועצה ביקש ממנו (מעקיבא) לצלם תמונות ועקיבא ביקש ממנו לצלם במקומות המרכזיים. עקיבא אמר שהוא כבר סיים את העבודה ואמר זאת לר. המועצה ור. המועצה אמר לו שיבקש שמצרי ומזרחי יעשו זאת. הם לקחו את המצלמה ומקומונים אחדים וצילמו (בתמונות ת/5 נראה שמדובר בעותק אחד של מקומון). במהלך הצילומים נוצר קשר טלפוני עם ר. המועצה וסיפרו לו שהם מצלמים.
ו. בהודעת מצרי ת/185 מיום 11.12.05 נשאל מדוע בהודעתו הראשונה מסר שר. המועצה התקשר לנייד שלו וביקש ממנו לצלם ובארבע ההודעות הבאות לא חזר על כך. מצרי לא ידע להשיב על כך (שו' 271-285).
ז. בעימות בין מצרי לר. המועצה (נ/66) מצרי מסר כי ההוראה לפזר את העיתונים נמסרה לו ע"י עקיבא "בהוראה של ר. המועצה" (עמ' 12).
ח. ב-ת/140 (פירוט שיחות בין המעורבים) אין שיחת טלפון בין דרור למי מהשניים או בין עקיבא למי מהם, בשעות הרלבנטיות (שעות הצהריים).
ט. בעדותו בבית המשפט נשאל מזרחי על שיחת טלפון שר. המועצה התקשר אליו ביום שישי בשעה 11:25. מזרחי לא קשר את השיחה לבקשת ר. המועצה לצלם עיתונים מפוזרים, אלא ציין כי בשיחה זו עדכן את ר. המועצה על סיום איסוף העיתונים (עמ' 541).
י. מצרי בעדותו עומת עם העובדה שבפלט השיחות לא מופיעה שיחה עם עקיבא בשעות הצהריים והוא השיב: "אם אין תיעוד לשיחה, כנראה שעקיבא דיבר איתי פיזית על זה" (עמ' 666 שו' 10-11).
כשעומת עם העובדה שבפלט השיחות לא מופיעה שיחה של דרור אליו, השיב: "נפגשתי איתו פיזית, הוא דיבר איתי. אם אני לא טועה נפגשתי עם דרור פעם נוספת שהייתי בקניות" (עמ' 666 שו' 23-24).
היתכן שבכל חקירותיו הרבות עד לעדותו בבית המשפט לא זכר שנפגש עם ר. המועצה בקניות באותו יום שישי?
יא. בחקירתו הנגדית נשאל איך דרור נתן את ההוראה לפזר עיתונים ולצלם והשיב שדרור נתן את ההוראה למזרחי בטלפון ולפני כן עקיבא אמר לו על כך. כשנשאל איך דרור נתן את ההוראה השיב "או בטלפון או בשיחה" (עמ' 669 שו' 22,28,30).
בחקירתו הנגדית נשאל האם ר. המועצה ביקש ממנו לצלם או עקיבא והוא השיב: "גם וגם" (עמ' 727).
50. הנה כי כן, נמסרו אין ספור גרסאות ביחס לשאלה האם ר. המועצה פנה למי מהם, למזרחי או למצרי, ישירות או באמצעות עקיבא, בבקשה לצלם מקומונים מפוזרים. גם הסיבה לבקשה, לגרסתם, כל פעם הייתה אחרת. הגרסה שלעקיבא לא הייתה מצלמה באותו יום שישי, נסתרת בכך שעקיבא צילם עיתונים מפוזרים במצלמתו. לשיטת המאשימה, כנטען בסיכומיה (עמ' 43) לעקיבא היה ברור שלא ניתן יהיה להסתמך על התמונות שצילם ובשל השעה המאוחרת והעובדה כי חזר למועצה ונפגש עם גבי אורן, ביקש ממצרי לצאת לצלם. השערה זו לא הועלתה ע"י מי מהעדים ובוודאי שלא הוכחה.
יוזכר כי אין מחלוקת שעקיבא לא היה מעורב בהעלמת העיתונים ואין להתייחס אליו כמי שנטל חלק בקנוניה.
יש להניח, כי מישהו הנחה את מצרי ומזרחי לצלם את העיתונים, אך גרסאותיהם בענין זה אינן עקביות ולא ניתן לקבוע ממצא עובדתי על פיהן.
זאת ועוד, מאחר והגעתי למסקנה כי לא ניתן לשלול שבאותו יום שישי היו מפוזרים עיתונים ברחבי היישוב, כפי שיפורט להלן, לא הוכח שצילום התמונות נועד לתמוך בדו"חות פיקטיביים ובכל מקרה, לא הוכח שלר. המועצה היתה מעורבות בכך.
51. ביחס לתמונות שצולמו ע"י מזרחי ומצרי, המדובר בסאגה בלתי נגמרת של גרסאות שהעסיקה והטרידה את חוקרי המשטרה ואת בית המשפט, כשבכל פעם צצה לה גרסה חדשה, תמונות נוספות, נגטיב שנמצא פתע פתאום בשלב מתקדם של החקירה וכו'. אין בכוונתי לפרט את כל ההשתלשלות הנוגעת לתמונות ואסתפק בעניינים העיקריים.
א. בהודעת מצרי מיום 14.7.05 (ת/194) מסר לחוקר נגטיב של 19 תמונות, עותק מהתמונות מסר לעקיבא וכן נגטיב אחר. בהודעת מצרי ת/199 חזר על גרסתו זו (גיליון 5).
ב. ב-ת/201 מצרי ציין כי בחקירתו הקודמת הוצגו בפניו תמונות, 5 מהן לא הופיעו בנגטיב שמסר למשטרה (הדבר אינו עולה מהודעותיו הקודמות, אלא מהודעתו של מזרחי ואין צורך להכביר מילים על מידת התיאום בין השניים, ראה ת/122 ש' 93-98 ות/127 שו' 219-229) וכשערך חיפוש בביתו, מצא תמונות שלא היו בנגטיב הקודם שהביא. את התמונות הנוספות מצא בנגטיב ובו תמונות של טיול המועצה (שו' 16-22). עם זאת ציין כי השתמש בסרט צילום אחד "לא לקחתי פילם נוסף איתי" (שו' 35-36).
והנה צצה לה גרסה חדשה של שני פילמים ושני נגטיבים.
איך הדברים מתיישבים?
ג. בת/125 מזרחי מסר שר. המועצה ביקש ממצרי לקנות פילם חדש ולצלם אבל בגלל שלא היה לו כסף השתמשו בפילם שהיה כבר במצלמה ויש שם אפילו תמונות של הילדים של אלון (שו' 112-114).
מכאן ניתן להבין שהשניים השתמשו בפילם אחד בלבד, כפי שמצרי העיד בתחילה. חיזוק נוסף לכך שהיה פילם אחד ניתן למצוא בכך שיש גלויה אחת של תמונות (ת/6) ביחס לפילם אחד.
למרות זאת, כשמזרחי נשאל כמה פילם היו, הוא השיב: "היו 2. אחד צילמנו שהיה כבר של אלון ועוד אחד שהחלפנו במעמד הצילום".
ד. ב-ת/128 מזרחי מסר שאלון הלך לפתח את התמונות באולפני העיר בגן יבנה ומסר אותם לעקיבא (שו' 113). לאחר שנה נודע למזרחי שהנגטיב המקורי נשאר בידי מצרי ואז נסעו לפתח אותו בק. מלאכי.
מהודעתו של יאיר ניסים (ת/3) עולה כי מצרי מסר לפיתוח סרט צילום אחד, קיבל לידיו מעטפה אחת, מסר להם גלויה אחת (ת/6). העובדה כי בהודעתו מסר שהתמונות פותחו משני סרטים שונים אינה שוללת את האפשרות שהם נמסרו לפיתוח בשני מועדים שונים ואף צולמו בשני מועדים שונים.
ה. מצרי בעדותו נשאל על קיומם של שני נגטיבים (ת/67 ו-ת/81) והשיב שהנגטיב הנוסף "זה תמונות של ההמשך של מה שצילמנו, אני ומשה של העיתונים. נגמר לנו הפילם ואז שמנו עוד פילם ואז המשכנו לצלם" (עמ' 669).
אין כל סבירות בכך שבאותו היום צילמו בשני פילמים שבכל אחד מהם היו תמונות קודמות (תמונות של ילדיו של מזרחי ותמונות של טיול המועצה).
ו. כשנשאל מדוע אין סדר בצילומים, פעם צילמו במקום אחד אחר כך במקום אחר ובהמשך שבו למקום הקודם בו צילמו וכו' (עמ' 668) השיב: "עקיבא אמר לנו לעשות סלט אז עשינו סלט" (עמ' 668 שו' 18), הסבר שלמצער הינו בלתי סביר, אם לא מעבר לכך (ראה גם עמ' 727 שו' 27-29).
ז. בהודעתו ת/186 מצרי מסר כי לא צילמו תמונות של עיתונים ברחובות בהם הם גרים כי לא רצו שהשכנים יראו אותם מצלמים (שו' 48-50 ו- 65-70), זאת בניגוד לפירוט שמסר בעדותו (עמ' 618) לפיו תמונות רבות צולמו ליד הבית שלו או של מזרחי (ראה הודאתו כי לא מסר אמת, עמ' 728).
ממכלול הסתירות והתמיהות נראה כי לא ניתן לשלול שהשניים צילמו את התמונות בשתי הזדמנויות שונות.
ח. מהעימות בין מצרי לבין ר. המועצה (נ/66) עולה שמצרי היה בטוח שעקיבא לא צילם כלל את העיתונים המפוזרים ואמר: "איפה הפילם של הפקח? איפה הנגטיב של הפקח? תביא לי את זה עכשיו אם יש לו שלו אז אני שקרן, אני לא דובר אמת, תעשו מה שאתם רוצים, יש יותר יפה מזה?" (עמ' 35 לתמליל). מדברים אלה עולה שמצרי היה משוכנע שעקיבא לא צילם את העיתונים המפוזרים (ניתן לשער שידע שלא קיים נגטיב של התמונות שעקיבא צילם ולא היה מודע לכך שמדובר במצלמה דיגיטלית).
ט. מעדותו של ירון ניסים עולה כי היו תמונות נוספות שצולמו ע"י השניים שלא נמסרו על ידי השניים במשטרה (ראה עמ' 467, 473). האם היו חלק מהפילמים שמסרו למשטרה לאחר מיון שעשו, האם היה פילם נוסף שלא דווח עליו, אולי היו אלה התמונות שצולמו בזמן אמת והאחרות צולמו במועד אחר, מה היה באותן תמונות שגרמו לשניים להסתירם מהחוקרים? שאלות הנותרות ללא מענה.
י. העובדה שהתמונות האנלוגיות שצולמו ע"י מצרי ומזרחי, מצאו דרכים לניילונית המאגדת את מסמכי הדו"חות שניתנו למקומון, אין בה כדי לחזק את מהימנות גרסתם של העדים מאחר ושוכנעתי כי הייתה להם אפשרות להכניס את התמונות לניילונית.
טענת ההגנה לפיה משרדי הפיקוח במועצה לא היו נעולים (עמ' 500, ת/29 עמ' 905) ולרבים הייתה גישה אל המסמכים המצויים בהם, באופן שאף העדים המרכזיים יכולים היו, לו רצו בכך, לצרף או לגרוע מסמכים מתיק הדו"חות שנרשמו למקומון, לא נסתרה. אמנם גבי אורן העיד בתחילה כי מי שאינו מהפיקוח אינו יכול להכניס תמונות לתוך הניילונית מאחר ואין שיטת תיוק מסודרת ורק לעקיבא ולבסון הייתה גישה לתיקים, אך בחקירה נגדית חזר בו מכך והעיד כי התיקים מסודרים כרונולוגית (עמ' 499) וקיימת אפשרות לצרף מסמכים לתיקים. חיזוק לאפשרות שמזרחי הכניס את התמונות לניילונית, ניתן למצוא בעובדה שהחל מחודש מאי 2005 מזרחי היה פקח שידע והכיר את אופן התיוק בארונות במשרדו של גבי אורן והייתה לו אפשרות לעשות כן בהיותו פקח.
52. סיכום ביניים – קצרה היריעה מלפרט את כל הסתירות, אי ההתאמות והתמיהות, ברי כי לא ניתן לבסס ממצא עובדתי כלשהו על עדותם של שני העדים המרכזיים שגרסאותיהם משתנות חדשות לבקרים ואין בראיות הנוספות כדי לתמוך באיזו מגרסאותיהם.
לא ניתן לשלול את גרסת ההגנה שהשניים הכניסו לניילונית בה נמצאו הדו"חות במשרד הפיקוח את התמונות שצולמו על ידם. לא ניתן לשלול את גרסת ההגנה שפיזור העיתונים וצילומם נעשה לא רק באותו יום שישי ויתכן שנעשה בשני מועדים שונים, כי כל שהשניים היו צריכים, לצורך כך, הוא עותק של המקומון, שהיה בידם ומצלמה (ראה ת/122, מזרחי אמר ששומר את העיתון שיש לו לחקירת יחא"ה) ואולי היו שלושה פילמים…
התוצאה באשר לנאשם 1
53. בהכרעת הדין פורטו הטעמים העיקריים לספקות העולים מראיות המאשימה ולזיכויו של ר. המועצה מהאישומים המיוחסים לו, כשאלה נובעים בעיקר מעדויות העדים המרכזיים, שלא ניתן לבסס הרשעה על עדותם ולקבוע איזו גרסה משלל גרסאותיהם היא הגרסה הנכונה. לאחר שמיעת מסכת ארוכה של ראיות לא ניתן לקבוע כי נסיבות ארוע גניבת העיתונים הובהרו והוכחו כנדרש. הגם שגרסתו של ר. המועצה אינה נקיה מספקות, לא מצאתי לפרטה, מקום בו, ככלל, שמר על קו עקבי המכחיש מעורבות במעשים המיוחסים לו וראיות המאשימה, כפי שפורט, לא הציגו תמונה עובדתית אחת שניתן היה לבחון את גרסת ר. המועצה ביחס אליה.
הלכה היא כי סתירות ותמיהות בגרסת הנאשם יכולות לחזק את ראיות המאשימה, לו היו כאלה. אך בהעדר ראיות חזקות, אין די בסתירות אלה ואין בהן כדי להוביל להרשעה (ראה ע"פ 4325/93 אסמר נ' מדינת ישראל תק-על 95 (2) 770).
לא ניתן לקבל את טענת המאשימה בסיכומיה כי יש בגרסתם של העדים המרכזיים, למרות היותם בעייתיים, "גרעין אמת" שאותו יש לאמץ. כאמור, אין גרעין אמת שכזה. "האמת" השתנתה חדשות לבקרים. אינני מקבלת את טענת המאשימה שהעדים המרכזיים הינם אנשים פשוטים ולא "מתוחכמים". מהראיות עולה שהשניים מאד מתוחכמים, מניפולטיביים, חסרי גבולות, שאינם מהססים להמציא גרסה חדשה בעת שהם "נדחקים אל הקיר" או מול גרסתם הקודמת. העדים הגיעו למשטרה למסור את "הודעות האמת" לאחר שעסקו בנושא ימים כלילות, הקליטו, הוקלטו, יתכן שאף הקלטות מוזמנות, סיננו ראיות, בחרו רק את הראיות הטובות להם, תיזמנו את החשיפה, דאגו שהדברים יפורסמו בעיתונות המקומית והארצית, בזמן ובאופן שבו בחרו לעשות כן, השפיעו, הדיחו ותיאמו.
לא כך מתנהגים מי שהמצפון מעיק עליהם והם רוצים להתוודות על מעשיהם, כפי שנטען על ידם.
העדים המרכזיים לא פעלו ב"חלל ריק" והם היו מוקפים בגורמים אינטרסנטים ש"משכו בחוטים", ניצלו אותם ונוצלו על ידם, במטרה להשיג מטרות פוליטיות.
מטעמים אלה ומיתר הטעמים שפורטו, הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי שר. המועצה היה מעורב במיוחס לו בכתב האישום והחלטתי לזכותו מכל המיוחס לו בכתב האישום.
כתב האישום כנגד נאשם 2 (עקיבא)
54. עקיבא היה פקח במועצה ועובד ציבור. לעקיבא לא מיוחסת מעורבות בגניבת המקומונים. על פי המיוחס לעקיבא בכתב האישום (המתוקן בשנית), בהתאם להוראותיו של ר. המועצה מילא עקיבא 12 דו"חות פיקטיביים כנגד המקומון באשמה של "השלכת פסולת ברשות הרבים" ושלח אותם באותו היום באמצעות פקסימיליה למערכת המקומון. עקיבא הגיש את הדו"חות ככתבי אישום כנגד המקומון לבית המשפט וביום 19.9.04, מועד בו היה אמור להתקיים דיון בבית המשפט, הודיע עקיבא לתובע מטעם המועצה בכזב כי הדו"חות שולמו ועל כן יש לבטל את כתבי האישום. על סמך הודעתו השקרית של עקיבא, הצהיר התובע בבית המשפט כי הדו"חות שולמו וכתוצאה מכך בוטלו כתבי האישום כנגד המקומון.
בגין כך מיוחסות לעקיבא עבירות של בידוי ראיות בצוותא חדא עם דרור, מצרי ומזרחי, כנגד המקומון, בכוונה להטעות את בית המשפט, וכי בהיותו עובד ציבור עשה במילוי תפקידו מעשה מרמה והפרת אמונים הפוגע בציבור בכך שניצל לרעה את תפקידו לטובת אינטרסים פרטיים.
55. כמו כן מיוחס לעקיבא כי בחודש ספטמבר 2007, במהלך טקס הרמת כוסית לכבוד ראש השנה ניגש למצרי וקרא לעברו בנוכחות אחרים וביניהם אהרון כהן "מלשן מלשינון, הנה המלשן מלשינון".
ביום 15.10.07, בעת שמצרי שהה במשרדו של גבי אורן, עקיבא נכנס למשרד וקרא לעבר מצרי בנוכחות אורן ועובדים אחרים" מלשן".
במועדים נוספים בין התאריכים 15.10.07 עד 18.12.07 המשיך עקיבא להטריד את מצרי במקומות ובמועדים שונים קרא לו "מלשן".
ביום 15.12.07 בשעה 11:40 לערך בעת שמצרי נהג ברכבו בגן יבנה חלף על פניו וצעק לעברו "מלשן", תוך שהוא יורק לכיוונו.
ביום 15.10.07 וביום 18.12.07 הגיש מצרי תלונות בגין ההטרדות הנ"ל.
ביום 19.12.07 עקיבא נחקר כחשוד ושוחרר בתנאים הכוללים תנאי של אי יצירת קשר, בכל דרך שהיא, עם מצרי למשך 30 יום.
ביום 21.12.07 חלף עקיבא ברכבו בסמוך למצרי, עשה תנועה מגונה וסינן לעברו "מניאק מלשן".
במספר הזדמנויות עובר ליום 21.12.07 התקשר עקיבא לאהרון כהן ואמר לו "מה קורה עם המלשינים? הטילים בדרך".
ביום 21.12.07 התקשר עקיבא לאהרון כהן ואמר לו "אני מקווה שהדברים שאנחנו אומרים אותם זה בצחוק, אני מקווה שאתה מבין את זה".
לאחר שמצרי ומזרחי הורשעו, ביום 7.7.09 אמר עקיבא לירון ניסים "אולי עכשיו הם יתהפכו הקרימינלים האלה".
ביום 7.7.09 שוחח עקיבא עם רם לאור, למרות שידע שהוא עד תביעה ואמר לו כי "הם (מצרי ומזרחי) כמו ערבים והם לא יודעים עם מי הסתבכו, אני עוד אזיין אותם".
ביום 12.7.09 במהלך שיחה בבית משפט ברחובות אמר עקיבא לרם לאור שמזרחי ומצרי לא יודעים עם מי הם הסתבכו וכי עורך דינו "יקרע אותם" ולאחר המשפט הוא יתבע אותם. כן ציין עקיבא בפני רם לאור כי הוא יכול לומר את הדברים למצרי ומזרחי.
ביום 12.7.09 במהלך שיחה עם אהרון כהן שהינו עד תביעה, אמר לו עקיבא כי הוא אמור להעיד נגדו בבית משפט ושיזכור שכל מה שנאמר היה בצחוק.
ביום 24.7.09 נפגשו עקיבא ואהרון כהן במסגרת העבודה, עקיבא אמר לאהרון כהן כי שמע שהוא מוזמן לחקירה ושיזכור שכל מה שדיברו על מצרי ומזרחי היה בצחוק.
בגין אלה מיוחסות לעקיבא עבירות של שיבוש מהלכי משפט במספר הזדמנויות בכוונה להכשיל הליך שיפוטי, הטרדת עד (מצרי) בנוגע לעדות שמסר במהלך חקירה פלילית, הטרדת עד (מצרי) בנוגע לעדותו אותה עמד למסור בהליך שיפוטי, הפרת הוראה חוקית שניתנה כשורה ע"י מי שהוסמך לכך, שיבוש הליכי חקירה בכך שפנה לאהרון כהן בכוונה למנוע או להכשיל חקירה והטרדת עד (אהרון כהן) בנוגע לעדות אותה הוא עומד למסור.
בידוי הראיות המיוחס לעקיבא

האם הוכח שהדו"חות היו פיקטיביים
56. א. עקיבא העיד שביישוב היו פזורים עיתונים ולכן רשם את הדו"חות. עדותו נתמכת בתמונות 13-28 בת/4, שצולמו על ידו.
57.
ב. גבי תורג'מן מסר בהודעתו ת/182א מיום 26.7.04: "ואני לקחתי 10 עיתונים ופיזרתי ברחוב של ראש העיר" (שו' 36). בהודעתו ת/182ב מסר "וחלק מהעיתונים הושלך בגן יבנה כשהפקח של גן יבנה אלי עקיבא נשלח לרשום דו"ח לעיתון על כך כי השליכו את העיתונים" (שו' 20-22) וכן ת/182ג (שו' 9-10).
(ראה עדות ר. המועצה עמ' 797).
ג. בכתבת ה- FOLLOW-UPשל שלומי הדר בשבוע שלאחר ה-11.6.04 (ת/24) נכתב בכותרות:-
"הגדילו לעשות גנבי העיתונים שעה שלסיום "מבצע" גניבתם פיזרו אותם בזדון על כבישים ברחבי הישוב ופקח המועצה אלי עקיבא חש למקום כמוצא שלל רב. בהתלהבות רבה ובחדווה יתרה רשם 12 קנסות…תחת הסעיף "לכלוך במקום ציבורי".
ובכתבה עצמה:-
"גם הימצאותם של העיתונים פזורים לאורך הכבישים ברחובות הישוב בהם לא מונחים העיתונים לצורכי החלוקה מעידה לאלף עדים כי ננקטה בצעד זה יד זדונית, מרושעת ופלילית שנועדה לפגוע בחופש הביטוי וזכות הציבור לדעת".
המדובר בראיה שהוגשה מטעם המאשימה, בהסכמת הנאשמים (ללא הסתייגות) והיא בעלת משקל, בשים לב לכך ששלומי הדר הוא מגיש התלונה ועד משמעותי, בשל מעורבותו הרבה, כפי שפורט.
בחקירתו הראשית, נשאל על פיזור העיתונים כדלקמן:-
"ש. על מה התלוננת
ת. פיזור עיתונים בזדון ברחובות שונים בישוב….
ש. אמרת שהפיזור היה בזדון
ת. אני לא רואה אפשרות אחרת. אנחנו לא מפזרים את העיתונים ברחובות. העיתונים היו מושלכים…".
ובאותה נשימה ממש (עמ' 106) הוסיף:-
"אני לא ראיתי עיתון מפוזר, אני מתבסס על הפיזור בגין קבלת הדו"חות במערכת העיתון" ובהמשך ציין שהסתובב ביישוב ולא ראה עיתונים מפוזרים.
עדותו זו של שלומי הדר מעוררת תמיהות, אם לא מעבר לכך.
ממה נפשך? אם לא ראה עיתונים מפוזרים, מדוע התלונן במשטרה על פיזור עיתונים ועוד בזדון ומדוע רשם בכתבה באותיות קידוש לבנה שנעשה פיזור עיתונים בזדון? אין כל היגיון בהסברו של שלומי הדר כי התלונן בתלונתו על פיזור העיתונים בגלל מה שהיה רשום בדו"חות ולא על סמך מה שראה בעיניו (עמ' 106). לו אכן הייתה נכונה טענתו כי לא ראה עיתונים מפוזרים, ניתן היה לצפות שבתלונתו במשטרה יזעק זעקה עוצמתית יותר, חמורה יותר, הנה נרשמו למקומון דו"חות חסרי כל הבסיס, בזמן שלא היו עיתונים מפוזרים כלל והכל בגלל הכתבה על אשת ר. המועצה.
ד. בעדותו של שלומי הדר מסר כי נודע לו על רישום הדו"חות ביום שישי בשעה 15:30 (עמ' 110) ועם זאת העיד כי עבר בכל המקומות בהם נרשמו דו"חות, בשעות הבוקר ולא ראה עיתונים מפוזרים (עמ' 137 שו' 30-32). לא ברור כיצד הסתובב בשעות הבוקר במקומות בהם נרשמו דו"חות שהובאו לידיעתו בשעה 15:30 (עמ' 138).
כפי שצוין, שלומי הדר היה מעורב פוליטית ומשפחתית והיה בעל אינטרס "לסבך" את ר. המועצה וזאת תוך כדי היותו כתב במקומון המסקר את ענייני המועצה וקיים קושי לבחור באיזו גרסה מגרסאותיו.
ה. המאשימה מפנה לפגישה בין שלומי הדר לבין עקיבא באותו יום שישי שלדברי שלומי הדר נערכה בסביבות השעה 09:30, בה עקיבא לא אמר לשלומי הדר דבר על עיתונים מפוזרים, בעוד שכבר בשעה 08:30 נרשם דו"ח לעיתון. בהקשר זה יצוין כי עקיבא מסר כי לא רשם את הדו"חות במקום ובזמן אמת אלא רשם לעצמו מזכר עם המקומות והשעות ורק כשהגיע למשרד, בשעה מאוחרת יותר, רשם את הדו"חות. את העובדה שעקיבא לא אמר לשלומי הדר דבר על העיתונים המפוזרים לאחר ששלומי הדר סיפר לו על העלמת העיתונים, יש לבחון בשים לב לכך שעקיבא לא ידע, קודם לכן, על העלמת העיתונים וניסה להבין מה קורה. מכל מקום אין בכך שלא אמר לשלומי הדר על פיזור העיתונים כדי לתמוך בטענת המאשימה, בשים לב לכך ששלומי הדר כתב בכתבה על "המצאותם של העיתונים פזורים לאורך הכבישים ברחובות הישוב".
ו. חיים אדרי – מנהל שפ"ע (שיפור פני העיר) העיד שבאותו יום שישי התקשרו אליו מהמוקד ונאמר לו שיש עיתונים מפוזרים ברחבי היישוב. הוא התקשר ליניר כהן, עובד שפ"ע, שיסייע באיסוף העיתונים. לטענת ההגנה, על העובדה שיניר כהן נקרא מביתו ביום שישי בבוקר, ניתן ללמוד מ-ת/8 כרטיס העובד, מ-נ/6 ו-מ-נ/7. חיים אדרי הוסיף כי בעת שלקח את המקומון מול ביתו (נקודת האיסוף שבבנק הפועלים), ראה שהעיתונים מפוזרים ברחבי הישוב בצירים הראשיים רח' העצמאות, רח' הרצל, בנק הפועלים, בשני המרכזים המסחריים, גם מושבה וגם שיכונים (עמ' 971), אז הוציא את יניר כהן לנקות (עמ' 968).
ז. יניר כהן – עובד מועצה במחלקת שפ"ע, קרוב משפחה של שלומי כהן (יריב פוליטי של ר. המועצה), קרוב משפחה רחוק של שלומי הדר (הכתב), מסר שלוש הודעות במשטרה וגרסתו הלכה והתפתחה. באשר לפיזור עיתונים ראה עיתונים מפוזרים בכמות גדולה ליד תיבת הדואר בשכונת מכבים. במקומות אחרים בישוב לא היו עיתונים מפוזרים (עמ' 53, שו' 20-24). לדבריו ברחוב הכישור ליד חנות ויקטורי ראה את עקיבא מוציא מס' עיתונים מהרכב, מניח אותם על הרצפה ומצלם את העיתונים (עמ' 53, שו' 28-32) בהמשך זיהה את התמונות ב-ת/4 (תמונות מס' 15-19) כתמונות שעקיבא צילם, על כך יפורט בהמשך.
ח. המאשימה טענה כי ריבוי הדו"חות מצביע אף הוא על היות הדו"חות פיקטיביים וזאת בהסתמך על עדותו של גבי אורן כי יצאה הוראה לא לתת "ריבוי דו"חות".
לא שוכנעתי כי יש ממש בטענה זו.
ראשית, הדוגמאות שניתנו ע"י גבי אורן עוסקות בעבירה מתמשכת ולא בעבירה אחת במקומות שונים.
שנית, לא הוכח מתי ניתנה ההוראה. מנ/34 עולה כי לגבי חב' חן חיים בע"מ המדובר בריבוי דו"חות לאחר פרשת העיתונים (עבירה נמשכת).
שלישית, לא ניתן לשלול את העובדה כי המקומונים היו מפוזרים במקומות שונים בישוב (כך עולה מהעדויות שנסקרו) וברי שכל נקודה בה הושלכו העיתונים, מהווה עבירה נפרדת. אין המדובר בעבירה נמשכת, שבכל רגע נעברת מחדש ולכן עדות גבי אורן כי הייתה הנחיה להימנע מריבוי דו"חות, אינה רלבנטית.
ט. הגם שמעדותו של עקיבא עולות תהיות – מדוע לא רשם את הדו"חות במקום בו ראה עיתונים מפוזרים (אם ראה), מדוע רשם, לדבריו, את המקומות ואת מועדי ביצוע העבירות על גבי מזכר ורק בהגיעו למשרד רשם את הדו"חות (עמ' 896-897), מדוע לא צילם כל מקום בו ראה עיתונים מפוזרים, מדוע בתמונות שצילם לא ניתן לזהות את הרחובות בהם צולמו, מדוע אין התאמה בין עדותו (על עיתונים רבים מפוזרים) לבין הנראה בתמונות וכו' – אין די בתהיות אלה כדי לקבוע שהדו"חות היו פיקטיביים, באופן שלא היו כלל עיתונים מפוזרים בישוב, כפי שטענה המאשימה.
אל לנו לשכוח שעקיבא לא היה מעורב בהעלמת העיתונים ולא הוכח מתי נודע לו דבר גניבתם או המעורבים בגניבתם.
י. הדו"חות (ת/7) ניתנו ביחס לרחובות ספציפיים. לא הוכח כי הדו"חות שנרשמו מתייחסים לאותם רחובות עליהם העידו עדי התביעה (גבי תורג'מן העיד על הרחוב בו מתגורר ר. המועצה, חיים אדרי העיד על רח' העצמאות ורח' הרצל (בהם נרשמו דו"חות) וכן על בנק הפועלים, המושבה, השיכונים ושני המרכזים המסחריים. יניר כהן העיד על שכונת המכבים).
יא. המאשימה מבססת את טענתה כי הדו"חות היו פיקטיביים בעיקר על עדותו של שלומי הדר, הן ביחס לפיזור העיתונים והן ביחס לפגישתו של עקיבא, שעת המפגש ותוכנו. נראה כי לא ניתן לבסס ממצא כלשהו על עדותו של שלומי הדר, כשעדותו עומדת בסתירה לתלונתו במשטרה ולכתבה שנכתבה על ידו. המאשימה שאימתה כל עד עם מס' גרסאות שמסר, בניסיון לדלות גרסה אמיתית ויציבה, לא עשתה כן ביחס לעדותו של שלומי הדר.
יב. בכתב האישום לא יוחס לעקיבא צילום תמונות פיקטיביות, אלא רישום דו"חות פיקטיביים בהוראת ר. המועצה (סעיפים 9,12). יוצא, איפוא, כי עדותו של יניר כהן לפיה עקיבא צילם עיתונים, שהוא עצמו הניח ופיזר, אינה יכולה להועיל למאשימה, מקום בו לא ייחסה לעקיבא צילום פיקטיבי, לא ביקשה לתקן את כתב האישום או להרשיע את עקיבא בעבירה נוספת שנתגלתה.
58. מעבר לדרוש אתייחס לעדותו של יניר כהן בענין זה:-
יניר כהן שימש כעובד אחזקה באגף "שפע", תחת פיקוחו של חיים אדרי. באותו יום שישי עבד בניקיון הישוב, לדבריו, כפי שתוכנן מראש (עמ' 58) ואילו על פי עמדת ההגנה הוזמן מביתו מאחר והישוב היה מלוכלך מעיתונים מפוזרים.
על פי עדותו נסע עם עקיבא באותו יום, מנקודה לנקודה בישוב, כדי לנקותו. בהגיעם לאזור מחסן המועצה ברח' הכישור ליד חנות ויקטורי ראה את עקיבא מוציא מס' עיתונים מהרכב "הוא היה מניח אותם, מצלם ובכל פעם משנה מקום. לוקח את העיתון ומשנה את הזוית וכל פעם מצלם" (עמ' 53 שו' 31-32). זאת ראה, לדבריו, בהיותו יושב בטנדר ואז ירד ועמד ליד הטנדר. את התמונות זיהה כתמונות 15-19 בת/4.
59. יניר מסר שלוש הודעות במשטרה ואף ערך דו"ח הצבעה:-
א. בהודעתו מיום 23.11.05 (נ/8) נשאל מה עשה באותו יום שישי ה- 11.6.04 ולא מסר מיוזמתו על מספר ארועים בהם נכח לרבות שעקיבא הניח מקומונים על הרצפה וצילם אותם. כשנשאל אם ראה את עקיבא מצלם השיב בחיוב וציין כי היה זה ברחוב הכישור ליד ויקטורי אך לא מסר שעקיבא הניח את המקומונים שצילם (שו' 57-58). בתחילה ניסה להתחמק ממתן תשובה על שאלות מפורשות שנשאל ולבסוף מסר שראה שעקיבא לקח עיתונים מהרכב, פיזר אותם על המדרכה וצילם אותם (שו' 63) ובהמשך זיהה את התמונות כתמונות 15-19 בת/4.
ב. בהודעתו מיום 24.11.05 (נ/9) נתבקש לצאת עם החוקר כדי להצביע על מקום צילום העיתונים והוא נענה בחיוב (ת/9, ת/10). בהודעה זו מסר לראשונה כי באותו יום שישי שתה עם עקיבא קפה אצל מצרי, בשעת בוקר (בין 07:00-09:00 באופן שאינו אפשרי, אם מקבלים את גרסת מצרי לגבי מעשיו באותו בוקר).
ג. בהודעתו מיום 14.12.05 (נ/10) נשאל אם היו בביתו של מזרחי באותו יום שישי בבוקר והוא השיב בחיוב אך ציין שעקיבא נכנס לביתו של מזרחי והוא המתין ברכב ולא שמע כלל על מה שוחחו (עמ' 3 שו' 1-9). בהמשך שינה את גרסתו ומסר שאינו זוכר אם עקיבא ירד מהרכב ויתכן והשיחה בין עקיבא למזרחי התקיימה כשעקיבא ישב ברכב. בהודעתו זו מסר שכשעקיבא חזר אל הרכב החזיק משהו ביד, אינו זוכר בדיוק מה ואילו בהודעת מצרי ת/185 ובהודעת מזרחי ת/127 צוין שעקיבא ביקש וקיבל עותק מהמקומון. הן גרסת יניר כהן והן גרסת מצרי בנקודה זו אינן מתיישבות עם העובדה שבתמונות שעקיבא צילם מופיעים מספר עותקים של המקומון ולא רק אחד.
ד. בחקירתו הנגדית בבית המשפט עומת עם העובדה שלא מסר בהזדמנות הראשונה (בתחילת נ/8) כי היה עם עקיבא בביתו של מצרי, לא מסר על הפגישה בביתו של מזרחי, לא סיפר על פגישה של עקיבא עם שלומי הדר באותו בוקר, לא סיפר, בשלב הראשון, שעקיבא צילם עיתונים שהניח, לא מסר על נוכחות גבי אורן ואשתו במשרדי המועצה ועוד. כשנשאל האם עקיבא לקח עיתונים מרכבו, פיזר על המדרכה וצילם אותם השיב "אין לי תגובה" וחייך (עמ' 61). כשנשאל למה הסתיר את העובדה שהיה עם עקיבא אצל מצרי באותו בוקר השיב "אין לי תשובה. שכחתי" (עמ' 65 ש' 18-19).
60. עקיבא בהודעה ת/34 מיום 25.11.05 נתבקש להתייחס לעדותו של יניר כהן לפיה פיזר וצילם את העיתונים ברח' הכישור, לאחר שהוצג לו צילום וידאו המתעד הולכה והצבעה ע"י יניר כהן. בתגובתו אמר שאינו זוכר שיניר כהן היה איתו ברח' הכישור והכחיש את המיוחס לו.
בעדותו בבית המשפט הכחיש שצילם עיתונים שפיזר ברח' הכישור, טען שיניר כהן משקר וכי "יש לו בעיה בראש לבחור" (עמ' 901).
61. ממכלול גרסאותיו של יניר כהן עולה כי קיים קושי ליתן אמון בעדותו.
א. יניר כהן הינו קרוב משפחה של שלומי כהן המקורב לשלומי הדר ולא ברור אם מניעים נסתרים עומדים מאחורי גרסאותיו השונות.
ב. יניר כהן לא חשף את גרסתו במלואה בהודעתו הראשונה במשטרה וגרסאותיו הן גרסאות מתפתחות וזאת, כשלא ברור מה היו מניעיו לא למסור גרסה מלאה ועקבית, כבר בהתחלה.
ג. בעניינים מסוימים נתגלו סתירות בגרסתו של יניר כהן כמו בשאלה אם שמע את השיחה בין עקיבא לבין מזרחי, אם היה עסוק בקריאת עיתון בעת שעקיבא צילם את העיתונים או שראה זאת וכו'. בעניינים אחרים קיימת סתירה בין עדותו של יניר כהן לבין עדותם של עדים אחרים כמו שעת הביקור ושתיית הקפה בביתו של מצרי, שלדברי יניר כהן היה זה בין השעות 07:00-09:00 בעוד על פי עדות מצרי ומזרחי, הדבר אינו אפשרי מאחר והיו במהלך איסוף העיתונים באותן שעות.
ד. קיים קושי לקבל את גרסתו של יניר בשאלה אם נתבקש, מבעוד מועד, לעבוד ביום שישי או שהוזעק באותו יום לאור הלכלוך בישוב, כשעדותו עמדה בסתירה לעדויות ומוצגים מטעם ההגנה (עדותו של חיים אדרי וכן נ/6, נ/7, ת/8). ב"כ המאשימה טענה כי אין לקבל את טענות ההגנה בענין זה לאחר שהוכח שהישוב לא היה מלוכלך בעיתונים. משנקבע כי לא ניתן לשלול שהישוב היה מלוכלך בעיתונים, לא ניתן לפסול את ראיות ההגנה בענין זה.
ה. יניר כהן העיד כי ביקר עם עקיבא בביתו של מזרחי וכשעקיבא חזר לרכב "היה לו משהו ביד". המאשימה טענה, על סמך עדותם של מצרי ומזרחי, כי ה"משהו" היה עותק של המקומון וזאת על מנת לתמוך בגרסת יניר כהן בדבר הצילום הפיקטיבי. אלא שהתמונות בת/4 מצביעות על כי צולמו מספר עותקים של מקומון ולא עותק אחד.
ו. התמונות עליהן העיד יניר כהן צולמו, לדבריו, ברח' הכישור ולא נרשם כל דו"ח על פיזור עיתונים ברח' הכישור. אם אין דו"ח כאמור, איזו סיבה הייתה לעקיבא לצלם דווקא שם עיתונים? האם לא יותר הגיוני שיצלם במקום בו רשם דו"ח?
טענת המאשימה כי מדובר באזור תעשייה שומם, בו ניתן היה לצלם באין מפריע, נסתרת בעובדה שחולקו שם מקומונים ואף תוגברו (ראה עדותו של שלומי הדר עמ' 107) ע"י שלומי הדר. לו היה מדובר באזור שומם, יש להניח שלא היו מופצים בו מקומונים, מה גם שהטענה כי מדובר במקום שומם לא הוכחה.
עקיבא העיד כי באותה עת, לא הייתה דרישה שכל דו"ח יהיה מלווה בתמונה המתעדת את העבירה שבו וניתן היה להסתפק במספר מצומצם של תמונות, גם במקרים של ריבוי דו"חות (עמ' 898). ותמיכה לכך ניתן למצוא בחוו"ד של עו"ד אליאס נ/80 משנת 2008 ואם כך בשנת 2008, בוודאי כך בשנת 2004 וכן ב- ת/117 – נוהל חדש משנת 2006. ובכל זאת, מקום בו מצא לנכון לצלם צילומים פיקטיביים, כדי לתמוך בדו"חות, ניתן היה לצפות שיצלם במקום בו רשם דו"ח.
62. סיכום ביניים:- בעובדות כתב האישום לא יוחס לעקיבא צילום פיקטיבי של העיתונים ובית המשפט לא נתבקש להרשיעו בגין כך.
מסכת הראיות שהובאה אין די בה כדי להוכיח, במידת הוודאות הדרושה, שהדו"חות שנרשמו ע"י עקיבא, היו דו"חות פיקטיביים. הפרסום בעיתון על פיזור העיתונים ברחבי הישוב, בסתירה חזיתית לעדותו של שלומי הדר, יחד עם העדויות הנוספות, עולים בקנה אחד עם גרסת עקיבא כי ברחבי הישוב היו פזורים עיתונים במקומות שונים ומכל מקום לא הוכח שלא כך הוא.
העדר תיעוד צילומי של כל אחד מהרחובות לגביו ניתן דו"ח (עמ' 898), חוסר ההיגיון בסדר רישום הדו"חות לעומת מיקום הרחובות, חוסר יכולת לזהות בתמונות את הרחובות וכו', ייתכן כי מהווים רישום לא תקין, לא מקצועי, שגוי, רשלני, אך אין די בהם לצורך הרשעתו של עקיבא בבידוי ראיות ולקביעה כי מדובר בדו"חות פיקטיביים.
אל לנו לשכוח, עקיבא לא היה מעורב בהעלמת העיתונים ולא היה שותף לקנוניה, בעניין זה. כמו כן, לא הוכח כנדרש מתי ואיך נודע לו הדבר.
האם הוכח שמצרי ומזרחי מסרו לעקיבא תמונות מפוברקות שצולמו על ידם
63. מצרי ומזרחי העידו כי מסרו את התמונות שצילמו לר. המועצה (לפי גרסה אחת) או לעקיבא (לפי גרסה אחרת) ועקיבא הכחיש זאת (ראה ת/29 שו' 254-279).
בהודעת מצרי ת/194 צוין כי בעת שלקחו את התמונות מפיתוח בפוטו יאיר, מסר לעקיבא את התמונות וכן נגטיב אחר. אם התמונות נמסרו לעקיבא באותו מעמד, מאיפה היה למצרי נגטיב אחר לתת לו ומדוע לא נמצא "הנגטיב האחר" בניילונית? (ראה ת/27, ת/28).
מזרחי בהודעתו ת/122 מיום 10.7.05 (שו' 94-98) ובהודעתו ת/128 מיום 12.12.05 (שו' 116-123) התייחס לפיתוח התמונות ולא ציין את מעורבותו של יוסי וקנין, אלא, לראשונה, ברענון בפרקליטות. אח"כ הסביר כי לא רצה לערב את יוסי וקנין ולסבך אותו, דבר המחזק את חוסר האמון בעדותו, שבכל פעם החליט מה הוא חושף ומה הוא מסתיר, על פי שיקולים ואינטרסים משתנים.
עובדה היא כי בעת חקירת המשטרה וביצוע החיפוש במשרדי הפיקוח של המועצה, התמונות נמצאו בניילונית שאיגדה את המסמכים הנוגעים לדו"חות שנרשמו למקומון. על פי עדותו של עקיבא, שנתמכה בעדותו של גבי אורן (עמ' 506-507), החדר בו תויקו התמונות הינו פתוח וכל אחד יכול היה להכניס את התמונות לניילונית הרלבנטית, במיוחד מזרחי, שהיה בתקופה שקדמה לחקירה פקח ועשה שימוש בחדר הפיקוח (בתקופת מאי-אוקטובר 2005).
64. אמנם על פי אמרתו של יאיר ניסים (ת/3 – שנטען כי יש לקבלה לפי סעיף 10א לפקודת הראיות), עקיבא התלווה אל מצרי בעת שהוציא את התמונות מפיתוח, אך אין די בכך כדי להוכיח שמצרי ומזרחי מסרו את התמונות שצילמו לעקיבא במעמד הוצאת התמונות מהפיתוח, כדי שיתמכו בדו"חות שרשם, אפילו היתה מתקבלת אמרתו כראיה, כבקשת המאשימה. בהקשר זה ראה סעיפים 50-51 להכרעת הדין.
65. לא ניתן לסמוך על עדותם של מצרי ומזרחי, שאינן נתמכות בראיה ממשית אחרת, ולכן אני קובעת שלא הוכח שהשניים מסרו לעקיבא את התמונות שצולמו על ידם.

ביטול הדו"חות והמרתם בהתראה
66. לאחר משלוח הדו"חות למקומון והגשתם לבית המשפט, בעל המקומון מר שלום נגר נפגש עם ר. המועצה וסוכם כי הדו"חות יומרו להתראה. ראה עדותו של שלום נגר (עמ' 87-102), עדותו של ר. המועצה (עמ' 790-791).
בשאלה – האם ר. המועצה היה מוסמך להמיר דו"ח בהתראה נשמעו עדויות רבות, ארוכות ומורכבות ובהן עדותם של עו"ד עובד אטיאס – התובע מטעם המועצה, עו"ד תלמה באומן – היועצת המשפטית של המועצה, גבי אורן – מנהל מחלקת פיקוח ואח' ואתייחס אליהן בקצרה, על אף שלר. המועצה לא יוחסה עבירה בעניין זה.
67. עו"ד עובד אליאס העיד כי לבכירי המועצה או לו, כתובע מטעם המועצה, אין סמכות לבטל דו"ח והדרך היחידה לבטל דו"ח שהוגש לבית המשפט, היא בפניה לפרקליט המחוז וקבלת אישור ממנו לכך (ת/56 עמ' 286), זאת בניגוד לסעיף 229(ג) לחסד"פ.
אם הדו"ח משולם – התיק בבית משפט מבוטל. לא ניתן למשוך תיק מבית משפט כשהדו"ח לא שולם. כשעומת עם גרסת עקיבא ביחס לדו"חות למקומון כי ניתן היה למשוך את התיק על פי הנחיית גבי אורן, מבלי שצוין שהדו"חות שולמו, השיב שלא יתכן מצב כזה.
כשעומת עם עדותו של ר. המועצה שתושבים פנו אליו מדי פעם בבקשה לבטל דו"ח והוא נהג להעביר זאת למנהל מחלקת הפיקוח או ליועהמ"ש של המועצה, השיב שר. המועצה או מנהל מחלקת הפיקוח או היועצת המשפטית אינם רשאים לבטל דו"חות. כמו כן, לא ניתן להמיר דו"ח בהתראה. עו"ד אליאס שלל מכל וכל אפשרות שהדו"חות נמשכו מבלי ששולמו. רק אם עקיבא אמר לו ביום הדיונים שהדו"חות שולמו – היה חוזר בו מכתב האישום ואם חזר בו – סימן הוא שעקיבא אמר לו שהדו"חות שולמו. עם זאת ציין כי אינו זוכר את המקרה הספציפי ועדותו מבוססת על הנוהל שהיה קיים, באותה עת. מהודעתו ת/56 עולה כי הסיק שעקיבא אמר לו שהדו"חות שולמו מכך שביקש למחוק את התיקים ולא על סמך זכרונו. לדבריו, לא היה מוחק את כתבי האישום אלמלא עקיבא אמר לו שהדו"חות שולמו (עמ' 3 שו' 10-12, עמ' 5 שו' 4-5). בעדותו הראשית ציין במפורש כי אינו זוכר את הדיון באותו יום ואת המקרה הספציפי (עמ' 283).
עדותו של עו"ד אליאס נתמכה בכך שהדו"חות שנרשמו למקומון נתפסו במשרדי המועצה כשצורף אליהם דף הלוואי "שולם – למשוך תביעה" (ת/27).
68. בחקירתו הנגדית הוסיף כי האופן בו מודיעים לו שהדו"חות שולמו אינו בהכרח בצירוף הדף המודפס "שולם – למשוך תביעה" (הדף המצורף לערימת התיקים בהם שולמו דו"חות ויש לבטל לגביהם את ההליך המשפטי). יתכן כי נמסר לו על תשלום הדו"חות בדרך אחרת, בפקס, בפתק, בדף הלוואי בתוך ניילונית, או אף בשיחת טלפון מגבי אורן (עמ' 309, שו' 3).
69. עדותה של עו"ד תלמה באומן היועצת המשפטית של המועצה, לא תרמה למארג הראיות מטעם המאשימה ביחס לביטול דו"חות והמרתם להתראה.
70. גבי אורן העיד שבאותה עת סבר שלראש המועצה יש סמכות לבטל דו"ח (שלא שולם) ולהמירו בהתראה (עמ' 476, 473, 472, 460). במקרה הזה, אמר לעקיבא לפני הדיון בבית המשפט שיש הנחיה של ר. המועצה למשוך את התיקים ולהמירם בהתראה וכתב על כך מכתב למערכת העיתון (עמ' 474). הדף "שולם – למשוך תביעה" שהיה מצורף לניילונית של הדו"חות של המקומון, אינו מעיד בהכרח על תשלום אלא על הצורך למשוך את הדו"ח (עמ' 506, 505). ולדבריו:-
"… מה שהיתה הנחיה למשוך עקב קו פתוח או מנהלי מחלקות זה סומן עד ערב לפני שהתיקים יצאו, ע"י הדף שדיברו עליו קודם" (שו' 3-5).
עקיבא העיד כי נמסר לו ע"י גבי אורן למשוך את הדו"חות והכחיש שאמר לתובע שהדו"חות שולמו. עדותו בעניין זה תואמת לעדותו של גבי אורן ולעדות ר. המועצה (ראה ת/161, שו' 136-140).
על קיומו של מכתב המודיע למקומון על המרת הדו"חות בהתראה העידו ר. המועצה, שלום נגר וגבי אורן, על אף שהמכתב לא הוצג כראיה, בטענה שמכתב זה אבד. עם זאת המכתב צוטט בעיתון נ/73. יש בעובדה שיצא מכתב על המרת הדו"חות, כדי לתמוך בגרסתו של עקיבא.
71. על מנת לסתור את תיזת המאשימה הנסמכת על עדותו של עו"ד אליאס, לפיה הגם שאינו זוכר את המקרה, אם חזר בו מהאישומים, ברור הוא שעקיבא אמר לו שהדו"חות שולמו, ההגנה הגישה דו"חות אחרים שבוטלו והומרו להתראה, למרות שלא שולמו (נ/20-נ/23) והדבר אינו עולה בקנה אחד עם עדותו של עו"ד אליאס (ראה גם נ/26).
יוסף כי מעדותו של עו"ד אליאס עולה דיסוננס ופער משמעותי בין ההוראה הקטגורית, לדבריו, שמעולם לא נמשכו דו"חות אלא אם שולמו וכי רק פרקליט המחוז יכול לבטל כתב אישום שעניינו דו"ח שהוגש, לבין הנוהל "הגמיש" והלא מוקפד בדבר הדרך בה היה מוודא שהדו"ח שולם, לצורך "משיכת תיק", כדבריו, בכתב או בעל פה, בטלפון או בפתק, וללא כל אסמכתא (עמ' 308). לו אכן האיסור למשוך דו"ח שלא שולם היה כה חד משמעי, ניתן היה לצפות שבדיקת התשלום תהיה מוקפדת, מתועדת וממוסמכת.
דווקא העובדה שעו"ד אליאס לא פנה מעולם לפרקליט המחוז בבקשה לבטל דו"ח (ת/56 עמ' 1 שו' 17-24), מלמדת על כי במקרים בהם התעורר צורך לבטל דו"ח, כפי שהוכח שקרה, נהגו "למשוך" דו"חות, גם ללא תשלום. אף מבחינה משפטית, הנוהל עליו העיד עו"ד אליאס אינו מדויק מאחר ותשלום דו"ח מהווה הודאה, ולכן אין מקום "למשוך תביעה" אלא לסגור את התיק ובעניין זה ראה סעיף 223(ב) לחסד"פ.
72. תמיכה נוספת לטענת ההגנה כי במקרה זה לא נאמר לעו"ד אליאס שהדו"חות שולמו, ניתן למצוא בפרוטוקולי הדיונים ביום 19.9.04, לפיהם "נמשכו" התביעות. מ-נ/27 עולה כי היו שני "סוגים" של חזרה מכתב אישום. בסוג האחד נאמר ע"י התובע לבית המשפט "הנאשם שילם את הקנס, מבקשים לחזור בנו מכתב האישום". בסוג השני נאמר "מבקשים לחזור בנו מכתב האישום", כשביחס לדו"חות למקומון נאמר ונרשם בפרוטוקול הסוג השני.
אמנם על פי עדותו של עו"ד אליאס אין משמעות להבחנה בין שני הסוגים ועם זאת, מצאתי בכך תמיכה לטענת ההגנה.
73. אינני נדרשת להכריע בשאלה – האם ר. המועצה או מנכ"ל המועצה או מנהל מחלקת הפיקוח היו מוסמכים, באותה עת, לבטל דו"חות. ר. המועצה אינו מואשם בביטול דו"חות שלא כדין או בביטול הדו"חות כלל. עקיבא מואשם בכך שאמר לתובע מטעם המועצה, בכזב, כי הדו"חות שולמו. השאלות העומדות לדיון הינן – האם היה בביטול הדו"חות דבר חריג ויוצא דופן והאם עקיבא הודיע לתובע מטעם המועצה, בכזב, שהדו"חות שולמו.
לשאלה אם היה בביטול הדו"חות דבר חריג יכולה להיות השלכה על כוונתם הפלילית של ר. המועצה או של עקיבא.
נראה כי התשובה לשתי השאלות הנ"ל הינה שלילית.
שוכנעתי שלא היה זה חריג שר. המועצה או בכירים אחרים במועצה ביטלו, מדי פעם בהתאם לצורך, דו"חות והמירו אותם בהתראה וכי הם סברו שהם מוסמכים לכך ונהגו בהתאם וזאת, כאמור, מבלי לקבוע האם היו מוסמכים לעשות כן, אם לאו (ראה נ/26).
כמו כן, לא הוכח במידת הוודאות הדרושה שעקיבא הודיע בכזב לתובע שהדו"חות שולמו ובעקבות זאת נמשכו הדו"חות.
בעניין זה כאמור עומדת עדותו של עו"ד אליאס בלבד שלא זכר את המקרה הספציפי והסיק זאת מעצם משיכת התביעה, זאת בזמן שר. המועצה, גבי אורן ועקיבא העידו שפעמים רבות בעבר כתב האישום "נמשך", אף ללא תשלום וכי דף הלוואי מצביע אך על כך שיש "למשוך" את התיק ולאו דווקא על תשלום הדו"ח. שלושת העדים הנ"ל גם העידו שעקיבא הונחה ע"י גבי אורן למשוך את הדו"חות, לאחר שהושג הסדר עם הבעלים של המקומון.
74. סיכום ביניים – לא הוכח במידת הוודאות הדרושה כי נפל פגם בביטול הדו"חות והמרתם בהתראה וכי עקיבא הודיע בכזב לתובע מטעם המועצה כי הדו"חות שולמו.

עבירות ההטרדה המיוחסות לעקיבא
75. בכתב האישום מיוחס לעקיבא שבמספר הזדמנויות קרא לעבר מצרי "מלשן" או "מלשין" או "מלשינון".
בסעיפים 17-18 לכתב האישום מאוזכרים שני אירועים, האחד במהלך טקס הרמת כוסית לכבוד ראש השנה בספטמבר 2007 והשני במפגש במשרדי הקב"ט.
א. על פי הודעת מצרי ת/188 מיום 15.10.07 (הודעה בת 9 שורות, המתייחסת לשני הארועים) באותו היום, במשרד הקב"ט בבניין המועצה, עקיבא פנה אליו ואמר לו "מלשין" באופן כללי, לא ספציפית לו (למצרי). כמו כן בהרמת כוסית בראש השנה עקיבא ישב ומצרי חלף על פניו ועקיבא אמר "המלשן" וכן בהזדמנויות נוספות.
ב. על פי הודעת מצרי ת/189 (מיום 18.12.07) במהלך טקס הרמת כוסית לכבוד ראש השנה ניגש אליו עקיבא ליד עובדי מועצה נוספים ובהם אהרון כהן וקרא לעברו "מלשין מלשינון, הנה המלשן מלשינון". מצרי אמר לו "חתיכת מטומטם" והתרחק. ביום 15.10.07 החליט להגיש תלונה מאחר ובכל הזדמנות, עקיבא קרא לעברו "מלשן" וירק לעברו.
באשר לארוע במשרדו של הקב"ט גבי אורן, עקיבא נכנס למשרד וכשראה את מצרי קרא לו "מלשן" בנוכחות גבי אורן, משה מזרחי ורם לאור, אף הוא פקח במועצה.
ג. על פי הודעת מצרי ת/191 מיום 26.7.09 באירוע הרמת הכוסית, עקיבא בנוכחות עובדי מועצה אחרים צעק וקילל ואמר שוב את המילים "מלשן, מלשינון וקללות נוספות כמו מניאק, זבל" (שו' 51-53)
ד. בעדותו הראשית מסר על האירוע במשרד הקב"ט שעקיבא אמר לו "מלשינון" ונכנס למטבח, במקום נכחו גבי אורן, רם לאור, משה מזרחי ועקיבא. כשנשאל מדוע חשב שהמילה מלשינון מתייחסת אליו השיב "קודם היה לי את העימות איתו ובגללי יש לו כתב אישום" (עמ' 683 שן' 34).
ה. בחקירה נגדית מסר ביחס לארוע במשרד הקב"ט כי עקיבא קרא לו ספציפית מלשינון (עמ' 721 שו' 15-18). כשעומת עם גרסתו בת/188 שעקיבא אמר זאת באופן כללי, השיב שהדברים כוונו אליו כי רק איתו היה את הבלאגן והוסיף שעקיבא הסתכל עליו ואמר "מלשין". כשנשאל אם התקיימה במשרד הקב"ט ישיבת עבודה, השיב:- "אני לא יודע. אני כפוף לגבי אורן בנושא המקלטים, יכול להיות שבאתי אליו בענין הזה, אני לא זוכר". כשנשאל אם במהלך הישיבה דיבר על "מלשינון" (תושבים שמדווחים על עבירות של תושבים אחרים), הכחיש שדיבר על כך (עמ' 723). במשרד הקב"ט עקיבא אמר לו "מלשן מלשינון" (עמ' 724).
76. גבי אורן מסר בהודעתו מיום 20.12.07 (ת/118) שמצרי פנה אלו והתלונן שעקיבא נוהג לירוק לעברו ולקלל אותו בכל פעם שנפגשים. בארוע במשרדו דיברו על מלשינים, לא יודע אם הכינוי היה מכוון למצרי, מצרי נכנס למשרד, עקיבא היה במטבחון הצמוד למשרד, מזרחי, מצרי ורם לאור דיברו ביניהם ובאיזשהו שלב עקיבא אמר: "ככה זה כשיש מלשינים". גבי אורן אינו יודע על מה דיברו (ראה גם עמ' 497).
77. מזרחי שהיה נוכח במשרדי הקב"ט בעת ארוע ההטרדה הנטען מסר בהודעתו ת/129 מיום 18.12.07 שבעת שמצרי היה במשרד נכחו גם אחרים (גבי אורן, רם לאור, מצרי ואולי גם יוסי בסון), עקיבא בדיוק נכנס ראה את מצרי ואמר לעברו "הנה המלשן", מצרי לא ענה לו. בחקירתו הנגדית מסר מזרחי "עקיבא פתח את הדלת, אלון היה בתוך המשרד ועקיבא נכנס ואז הוא פנה לאלון ואמר לו – הנה המלשן, הנה הזה והקניט אותו ולכלך עליו". כשנאמר לו שעקיבא היה במטבחון, הכחיש זאת ואמר שמצרי היה כבר במשרד כשעקיבא הגיע (עמ' 609).
78. רם לאור שנכח בארוע במשרדי הקב"ט מסר בהודעתו ת/160א מיום 20.12.07 שעקיבא הגיע ונכנס למטבחון לעשן. לאור נכנס למטבחון להגיד לעקיבא שלום "אני לא זוכר בדיוק מה היתה הסיטואציה ומה נאמר בדיוק אבל אני כן זוכר שעקיבא אמר 'מלשינון' או 'המלשינון עובד' אני לא יכול להגיד לך כיום למי זה הופנה ובאילו נסיבות". כשעומת עם גרסת מזרחי לפיה עקיבא לא אמר מלשינון אלא אמר "הנה המלשן" שלל זאת ובהמשך הוסיף"היו פעמים שגם בלי מפגשים ביניהם נאמרה המילה מלשינון או 'המלשינון עובד' בהקשר של מים גנובים והשלכת פסולת. בקונוטציה הזו שהיתה, לא דיברנו על מים ולא דיברנו על פסולת ולא דיברנו על כלבים ובכל זאת נאמר מלשינון".
בעדותו בבית המשפט חזר על גרסתו שעקיבא אמר, בלי קשר לכלום "מלשינון" או "המלשינון עובד". כשנשאל באיזה הקשר יכולה להיאמר המילה "מלשינון" ציין כי אזרחים מדווחים על עבירות של אחרים (עמ' 259). בשיחה באותו היום לא דובר על מים או על לכידת כלבים ולא על ענייני עבודה אחרים. עם זאת, הוסיף שהדברים נאמרו "בהקשר של עבודה". לאחר שהופנה להודעתו בה ציין שהדברים לא נאמרו בהקשר של עבודה, מסר כי אין לו מושג באיזה הקשר נאמרו (עמ' 260 שו' 22).
79. עקיבא בהודעתו ת/174 מיום 19.12.07 הכחיש כי הטריד את מצרי, כי קרא לעברו "מלשן" או "מלשינון" או ירק לעברו. עקיבא הזכיר את המפגש במשרדי הקב"ט שנכחו בו גבי אורן, משה מזרחי, רם לאור ויוסי בסון והתנהל דיון על הגשת תלונה במשטרה עקב גניבת מים. עקיבא נכנס למטבח להכין לו שתיה, נשאלה שאלה מי אמור להגיש תלונה במשטרה ועקיבא השיב שאם יש מתלוננים הם אמורים להגיש תלונה. מצרי מאיזושהי סיבה היה בחדר, "קישר מה שקישר" (שו' 8-14). כשנשאל אם היו מקרים נוספים בהם כינה את מצרי "מלשן", "מלשינון" או ירק לעברו, הכחיש וציין שאינו נפגש עמו כלל. כשעומת עם גרסת מזרחי לפיה כשהוא נכנס לחדר אמר לעבר מצרי "הנה המלשן", השיב שהשניים חברים המעורבים יחד בפרשת העיתונים ויש לשאול אחרים שנכחו בחדר.
בעדותו בבית המשפט נשאל על טקס הרמת כוסית בראש השנה בשנת 2007 בה מצרי עבר ליד השולחן בו ישב והוא אמר למצרי "מלשן" ובהמשך ניגש אליו וקרא לעברו מלשן, מלשינון, עקיבא הכחיש זאת (עמ' 915). ביחס לאירוע במשרדי הקב"ט אישר שאמר את המילה "מלשינון" אך דיבר על גניבת מים (עמ' 916).

ניתוח הראיות
80. באשר לאירוע הרמת הכוסית לא מצאתי כי המיוחס לעקיבא הוכח כנדרש במשפט פלילי ועל כן יש לזכותו, וזאת מהטעמים הבאים:-
א. עקיבא לא נחקר על כך במשטרה ולא מסר כל גרסה.
ב. מצרי מסר מספר גרסאות לארוע, כפי שפורט, באופן שאינו מאפשר קביעת ממצאים עובדתיים. באחת מהן עקיבא ישב ומצרי חלף על פניו ועקיבא אמר "המלשן" (ת/188), בשניה עקיבא ניגש אליו ובנוכחות אחרים (שלא נחקרו ולא העידו) עקיבא אמר לו "מלשין מלשינון, הנה המלשן מלשינון" (ת/188), בשלישית עקיבא צעק וקילל "מלשן מלשינון וקללות נוספות כמו מניאק, זבל".
ג. אהרון כהן, שלדברי מצרי היה עד לאירוע, לא נשאל על כך במשטרה ואף לא בבית המשפט.
81. באשר לאירוע במשרד הקב"ט – המדובר בארוע רב משתתפים, אשר העידו על נסיבותיו באופן דומה, הגם שמזרחי העצים והגזים. עקיבא קשר עצמו לארוע, לנוכחים בו ולנסיבותיו אם כי מסר כי דיבר על גניבת מים, גרסה שלא אושרה ע"י אף אחד מהעדים, למעט רם לאור שבחקירתו הנגדית שינה את עדותו, כמפורט. עקיבא לא הודה אמנם שאמר את המילה "מלשינון" אך זכר את הארוע, מסר גרסה דומה לגרסאותיהם של האחרים למעט אמירת המילה "מלשן" או "מלשין" וציין כי מצרי "קישר מה שקישר" כשהכוונה שקישר בין גניבת המים (לדבריו, ובניגוד לעדות האחרים) לבין המילה מלשינון.
בנסיבות אלה שוכנעתי כי עקיבא אמר במשרדי הקב"ט למצרי "מלשן" או "מלשינון" וללא הקשר לעבודה, ובכך עבר עבירה של הטרדת עד.
82. על פי המיוחס לעקיבא בסעיף 19 לכתב האישום במועדים נוספים בין התאריכים 15.10.07 או 18.12.07 המשיך עקיבא להטריד את מצרי בכך שקרא לעברו "מלשן".
המדובר בסעיף כללי שביחס אליו נמסרה עדותו של מצרי בלבד, שנזנחה ע"י המאשימה בסיכומים.
לפיכך החלטתי לזכות את עקיבא מאישום זה.
83. על פי המיוחס לעקיבא בסעיף 20 לכתב האישום ביום 5.12.07 בשעה 11:40 לערך, בעת שמצרי נהג ברכבו בגן יבנה עקיבא חלף על פניו וצעק לעברו "מלשן" תוך שהוא יורק לכיוונו.

הראיות
84. א. בהודעת מצרי ת/189 מיום 18.12.07 מסר כי לפני כשלושה שבועות בעת שנסע ברכבו לכיוון הבית, הבחין בעקיבא ברח' ספיר-שוהם על הפינה, הבחין שעקיבא מחזיק חפץ כלשהו ביד שנראה כמו מצלמה. קצת לפני הפניה בדרך קנדה פינת אלתרמן, עקיבא חלף על פניו עם האופנוע של פיקוח, צעק לעברו "מלשן" וירק לכיוונו (שו' 12-27). הדבר נרשם על ידו ביומן שניהל ת/181.
ב. בת/191 מיום 26.7.09 מסר כי באחד הימים בחופשת חנוכה (2007) עקיבא הגיע לאזור ככר המגינים בגן יבנה, האט את האופנוע ירק עליו וקילל אותו (שו' 53-57).
ג. בחקירתו הנגדית ציין כי עקיבא חבש קסדה מלאה, המפגש היה בצומת, ליד פניה שמובילה דרך קנדה לכיוון הגנים ברח' הקציר, קצת לפני הפינה, משם יורדים לכיוון רח' הקציר ולשני הגנים. בהמשך אמר שהמפגש היה ברח' אלתרמן במפגש עם רח' יהודה עמיחי וכי עקיבא נסע בכיוון הנגדי לו. כשנשאל כיצד ניתן לירוק כשהקסדה סגורה השיב "תשאל אותו, הוא ירק עלי. אני לא יודע אם הוא הוריד או לא, יכול להיות שהוא הרים אותה טיפה וירק, אני לא זוכר". כשנשאל כיצד יכול היה לשמוע את דבריו כשעקיבא חבש קסדה והוא היה בנסיעה בכיוון הנגדי, השיב כי ניתן לשמוע (עמ' 720).
ד. עקיבא בהודעתו ת/174 מיום 19.12.07 לא נשאל על האירוע הנ"ל באופן ספציפי והכחיש באופן כללי שקילל את מצרי וירק עליו.
ה. בהודעתו ת/37 מיום 23.12.07 הכחיש מפגש עם מצרי.
ו. בחקירתו הנגדית בבית המשפט הכחיש את האירוע וציין כי נוהג לנסוע עם קסדה סגורה וזה היה חורף ואם הוא נתקל במצרי, הוא משתדל "לעשות עוקף" (עמ' 916).

ניתוח הראיות
85. א. עיון במפת הישוב נ/67 מצביע על כי מצרי מסר כי הארוע התרחש בשלושה מקומות שונים שקיים מרחק ביניהם:
בתחילה מסר כי המפגש התקיים ברח' ספיר פינת שוהם, אח"כ מסר שהמפגש התקיים לפני הפניה בדרך קנדה פינת אלתרמן (אין צומת כזו) ואח"כ בדרך קנדה פינת רח' הקציר.
ב. לאור העובדה שעקיבא חבש קסדה מלאה, לא ברור כיצד, לגרסת מצרי, ירק עליו וכיצד יכול היה לשמוע את הקללה, אפילו נאמרה בקול רם, במיוחד ביום חורפי.
ג. גרסת מצרי עומדת לבדה ואינה נתמכת בראיה נוספת כלשהי ולא ניתן לבסס עליה ממצא עובדתי כלשהו.
התוצאה, אם כן, שלא הוכח במידת הוודאות הדרושה למשפט פלילי שעקיבא ביצע עבירה זו והחלטתי לזכותו מאישום זה.
86. על פי המיוחס לעקיבא בסעיף 21 לכתב האישום, ביום 19.12.07 עקיבא נחקר ושוחרר בערובה כשאחד התנאים היה איסור יצירת קשר עם מצרי למשך 30 יום (להלן: "ההוראה החוקית").
ביום 21.12.07 בסמוך לשעה 10:10 בעת מפגש אקראי בו חלף עקיבא ברכבו בסמוך למצרי, עשה עקיבא תנועה מגונה לעברו של מצרי ואף סימן לעברו "מניאק מלשן" ונסע מהמקום. ההוראה החוקית, שלטענת המאשימה הופרה ע"י עקיבא, אינה שנויה במחלוקת אלא הפרתה.
א. על פי הודעת מצרי ת/190 מיום 23.12.07, ביום שישי ה- 21.12.07 בסביבות 10:10 בבוקר חזר מקניות. מול מוקד 106 של המועצה ברח' קיבוץ גלויות, רכבו של עקיבא חלף על פני רכבו, עקיבא עשה לעברו תנועה מגונה עם האצבע וקרא לעברו "מניאק מלשן", מצרי לא הגיב. הוא שמע את הדברים כי החלונות של שניהם היו פתוחים. הוא לא שמע את המילים אבל מתנועות השפתיים הבין את המילים. המרחק היה קטן מאד, שניהם נסעו לאט.
ב. בחקירתו הנגדית חזר על הדברים (עמ' 725).
ג. עקיבא בהודעתו ת/37 הכחיש מפגש עם מצרי באותו יום שישי (שו' 2-7) וכך גם בבית המשפט (עמ' 916).

ניתוח הראיות
87. עדותו של מצרי עומדת כעדות יחידה שאינה נתמכת בראיה כלשהי אל מול הכחשה של עקיבא. נראה כי לא ניתן לבסס הרשעה על ראיה יחידה זו ולכן המיוחס לעקיבא בסעיף 21 לכתב האישום לא הוכח במידת הוודאות הדרושה במשפט פלילי והחלטתי לזכותו.
88. על פי המיוחס לעקיבא בסעיף 22-23 לכתב האישום, עובר ליום 21.12.07 התקשר לאהרון כהן ואמר לו: "מה קורה עם המלשינים" ו"הטילים בדרך". באותו יום בשעות הצהריים התקשר לאהרון כהן ואמר לו:- "אני מקווה שהדברים שאנחנו אמרנו אותם זה בצחוק, אני מקווה שאתה מבין את זה".
על פי המיוחס לעקיבא בסעיף 29-30 לכתב האישום ביום 12.7.09 במהלך שיחה עם אהרון כהן שהינו עד תביעה, אמר לו עקיבא כי הוא אמור להעיד נגדו בבית המשפט ושיזכור שכל מה שנאמר היה בצחוק. ביום 24.7.09 נפגשו אהרון כהן ועקיבא במסגרת העבודה. עקיבא אמר לו כי שמע שהוא מוזמן לחקירה ושיזכור שכל מה שדיברו על מצרי ומזרחי היה בצחוק, ועזב את המקום.

הראיות
89. בהודעתו של מצרי ת/190 מיום 23.12.07 ביום שישי ה- 21.12.07 בשעת צהריים אהרון כהן התקשר אליו, סיפר לו שעקיבא התקשר אליו ואמר לו שמצרי "הכניס אותו" (את אהרון כהן) לחקירות ביחא"ה. אהרון כהן חזר וביקש לא לערב אותו בחקירה כי הוא חושש מההשלכות. כמו כן אהרון כהן אמר לו שעקיבא חזר על כך שכל מה שאמר לאהרון על מצרי זה ביניהם ושאסור שאף אחד ידע.
בהודעתו של מצרי ת/191 מיום 26.7.09 כשבוע וחצי קודם לכן אהרון כהן פנה אליו ואמר לו שהוא פוחד שמקום העבודה שלו ייפגע מכל הסיפור, כי הוא צריך להעיד נגד עקיבא בבית משפט והוא חושש. כמו כן סיפר למצרי שעקיבא פנה אליו לפני שהוא היה אמור להעיד בבית משפט ואמר לו שיגיד בעדותו שכל הקללות, הגידופים וההכפשות שעקיבא אמר כנגד מצרי, הכל היה בצחוק והוא לא התכוון ברצינות לענין.
בהודעה נוספת של מצרי ת/192 מיום 27.7.09 שב מצרי וציין כי אהרון כהן פגש בו ביום 15.7.09 וסיפר לו שעקיבא פגש בו ואמר לו שהוא (אהרון כהן) צריך להעיד נגדו ושכל מה שקרה עם מצרי שהוא יודע שזה היה בצחוק.
90. אהרון כהן מסר בהודעתו ת/50 מיום 29.12.07 שביום שישי האחרון עקיבא התקשר אליו ואמר לו שהוא מקווה שהוא מבין שהדברים שנאמרים בינינו הם בצחוק. אהרון כהן הבין שכוונתו של עקיבא היתה לחקירה משטרתית, למרות שהוא לא אמר זאת. באחת השיחות עקיבא אמר לו: "מה קורה עם המלשינים, עקיבא כל הזמן סביב זה הוא מתקשר ושואל 'מה עם המלשינים, הטילים בדרך'". לדבריו, עקיבא אובססיבי בנושא.
אהרון כהן הבין שעקיבא בחקירה כי מזרחי אמר לו זאת. כשנשאל למה הכוונה "הטילים" השיב שכפי שהוא מבין עקיבא חושב שהוא יצא נקי מזה ולאחר מכן מצרי ומזרחי יחטפו או יפוטרו או יעמדו למשפט.
בהודעתו ת/51 מיום 27.7.09 מסר כי שלושה ימים קודם לכן עקיבא פגש בו במקום העבודה, אמר לו שהוא שמע שהזמינו אותו לחקירה במשטרה ואמר לו "אתה זוכר שכל מה שדיברנו זה היה בצחוק?". כשהוצג בפניו שעקיבא אמר לו שיגיד בבית משפט שכל הקללות, הגידופים וההכפשות נגד מצרי, הכל היה בצחוק וכי הוא לא התכוון לכך, אהרון כהן השיב: "באמת שלא היה דבר כזה. לא דיברתי עם עקיבא על גידופים ועל קללות" (שו' 113).
בהודעה נוספת מאותו היום (27.7.09) ת/53 נשאל על שיחה שנערכה בינו לבין מצרי כשבועיים קודם לכן, בה סיפר למצרי כי בהזדמנות נוספת (ב- 15.7.09) עקיבא אמר לו שהוא יודע שאהרון כהן צריך להעיד נגדו וכל מה שנאמר ביניהם היה בצחוק. אהרון כהן אישר את הדברים.
בחקירתו הנגדית בבית המשפט העיד כי בינו ובין עקיבא ובין יניר כהן היו הרבה "צחוקים", נהגו "להריץ דחקות" והמילים "טילים מסתובבים" היו חלק מאותן "דחקות". בחקירה חוזרת ציין כי אמר זאת גם בהודעתו במשטרה, אך הדבר אינו מוצא ביטויו בהודעותיו.
91. עקיבא בהודעתו ת/37 מיום 23.12.07 נשאל אם שוחח ביום שישי האחרון עם אהרון כהן והשיב בחיוב, אמר שמדי פעם מתקשר אליו ומשוחח עמו שיחת חולין. לדבריו עמד ליד יורם כהן שהתקשר לאהרון כהן והוא גם דיבר עם אהרון כהן. לדבריו לא אמר לאהרון כהן "מה שלום המלשינים", הוא נוהג לצחוק עם אהרון כהן, הכחיש שאמר לו שהכל בצחוק ושישמור דברים לעצמו.
באשר לחזרתו על המילים "מה קורה עם המלשינים" "הטילים בדרך" באוזני אהרון כהן, התחמק תחילה מלהתייחס לכך (שו' 22-23) ובהמשך לא התייחס מפורשות לדברים וציין באופן כללי שאינו משבש הליכי משפט (שו' 35-38).
בהודעת עקיבא ת/40 מיום 28.7.09 הכחיש כי בפגישתו עם אהרון כהן ביום שישי האחרון אמר לו ששמע שהוא מוזמן לחקירה או כי שוחח עמו על דברים הנוגעים למסירת עדות בבית המשפט או בחקירה, הכחיש כי שוחח עם אהרון כהן כשבועיים קודם לכן על החקירות ועל ההליך המתנהל בבית משפט.
בעדותו בבית המשפט הסביר כי התקשר לאהרון כהן מטלפון של יורם כהן כי הם קבוצה של חברים, צוחקים, מעבירים את הטלפון מאחד לשני וכך גם קרה במקרה זה (עמ' 917), בשיחה דיבר עם אהרן כהן על "צחוקים". כמו כן לא זכר או התחמק או הכחיש את דבריו לאהרון כהן (עמ' 918,920).
92. ניתוח הראיות
א. עדותו של אהרון כהן הותירה, באופן כללי, רושם מהימן. הוא היה עקבי בעדותו, חזר על עיקרי הדברים שמסר במשטרה, לא הגזים ולא העצים. אמנם בחקירתו הנגדית ניסה לעמעם במשהו את עדותו המקורית ולהגיד שמדובר ב"דחקות" ו"צחוקים", אך לא שינה מעיקרי דבריו. דווקא מורת רוחו מכך ששורבב לחקירה, מחזקת את מהימנותו (ראה תמליל שיחה ת/54).
ב. שוב ניתן להיווכח שאי אפשר לסמוך על עדותו של מצרי שהעצים והגזים בדברים שאהרון כהן אמר לו, כאילו עקיבא אמר שכל הקללות, הגידופים וההכפשות היו בצחוק (ת/191), שהוכחשו ע"י אהרון כהן.
ג. מעדותו עולה כי בשלוש הזדמנויות עקיבא "הזכיר" לו שהדברים שאמר לו על מצרי ומזרחי הם "בצחוק" (פעם בשנת 2007 ופעמיים בשנת 2009). העדפתי את עדותו של אהרון כהן על פני עדותו של עקיבא ואפרט את הטעמים לכך:-
1. עקיבא בהודעתו ת/37 (משנת 2007) אישר כי נהג לצחקק עם אהרון כהן על הכל (שו' 26), בהתייחסו לשיבוש שיוחס לו. בהודעתו ת/40 הכחיש ששוחח עם אהרון כהן על החקירה. בתחילה הכחיש כלל שנפגש איתו ואמר שפגישתם האחרונה הייתה כחודש קודם לכן (שו' 116), בהמשך אישר שפגש בו והכחיש כי אמר לו שהכל היה בצחוק (בשתי הזדמנויות). ניסיון ההתנערות של עקיבא ממפגש עם אהרון כהן פוגם במהימנות גרסתו.
2. אהרון כהן ועקיבא היו חברים ולא הועלתה כל טענה על כי הייתה לאהרון כהן כוונת הפללה. אהרון כהן כעס דווקא על מצרי ששרבב את שמו בחקירות וכל דבר שסיפר למצרי הגיע לחוקרים, בניגוד לרצונו, ובכל זאת העיד, כאמור בעקביות.
ד. לפיכך מצאתי כי הוכח שבשלוש הזדמנויות שיבש עקיבא את החקירה באומרו לאהרון כהן שדבריו נאמרו בצחוק, ואני מרשיעה אותו בעבירה זו.
ה. באשר למילים "מה שלום המלשינים", "הטילים בדרך", כשהכוונה היתה למצרי ולמזרחי, נטען כי הדברים נאמרו לאהרון כהן ולא נטען וממילא לא הוכח שעקיבא התכוון שהם יגיעו למצרי ומזרחי ולכן לא ניתן לקבוע כי התקיים היסוד הנפשי של עבירת הטרדת עד (של מצרי) בשל דברים אלה ומכל מקום הטענה נזנחה בסיכומים.
93. על פי סעיף 26 לכתב האישום ביום 7.7.09 עקיבא שאל את ירון ניסים מה קרה במשפט של מצרי ומזרחי וירון ניסים השיב לו שהם הורשעו ונדונו למאסר על תנאי. בתגובה אמר לו עקיבא "אולי עכשיו הם יתהפכו הקרימינלים האלה".
94. בהודעת ירון ניסים ת/139 מיום 26.7.09 מסר כי שבועיים או שלושה קודם לכן עקיבא שאל אותו אם הוא יודע מה היה במשפט של מצרי ומזרחי. ירון השיב שהם הורשעו וקיבלו על תנאי ועקיבא אמר "אולי עכשיו הם יתהפכו הקרימינלים האלו" ירון ציין כי הוא מצטט את דבריו של עקיבא במדויק וכי כוונת עקיבא היתה שאולי עכשיו ישנו את העדות שלהם על מנת שישמרו על מקום עבודתם.
ירון ניסים סיפר על כך למזרחי, שמסר על כך לחוקרים.
בעדותו בבית המשפט אישר את תוכן עדותו (עמ' 481) ואמר שהבנתו את תוכן הדברים, היתה גם הדעה הרווחת על כולם (עמ' 484).
95. על פי הודעת מצרי ת/191 מיום 26.7.09 היה אצל ירון ניסים שמשמש גם חבר מועצה שסיפר לו שעקיבא אמר לו "עכשיו אחרי שהם אכלו את הצינור נוכל לשחד אותם" והסביר שהכוונה היתה שלאחר שהוא ומזרחי הורשעו, עקיבא חושב שהם יכולים לחזור בהם כך שעקיבא ור. המועצה יצאו נקיים מהתיק.
מצרי לא נשאל על כך בעדותו בבית המשפט.
שוב ניתן להתרשם מאי דיוקים והגזמה של מצרי ביחס לדבריו של ירון ניסים באופן שלא ניתן לסמוך על עדותו, בשים לב לדברי ירון ניסים כי הוא מצטט במדויק את דברי עקיבא.
96. על פי הודעת מזרחי ת/131 מיום 26.7.09 ירון ניסים סיפר לו שפגש את אלי עקיבא ואמר לו "החברה שלך קיבלו הרשעה, הכוונה אנחנו נשפטנו יום לפני, והפרקליטות זיינה אותם, כך אמר אלי עקיבא ועכשיו אפשר לסתום להם את הפה, אם הם קרימינלים, אני עוד יותר קרימינל מהם".
מזרחי לא נשאל על כך בעדותו בבית המשפט.
שוב ניתן להתרשם מהגזמה, אי הקפדה על דיוק ואמירת אמת וניפוח הדברים ע"י מזרחי, כמו בעניינים אחרים.
97. בהודעתו של עקיבא ת/40 מיום 28.7.09 כשנשאל על כך השיב שאינו זוכר שאמר דבר כזה ולא אמר דבר כזה (שו' 105).
בחקירתו הנגדית בבית המשפט לא נשאל על כך.

ניתוח הראיות
98. גם אם אקבל את עדותו של ירון ניסים במלואה ואכן עדותו הותירה רושם מהימן, ספק אם מדובר בעבירה של הטרדת עד.
סעיף 249 קובע:-
"המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר אדם או עומד למסור בחקירה על פי דין או בנוגע לעדות שמסר אדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי דינו – מאסר שלוש שנים".
במקרה זה הדברים נאמרו לירון ניסים, שלא היה עד.
האם עקיבא כיוון את הדברים כך שירון ניסים יעבירם למצרי ומזרחי? הדבר לא נטען, לא הוכח ועל פניו נראה שדבריו נאמרו בספונטניות ובתגובה לאינפורמציה שירון ניסים נתן לו על הרשעת השניים, מבלי שהיתה לעקיבא כוונה שהדברים יגיעו לאוזניהם של השניים, ובכל אופן לא הוכחה כוונה כאמור.
בנסיבות אלה, ספק אם מתקיימים יסודות עבירת הטרדת עד ואני מזכה את עקיבא מעבירה זו.
99. על פי המיוחס לעקיבא בסעיפים 27-28, ביום 7.7.09 שוחח עם רם לאור, למרות שידע שהוא עד תביעה ואמר לו כי: "הם (מצרי ומזרחי) כמו ערבים והם לא יודעים עם מי הם הסתבכו. אני עוד יזיין אותם".
ביום 12.7.09 היו עקיבא ורם לאור בבית המשפט ברחובות. במהלך שיחה ביניהם עקיבא אמר לרם לאור שמצרי ומזרחי לא יודעים עם מי הם הסתבכו,עורך דינו "יקרע אותם" ולאחר המשפט הוא יתבע אותם. עקיבא הוסיף שרם לאור יכול להגיד למצרי ומזרחי את הדברים.
100.בהודעת מזרחי ת/131 מיום 26.7.09 מסר כי ביום 12.7.09 בבוקר היה בבית המשפט ברחובות יחד עם רם לאור, הם עמדו במסדרון, לאחר מכן מזרחי נכנס לאולם בית המשפט ואילו עקיבא ורם לאור נשארו בחוץ. בשלב מסוים השניים נכנסו לאולם וכשהיתה הפסקה רם לאור יצא עם מזרחי החוצה, תפס את פניו עם יד אחת ואמר למזרחי שעקיבא אמר לו "הבני זונות האלה עשו לי עוד כתב אישום שהוא עוד יזיין אותנו, הם לא יודעים מה עוד מחכה להם ממני, שהוא ערבי ושטן בהתגלמותו". רם לאור היה מזועזע, רעד בגוף ונראה נסער בפנים.
בחקירתו הנגדית בבית המשפט הוסיף כי בעקבות הדברים ששמע מרם לאור, חש מאוים (עמ' 608).
101.בהודעת מצרי ת/191 מסר כי רם לאור סיפר לו שעקיבא אמר "הם לא יודעים עם מי יש להם עסק, אני אגמור איתם את החשבון". בעדותו בבית המשפט ציין כי רם לאור חבר שלו וידע שדבריו של עקיבא מכוונים כנגדו וכנגד מזרחי, כי בגללם יש לו כתב אישום (עמ' 684).
102.על פי הודעת רם לאור ת/160 מיום 26.7.09, שתה עם עקיבא קפה בקפיטריה של בית המשפט ושוחחו בין היתר על המשפט של ר. המועצה. רם לאור שאל את עקיבא מה קורה עם המשפט ועקיבא השיב שיש לו עו"ד כריש והם (הכוונה למזרחי ומצרי) לא יודעים עם מי הם הסתבכו, הבן אדם (עורך הדין) תותח, הוא יקרע אותם ואחרי המשפט הוא יוכיח לכולם שהוא צדק ואז הוא יתבע אותם על עוגמת נפש. עקיבא אמר עוד שאסור לו לשבת עם רם לאור בגלל שהוא עד ורם לאור אמר לו שהוא לוקח את זה על עצמו והוא אחראי. רם לאור שאל את עקיבא אם הוא רוצה שיגיד את הדברים למזרחי ועקיבא השיב שהוא יכול להגיד למזרחי מה שהוא אמר.
בהזדמנות אחרת, שלושה או חמישה ימים לפני הפגישה בבית המשפט, עקיבא אמר אני כמו ערבי והם לא יודעים עם מי הם הסתבכו, אני עוד אזיין אותם. את הדברים מסר למזרחי. בעדותו בבית המשפט חזר על עיקרי הדברים (עמ' 263-265).
103.עקיבא בהודעתו ת/40 מיום 28.7.09 הכחיש כי שוחח עם רם לאור על דברים הנוגעים למשפט ולא זכר שפגש בו מתחת לבניין המועצה (לפני הפגישה בבית המשפט) ושוחח איתו על מזרחי ומצרי.
בבית המשפט עמד בהכחשתו (עמ' 919).

ניתוח הראיות
104.א. שוב מזרחי מגזים, מעצים ומעלה גרסה שאינה נתמכת בראיות אחרות.
ב. בשתי הזדמנויות, על פי דבריו של רם לאור, עקיבא התייחס במילים בוטות למצרי ומזרחי ועל פי גרסתו של רם לאור המדובר באיומים, לכאורה. אלא שלעקיבא לא מיוחסת עבירת איומים ודבריו של עקיבא לא נאמרו לעדים עצמם אלא לרם לאור. השאלה הנשאלת האם נתקיימו יסודות עבירת "הטרדת עד" המיוחסת לעקיבא. האם הוכח שעקיבא ביקש להעביר מסר לעדים באמצעות רם לאור?
נראה כי התשובה לכך שלילית.
ג. באירוע שקדם למפגש בבית המשפט לא נטען והעדים לא נשאלו על כי כוונת עקיבא הייתה להעביר מסר מטריד לעדים. משלא הוכחה כוונת עקיבא להטריד את העדים, לא ניתן להרשיעו בגין כך.
ד. ואילו בארוע בבית המשפט, על פי עדותו של רם לאור, כל השיחה על המשפט הייתה ביוזמת רם לאור, הוא פתח את השיחה בנושא ועקיבא השיב לשאלותיו. עקיבא נזהר מלשוחח על ענין המשפט ורם לאור שכנע אותו לדבר על כך, תוך שהוא מבטיח לו שהוא לוקח את האחריות עליו.
רם לאור היה זה ששאל את עקיבא אם הוא רוצה שימסור את הדברים לעדים, הדבר לא בא ביוזמתו של עקיבא אשר השיב שהוא יכול להגיד למזרחי מה שהוא אמר.
ה. במצב דברים זה, כשכל השיחה היתה ביזמת רם לאור, תוך דיבובו את עקיבא, ומשנראה כי עקיבא לא כיוון את הדברים לעדים, לא הוכחה הכוונה הפלילית הדרושה כדי להוכיח כי הייתה לעקיבא כוונה להטריד את העדים וכי פעל מתוך מודעות למהות ולטיב המעשה ולנסיבות הכרוכות בו.
לפיכך מצאתי כי לא הוכחה הכוונה הפלילית הדרושה להוכחת הטרדת עד המיוחסת לעקיבא.
התוצאה באשר לנאשם 2
105.מלכתחילה יוחסו לעקיבא עבירות של בידוי ראיות, שיבוש מהלכי משפט ומרמה והפרת אמונים באשר לדו"חות הפיקטיביים.
בהמשך הוספו עבירות רבות של הטרדת עד, הפרת הוראה חוקית ושיבוש מהלכי משפט, שמרבית העבירות הנ"ל מתמצות במשפט אחד שנטען שאמר או אף במילה אחת, לא תמיד בעלי חומרה. הגם שעדותו של עקיבא הייתה במקרים מסוימים בעייתית ולא משכנעת, אחריותו הפלילית נבחנה בעיקר על פי ראיות המאשימה ועדיה שמרביתם, העיקריים שבהם, לא הותירו רושם מהימן, כפי שפורט.
לכן, מקום בו לא הייתה תמיכה ראייתית לעדותם של עדי התביעה העיקריים, החלטתי לזכות את עקיבא מחמת הספק.
בסופו של דבר זיכיתי אותו מעבירות של בידוי ראיות, שיבוש מהלכי משפט ומרמה והפרת אמונים, מששה אישומים של הטרדת עד, מהפרת הוראה חוקית, ואני מרשיעה אותו בעבירה של הטרדת עד (במשרד הקב"ט) ובשיבוש מהלכי משפט כלפי אהרון כהן (בשלוש הזדמנויות).
האישום המיוחס לנאשם 3
106.על פי כתב האישום ביום 6.9.05 או בסמוך לכך הגיע בוזגלו לביתו של מצרי וניסה לשכנעו לחזור מעדותו במשטרה, תוך שהוא מאיים עליו שאם לא יחזור מעדותו, מצבו שלו ושל אשתו במועצה יורע והבטיח לו כי אם יעשה כדבריו, ישתפרו מעמדו ומעמד אשתו במועצה. לבוזגלו יוחסה עבירה של הדחה בחקירה לפי סעיף 245(ב) לחוק העונשין.
107.הראיות

א. גרסת מצרי
א) על פי הודעתו של מצרי ת/196 מיום 9.9.05, ביום 6.9.05 בשעת צהריים בוזגלו הגיע לביתו ואמר לו שאם הוא רוצה לשמור על מקום עבודתו ועבודת אשתו, עליו להתנתק ממזרחי "ומה שנגיד לך תעשה". לדבריו, בוזגלו אמר לו שאילן ביסמוט, סגן ראש המועצה, שלח אותו לסדר את העניין וגם ר. המועצה יודע מכך. עוד אמר לו, לדבריו, שאשתו תקבל ימי עבודה נוספים והוא, לאחר תקופה, יעלה בדרגה ומשכורתו תגדל. בוזגלו אמר עוד שאם יקראו לו לחקירה ביחא"ה, יגיד שכתוצאה מתאונת עבודה שעבר, קיבל מכה בראש, לא זוכר, מבולבל ובוזגלו "יסגור לו" את העניין עם ר. המועצה. לשיחה בבית היו עדים אשתו (אורלי מצרי) וחברו אלי אלבק. יום לאחר מכן התקשר לבוזגלו בשעות הבוקר כדי לתת לו תשובה ואמר לו בכזב שהוא מסכים לתנאים והקליט את שיחתו איתו.
ב) בהודעתו ת/197 מיום 13.9.05 חזר מצרי על עיקרי הדברים שנמסרו בהודעתו ת/196 והוסיף שבוזגלו אמר לו שאם יסכים להצעתו, הכל יהיה בהסכמים חתומים עם ר. המועצה (עמ' 4, שו' 23-25). לדבריו, יומיים לפני מסירת ההודעה, בוזגלו התקשר אליו ואמר לו שהכל סגור עם ר. המועצה ואין מה לדבר בטלפון ויקראו לו לשיחה וכן אמר לו לא לעשות שטויות ולהיות בשקט.
ג) מצרי הגיש לחוקרים שני תמלילי שיחות טלפון בינו לבין בוזגלו, שהוקלטו על ידו.
1) בשיחה מיום 8.9.05 מצרי אומר את הדברים שכביכול עלו בפגישה בביתו. בוזגלו אינו מכחיש ואינו מאשר, אומר בתגובה "נו" או "לא שומע" או "לא יודע, אני לא מדבר דרך הטלפון, לא זוכר מה היה בכלל". כשמצרי אומר לו שהוא מסכים להצעתו של בוזגלו, בוזגלו אומר לו: "אני מוכן לקחת על עצמי לעשות סולחה עם ר. המועצה וזהו". מצרי אומר לבוזגלו שהוא הולך עכשיו לחקירה ושואל את בוזגלו "אני אגיד שקיבלתי מכה ברגל ולא זוכר כלום? לא יהיה לי בעיה עם זה?" ובוזגלו משיב: "ברגל, עלה לך לחץ דם למוח, שום דבר אתה לא זוכר, שום דבר". ובוזגלו הוסיף "מכונת אמת לא מכונת אמת אתה לא זוכר כלום" "ואני סוגר לך את הסיפור".
במאמר מוסגר יצויין כי קיימים פערים מסויימים בין התמליל שנערך ע"י שלומי כהן (שנמסר ע"י מצרי למשטרה) לבין תמליל המשטרה (ת/16), בין השאר, המילים "תוריד פרופיל" (דברי בוזגלו למצרי) מופיעות בתמליל שלומי כהן ולא מופיעות בתמליל המשטרה וכן בתמליל המשטרה מצרי אומר "אבל זה עניין של הסכמים" בעוד בתמליל שנערך ע"י שלומי כהן מצרי אומר "אמרנו יש הסכמים", הבדל שאינו הבדל של מה בכך.
2) בשיחה מיום 13.9.05, אף היא הוקלטה על מזרחי, בוזגלו מאשר שסגר את הסיפור ושזה בסדר אך נזהר לדבר בטלפון ולא השיב לשאלת מצרי אם שוחח עם ר. המועצה.
ד) בהודעתו ת/198 מיום 22.11.05 מצרי מסר כי הוא תמלל את השיחות אצל חבר שלו שלא רצה להגיד את שמו. בעדותו (עמ' 762) מסר ששלומי כהן תמלל את השיחות. ביחס לפגישה בביתו הוסיף כי כשהוצע לו לחזור לעבודה לאחר שיחזור בו מעדותו, אמר לבוזגלו שאינו מאמין לר. המועצה ובוזגלו אמר לו שיעשו הסכמים חתומים (שו' 32-33). בהמשך כשאמר שהוא כבר בתוך החקירות וזה הגיע לדרגים גבוהים, בוזגלו אמר "לא יחא"ה ולא שמאח"ה" (שו' 39).
ה) בהודעתו ת/187 מיום 24.1.06 נשאל על פגישה עם בוזגלו בנקודת המשטרה בגן יבנה בנוכחות השוטרת רינת לוי, שלל את גרסת בוזגלו שהתנצל בפניו על כי סיבך אותו ואישר כי הייתה פגישה כזו, בוזגלו קרא לו ואמר לו "איך סיבכת אותי", אך הוא (מצרי) לא התנצל.
ו) בחקירתו הראשית הכחיש נחרצות שהוא זה שהתקשר לבוזגלו (עמ' 680), הכחיש את גרסת בוזגלו ביחס לתוכן הפגישה וחזר על עיקרי האמור בהודעותיו במשטרה.
ז) בחקירתו הנגדית פתע פתאום צצה לה גרסה חדשה; הוא זה שהתקשר לבוזגלו (כפי שבוזגלו טען מההתחלה) זאת לאחר שבוזגלו התקשר אליו, והוא לא היה זמין. לדבריו אמר זאת במשטרה (עמ' 750-752). כשנשאל מדוע לא הקליט את בוזגלו בפגישה בביתו, השיב שלא היה לו מכשיר הקלטה, בהמשך השיב שלא חשב על זה באותו רגע (עמ' 752). כשעומת עם האמור בהודעתו ת/196 שבוזגלו איים עליו (שו' 20), הכחיש זאת. כשנשאל מדוע בשיחה המוקלטת לא הזכיר את שמו של דרור (כמי ששלח את בוזגלו), אלא את שמו של ביסמוט, השיב "אין לי תשובה" (עמ' 757, שו' 9). כשהוצגה בפניו גרסת בוזגלו לפיה בוזגלו לא ידע על התנהלות חקירה משטרתית, אלא על חקירה עיתונאית של מרדכי גילת, הכחיש שאמר לבוזגלו על התחקיר העיתונאי וציין שבוזגלו לא יכול היה לדעת מזה. כשהופנה להודעת אבי פרץ שמסר שמזרחי סיפר לו על חקירה עיתונאית ובדיקת פוליגרף ע"י העיתון, השיב שלא יודע ולא זוכר זאת. כשנשאל האם בפגישה בוזגלו ידע על חקירת המשטרה, השיב שאינו זוכר (עמ' 758). קודם לכן עמד על כך שבוזגלו הזכיר את החקירה ביחא"ה למרות שבמועד הפגישה התיק טרם הועבר ליחא"ה, ואף הדבר לא אוזכר בעיתונות (אלא רק ב- 9.9.05 (ת/19). (ראה גם ת/196 מיום 9.9.05 שם מצרי אומר "התיק מטופל ביאח"ה" כשהטיפול ביחא"ה החל לאחר מכן ביום 18.9.05). כשנשאל אם במפגש עם בוזגלו בנוכחות השוטרת רינת לוי התנצל בפני בוזגלו על שסיבך אותו, השיב שאינו זוכר (עמ' 764). באשר לאלבק, אישר שאלבק סיפר לו מה אמר במשטרה והדגיש שאלבק לא שמע את כל השיחה בינו לבין בוזגלו (ראה מזכר ת/14).
ב. גרסת אורלי מצרי
הייתה נוכחת בפגישה בביתם עם בוזגלו, שהתקשר למצרי והגיע לשיחה איתם, אישרה שבוזגלו הגיע לעשות "סולחה" (עמ' 172). בהמשך ציינה שהמילה "סולחה" לא נאמרה בפגישה. אלי אלבק נכח בכל השיחה, הסתובב בבית וחלק מהזמן ישב איתם. אישרה את דברי אלבק שכשבוזגלו הגיע, אלבק רצה לקום כדי לא להפריע ובוזגלו אמר לו להשאר (עמ' 186). מעדותה עולה שבוזגלו לא אמר שנשלח ע"י מישהו (ביסמוט או דרור) אלא היא הסיקה זאת. בוזגלו לא אמר "שום שם" (עמ' 188). בוזגלו אמר למצרי לשתוק בחקירה (עמ' 189), לא הזכיר את המילה יחא"ה (עמ' 190).
ג. גרסת אלי אלבק
על פי הודעתו של אלי אלבק ת/46 בוזגלו פנה למצרי בהצעה לעשות סולחה ולסגור את כל העניין שיש במועצה. מצרי אמר שהוא לא יודע וצריך להתייעץ. הוא לא שמע שבוזגלו אמר שהוא פונה מטעמו של סגן ר. המועצה ובידיעתו של ר. המועצה. מצרי אמר בפגישה שמתנכלים לאשתו וזה קשור לסיפור של העיתונים. כשנשאל אם בוזגלו אמר שאם אלון ישתוק, הוא קיבל העלאה בשכר ואשתו תקבל עבודה, השיב שאלון דיבר על ההתנכלות לו ולאשתו. כשנשאל אם שמע את בוזגלו מנסה להדיח את מצרי ממתן עדות במשטרה וביקש ממנו לחזור מהודעות שמסר, השיב "בוזגלו לא אמר את זה במילים אלה. רק עצם השיחה מעידה על כך שניתן להבין שהיה נסיון לסיים את הריב". לדבריו, לא שמע שבוזגלו אמר למצרי שבפעם הבאה שיוזמן למשטרה לא ישתף פעולה ויגיד שנפצע בכדורגל ושאינו זוכר כלום. אלבק אמר שלא נכח בכל השיחה. יצא לשירותים והסתובב בבית כי השיחה לא הייתה קשורה אליו ולא הרגיש נוח.
בעדותו בבית המשפט מסר כי המילה "סולחה" לא נאמרה בפגישה, זה השתמע מתוך השיחה (עמ' 223). באותה עת היה ידוע שמתנהלת חקירה משטרתית, לא דובר בשיחה על חקירה של עיתונאי, בפגישה בוזגלו לא איים, האווירה הייתה נינוחה, לא שמע שבוזגלו אמר שהוא בא מטעמו של ביסמוט או אחרים, לא זוכר שדיברו על חקירת משטרה או על יחא"ה (עמ' 234).
לאחר שמסר עדות במשטרה הלך לביתו של מצרי, אמר לו שהיה בחקירה, ולדבריו, לא דיבר איתו על החקירה. כשעומת עם ת/14 (המתעד שיחה של מצרי עם החוקר על כך שאלבק לא מסר את כל מה שהיה צריך למסור במשטרה), חזר על גרסתו שלא דיבר עם מצרי על החקירה ובמשטרה מסר את כל מה ששמע.
ד. מזכר השיבוש ת/14
מהמזכר ת/14 מיום 15.11.05 עולה כי יום לאחר שאלבק מסר את הודעתו במשטרה, מצרי התקשר לרס"ר יבגני לזבניק, שאל אם חקר יום קודם את אלבק וציין כי אלבק חברו הגיע לאחר החקירה לביתו ומאוד כעס עליו שעירב אותו בחקירה, מצרי שאל את אלבק על מה נחקר ואז התברר לו שאלבק "לא מסר לו (לחוקר) כל מה שצריך", שאל אם אלבק יכול להגיע אפילו יחד איתו כדי לתקן את עדותו. החוקר הסביר לו שלא ניתן לעשות זאת לאחר שהשניים דיברו ביניהם על נושא החקירה ותיאמו גרסאות וציין בפני מצרי שעצם השיחה ביניהם בנושא החקירה מהווה שיבוש מהלכי חקירה. מצרי השיב שאין בכוונתו לשבש דבר בחקירה אלא "פשוט העד אלי אלבק לא מסר כל מה שהיה צריך למסור".
ה. גרסת בוזגלו
על פי הודעתו מיום 14.11.05 (ת/12) מצרי התקשר אליו, בהמשך לשיחה ששוחחו שבוע קודם ובוזגלו הגיע לביתו. שבוע קודם מצרי ביקש ממנו עזרה לצאת מהעניין הזה של העיתונים. כשהגיע לביתו, אלבק היה נוכח ושמע את השיחה. בוזגלו אמר למצרי "מה אתה צריך את כל הבלגן הזה" ולמה נכנס "לפוליטיקה המחורבנת הזו" והתכוון לפרשת העיתונים. בוזגלו הציע לו לחזור לעבודה. לשאלת מצרי "איך הוא יצא מזה", בוזגלו אמר לו "מצידי תגיד שקיבלת מכה בראש ואתה לא זוכר כלום, אבל זה לא היה קשור למשטרה בכלל". בהודעתו הכחיש שהזכיר את אילן ביסמוט ואת ר. המועצה.
בהודעתו ת/17 מיום 16.11.05 הבהיר שלא דיבר עם מצרי על החקירה והוא בכלל לא ידע שיש חקירה במשטרה. באשר לתמליל השיחה בה הוקלט ע"י מצרי, מסר כי לקח על עצמו לעזור למצרי לעשות סולחה, כדי שיחזור לעבודה (באותם ימים היה בחופשת מחלה עקב פציעה ברגל). בשיחה המוקלטת כשדובר על מה מצרי יגיד בחקירה, הכוונה הייתה לחקירה של העיתונאי, לא ידע על חקירה משטרתית. משה מזרחי אמר לו, בהזדמנות אחרת שהוא הולך לחוקר מרדכי גלעד (כך במקור) מעיתון "מעריב" כדי להפיל את ר. המועצה ולכן חשב שזה אותו חוקר מהעיתון. לגבי מכונת אמת לא ידע לתת הסבר מדוע אמר זאת. בהודעתו מיום 22.11.05 (ת/103) חזר על גרסתו מהודעותיו הקודמות. לגבי מכונת אמת, הסביר שהזכיר זאת בשיחה המוקלטת כי מצרי אמר לו שהוא הולך למכונת אמת יום לפני זה (שו' 275-277).
בעדותו בבית המשפט חזר על כך שמצרי התקשר אליו והזמין אותו לבקר. שבוע קודם לכן פנה אליו וביקש את עזרתו (עמ' 924), הכחיש שאמר למצרי שמזרחי עם שתי רגליים מחוץ לעבודה במועצה ומצרי רגל וחצי בחוץ, כטענת מצרי; הכחיש שאמר למצרי שהגיע בשליחות ביסמוט ובידיעת ר. המועצה; הכחיש שאמר למצרי שאם רוצה לשמור על מקום העבודה שלו שיעשה מה שיגידו לו ומכחיש שאיים על מצרי (עמ' 925). כשעומת עם גרסת מצרי לפיה דובר על כך שמצרי ישתוק בחקירת יחא"ה, השיב שלא דיבר על יחא"ה, לא ידע כלל מה זה יחא"ה ולא דיבר כלל על משטרה אלא על חקירה של מוטי גילת. יום או יומיים לפני שהגיע לביתו, מצרי אמר לו שמוטי גילת הזמין אותם לבצע בדיקת מכונת אמת. ביחס לדברי מצרי בשיחה המוקלטת (ת/16) "מה שאני אגיד ביאח"ה", לא שמע את הדברים ואכן מיד לאחר מכן בוזגלו אומר למצרי "לא שומע, לא שומע אלון".
ו. בוזגלו התייחס למפגש עם מצרי בנקודת המשטרה בגן יבנה בנוכחות החוקרת רינת לוי, מפגש עליו מסר מצרי בהודעתו. לדבריו במפגש הנ"ל מצרי התנצל בפניו על שסיבך אותו. בחקירתו הנגדית מסר שאינו קורא עיתונים, הכחיש שהיה מודע לכתבות בעיתונים מיום 24.6.05, 5.8.05 ו-26.8.05 (ת/19, ת/24 ו-ת/72) (עמ' 936-937), בהן נכתב על חקירת המשטרה. כמו כן חזר על עיקרי גרסתו מהודעותיו.
ז. אילן ביסמוט בהודעתו (נ/74) ובעדותו הכחיש כל מעורבות בהדחה המיוחסת לבוזגלו (עמ' 966-972).
ח. הכתבות בעיתונים
בכתבת רונן דמרי "זמן דרום" מיום 5.8.05 צויין כי מצרי ומזרחי זומנו לחקירה ונתנו עדות ארוכה שנמשכה מספר שעות (ת/19).
בכתבת מרדכי גילת, ידיעות אחרונות מיום 26.8.05 צויין כי בעקבות תלונה שהוגשה נגד ר. המועצה התיק נפתח מחדש. מצרי ומזרחי נקראו שוב לחקירה וסיפרו מה קרה ומי באמת נתן להם את ההוראה (ת/19).
בכתבת המשך של מרדכי גילת מיום 9.9.05 – נכתב כי התיק הועבר לטיפול ביאח"ה (ת/19).
מהכתבות הנ"ל עולה כי ביום 6.9.05, מועד ביצוע ההדחה המיוחסת לבוזגלו, פורסם בעיתון כי מתנהלת חקירה משטרתית אך לא פורסם שהחקירה מתנהלת ביחא"ה, זה פורסם במועד מאוחר יותר, ב – 9.9.05.
ט. בעדותו של רפ"ק אייל לוי – נשאל מדוע מצרי לא נחקר על השיבוש העולה מ-ת/14 והוא השיב: "אני לא חולק על כך שיש פה שיבוש, אני לא יודע למה הוא לא נחקר על זה" (עמ' 783, 785) וקודם לכן: "גם אם מדובר פה לכאורה במעשה אסור, אנו כשהסתכלנו על הדברים ראינו פה אדם שמבקש שאדם נוסף יאמר את האמת במשטרה בחקירתו".
י. השוטרת רינת לוי – הכחישה קיומה של פגישה או שיחה שהייתה עדה לה, בטענה שלו היתה עדה לשיחה כזו, היתה מתעדת אותה.

ניתוח הראיות
108.גם באשר לאישום המיוחס לבוזגלו ניכר כי לא ניתן לסמוך על עדותו של מצרי ולקבוע ממצאים על פיה. גרסת מצרי לא נתמכה בעדותם של אלבק או בעדות אשתו במספר עניינים מהותיים שעלו מגרסתו; לא נאמר בפגישה שבוזגלו נשלח ע"י ביסמוט ובידיעת ר. המועצה (ענין מרכזי, מאחר ומצרי ביקש לקשור ולסבך את ר. המועצה), לא נאמר שיהיו הסכמים חתומים עמו אם יחזור בו מעדותו, לא נשמעו איומים לפיהם אם ידבוק בגרסתו, עבודתו תופסק, לא אוזכרה החקירה ביחא"ה.
גם מתמליל השיחה (ת/16), מצרי לא חוזר על כך שבוזגלו בא בשליחותו של ר. המועצה אלא מזכיר את ביסמוט בלבד.
109.מצרי סתר את עצמו בעניין מהותי נוסף, בשאלה מי התקשר למי, האם בוזגלו התקשר אליו או שהמפגש היה ביוזמתו של מצרי. לשאלה זו יש השלכה על הכוונה הפלילית של בוזגלו. לאחר מספר רב של הודעות בהן חזר והטעים כי בוזגלו התקשר אליו, בבית המשפט אישר לראשונה את גרסת בוזגלו שהוא זה שהתקשר לבוזגלו. לכן גם סבירה בעיני גרסת בוזגלו, שמצרי פנה אליו שבוע קודם כדי שינסה לסייע לו עם ר. המועצה וכי שיחת הטלפון של מצרי אליו, באה בהמשך לאותה פניה של מצרי לבוזגלו. לכך יש השלכה על כוונתו הפלילית של בוזגלו.
110.על פי עדותו של אלי אלבק, חברו של מצרי, בפגישה הייתה אווירת פיוס, אווירה נינוחה, לא אווירה של איומים, לא דובר על חקירה עיתונאית, כטענת בוזגלו, ניתן היה להבין כי על מנת שתושג סולחה, מצרי צריך לשנות מהודעותיו והוא (אלבק) חשב לעצמו שהדבר כבר אינו אפשרי מאחר והחקירה בעיצומה.
111.מתמליל השיחה ביום 8.9.05 בה בוזגלו אומר למצרי שיגיד שקיבל מכה ואינו זוכר כלום, ניתן להתרשם כי חזר על הדברים שעלו בפגישה בביתו של מצרי ובנקודה זו התמליל תומך בעמדת המאשימה, בדבר ההדחה.
112.מבין העדויות מעדיפה אני את עדותו של אלבק על פני עדויות מעורבים אחרים. אלבק תיאר את הפגישה כפגישה שנועדה להביא ל"סולחה", הגם שבמהלכה הדיח בוזגלו את מצרי לחזור בו מעדותו.
113.מתקשה אני לקבל את גרסתו של בוזגלו כי לא ידע על קיומה של חקירה משטרתית. הובאו ראיות למכביר על כי כל הישוב היה עסוק בפרשת העיתונים ומעבר לכך, דבר קיומה של חקירה משטרתית פורסם בעיתונות המקומית והארצית.
כפועל יוצא מכך אין אני מקבלת את גרסת בוזגלו כי בדבריו למצרי שיגיד שאינו זוכר דבר, התכוון לכך שמצרי ישנה את גרסתו בחקירה העיתונאית. אמנם בוזגלו העלה טענה זו כבר בהודעתו הראשונה ת/12 באומרו שהדברים שאמר למצרי אינם קשורים לחקירת המשטרה, אך מדובר בגרסה שאינה סבירה, בשים לב לפרסומים בעיתונים ולעובדה כי באותה עת נחקרו עדים רבים מהישוב במשטרה.
רצונו של בוזגלו לסייע ולהביא ל"סולחה" מצביעה אף היא על מעורבותו והתעניינותו בפרשה (בין אם הדבר נעשה לבקשת מצרי או מיוזמתו) באופן שאינו עולה בקנה אחד עם טענתו שלא ידע שחקירת המשטרה בעיצומה.
114.המאשימה מייחסת לבוזגלו עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק, אך נראה כי לא הוכח שבוזגלו עשה שימוש באיומים והפחדה ועל פי עדות אלבק, כאמור, האווירה הייתה נינוחה. אף אורלי מצרי בעדותה בבית המשפט חזרה בה מהטענה שחשה מאוימת ומכל מקום, לא נתתי אמון בגרסה זו שאינה מתיישבת עם עדותו של אלבק.
עם זאת – הוכח, על פי התמליל ת/16, כי בוזגלו אמר למצרי למסור בחקירה שקיבל מכה ואינו זוכר דבר ובכך, למעשה, מתקיימים יסודות העבירה לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין הקובע:-
"245,
(א) המניע אדם, או מנסה להניעו, שבחקירה על פי דין לא ימסור הודעה או ימסור הודעת שקר או יחזור בו מהודעה שמסר, דינו מאסר חמש שנים".
בהקשר זה יצוין כי מעדותם של אלבק ואורלי מצרי עולה כי כשבוזגלו הגיע, אלבק רצה לצאת מהבית כדי לא לשמוע את השיחה, והיה זה בוזגלו שאמר לו שהוא יכול להישאר ויש בכך להשליך על כוונתו הפלילית של בוזגלו. גם בכך שלא הוכח שבוזגלו נשלח ע"י ר. המועצה או ע"י ביסמוט, ס. ראש המועצה, יש כדי להשליך על הכוונה הפלילית ולהפחית ממנה. עם זאת המדובר בעבירה התנהגותית שאינה מציגה דרישה מפורשת לקיומו של הלך נפש מסוים. הכוונה הנדרשת הינה "עשיית המעשה תוך "שאיפה" להשיג את התוצאה שהאיסור מבקש למנוע" ונראה כי במקרה זה מתקיים גם היסוד הנפשי, אם כי ברף הנמוך, כאמור (ראה קדמי, הדין בפלילים, חלק שלישי (מהדורה 2006), עמ' 1584).

טענת "הגנה מן הצדק"
115.בסיכומיו העלה סנגורו של בוזגלו טענה של אכיפה בררנית. לדבריו, רבים רבים היו מעורבים בחקירה המשטרתית שהתנהלה בקשר לפרשת העיתונים, שעברו, לכאורה, עבירות דומות, חמורות בהרבה מזו שנעברה ע"י בוזגלו שעניינן שיבוש מהלכי חקירה, הדחת עד, תיאום גרסאות, האזנות סתר ועוד, אלה לא נחקרו כלל ע"י המשטרה ויש בכך פגיעה בשוויון. במיוחד מפנה הסנגור לשיבוש ולתיאום העדויות שנעשה ע"י מצרי בנוגע לעדותו של אלבק (מזכר ת/14).
116.לאחר שמיעת הראיות בתיק וההתרשמות המטרידה לפיה עדי תביעה רבים עסקו באינטנסיביות ביצור ראיות, מיון ראיות, תיאום גרסאות, הדחות עדים ופעולות פסולות אחרות, לפני חקירת המשטרה ובמהלכה, סבורה אני כי בנסיבות המיוחדות של המקרה, יש לקבל את הטענה בדבר אכיפה בררנית.
117.אזכיר בהקשר זה, ומבלי למצות, את שיחתו המוקלטת של מזרחי עם מוטי חמו (ת/62א) לאחר שמזרחי נחקר במשטרה ולפני שמוטי חמו נחקר, שיחה, שעל פניה, יש בה הדחה ושיבוש ברף העליון, ההקלטות שביצע שלומי כהן (הקלטת מזרחי, יוסי וקנין, מוטי חמו) והקלטות נוספות שהודה שביצע אך לא חשף, תמלול שיחות ע"י שלומי כהן (אף באופן לא מדויק ומגמתי, לעיתים), תמלול שיחות שלא היה צד להן (האזנת סתר), עדויות של יוסי וקנין על תיאום הגרסאות והמזימות שנרקמו והתוכניות "להפיל" את ר. המועצה, מעורבות שלומי הדר ב"איסוף" ו"מיון" ראיות וכמובן, את המזכר ת/14 המצביע על שיבוש בוטה שביצע מצרי וללא היסוס ומורא, בפנייתו לחוקר יבגני לזבניק בבקשה להגיע עם אלבק "לתקן" את עדותו של אלבק (ת/14).
118.פקד אייל לוי האחראי על החקירה לא נתן כל הסבר להימנעות מחקירת מצרי על השיבוש שנחשף בפני החוקרים או לחשד לביצוע עבירות רבות ע"י המעורבים בפרשה.
119.מהראיות שהובאו בפניי עולה כי מעורבותו של בוזגלו בפרשה הייתה נקודתית, לא ברף חומרה גבוה, והחשוב מכל, אין המדובר בהדחה הקשורה לחקירה שהתנהלה בעניינו, בניסיון למלט את עורו. בוזגלו כלל לא היה מעורב בפרשת העיתונים או בעניינים אחרים שנדונו במשפט. לבוזגלו לא היו יחסים מיוחדים או יחסים קרובים עם ר. המועצה, הוא לא ניסה לרצותו או להפיק לעצמו טובת הנאה ממנו, לא הוכח שלבוזגלו היה אינטרס כלשהו שמצרי ישנה את עדותו. מתקבל יותר על הדעת, לאור העדויות בדבר יחסיו עם ר. המועצה ועם מצרי, שבוזגלו רצה לעזור למצרי "לסיים את הפרשה" ולא לר. המועצה. יתכן כי מעורבותו של בוזגלו בניסיון לפייס בין ר. המועצה לבין מצרי נבעה מפנייה ובקשה של מצרי אליו ויש בכך גם כדי להשליך על הכוונה הפלילית של בוזגלו. אין להתעלם גם מהאווירה הכללית ששררה בישוב סביב פרשת העיתונים כשרבים עסקו בכך, דיברו, תיאמו, דרבנו, הדיחו, הקליטו וכו'. חלקו של בוזגלו מבין הבוחשים בקלחת היה קטן, אולי הקטן ביותר. יוסף כי בעדויות הרבות שהובאו, שמו של בוזגלו לא אוזכר כלל כמי שהשתתף במפגשים או בשיחות שכה רבים נטלו בהם חלק בפרשת העיתונים ומעורבותו מצומצמת למיוחס לו בכתב האישום.
בנסיבות אלה, יש בהעמדתו לדין, מבלי להעמיד לדין רבים רבים אחרים שעסקו, לכאורה, בעבירות דומות וחמורות יותר של פגיעה בסדרי שלטון ומשפט, משום פגיעה בתחושת הצדק.
120.בע"פ (ת"א 70095/08 מדינת ישראל נ' אליהו אור (פורסם בנבו מיום 7.9.09) נקבע ע"י כב' השופט פוגלמן:-
"ודוק – טענה של אכיפה בררנית היא טענה של פגיעה בשוויון. כפי שעולה מן האמור, ואף הודגש על ידי בית המשפט המחוזי בפרשת מטר, לשם הוכחת פגיעה בשוויון, לא נדרשת בהכרח הוכחה של הפלייה מכוונת וזדונית, ואין לשלול אפשרות כי הפגיעה בשוויון תהיה פועל יוצא של פעולת רשות שבתום לב יסודה (שם, בפסקה 16. וראו גם נקדימון, בעמ' 397).
אכן, קיים קושי ראייתי בהוכחת טענת האפלייה, שכן – כפי שראינו – אין די בכך שהנאשם יצביע על אחרים שביצעו את אותה עבירה ולא הועמדו לדין. בצד האמור, הרי -
"כפי שמקובל לגבי טענה של פגיעה שוויון, אם לכאורה יש יסוד בראיות לטענה של אכיפה בררנית, מתערערת החזקה בדבר חוקיות ההחלטה המינהלית. כתוצאה עובר הנטל אל הרשות המינהלית להראות כי האכיפה, אף שהיא נראית בררנית, בפועל היא מתבססת על שיקולים ענייניים בלבד, שיש להם משקל מספיק כדי לבסס עליהם את החלטת הרשות. אם הרשות אינה מרימה נטל זה, עשוי בית המשפט לפסול את ההחלטה בגין שיקול זר או בגין פגם אחר שנתגלה בה, או לתת סעד אחר כנגד הפגיעה בשוויון" (פרשת זקין, 308; וכן ראו פרשת בורוביץ, 815- 816).".
(ראה גם ע"פ 15757-04-11 (מחוזי ת"א) מדינת ישראל נ' גרינוולד).
121.בענייננו, נראה כי יש יסוד בראיות לטענה של אכיפה בררנית והחזקה בדבר חוקיות ההחלטה המינהלית, מתערערת לאור ריבוי עבירות דומות שנעברו, לכאורה, ע"י מעורבים בפרשה, שלא נחקרו כלל. כתוצאה מכך עובר הנטל אל המאשימה להראות כי האכיפה, אף שהיא נראית בררנית, בפועל היא מתבססת על שיקולים ענייניים בלבד שיש להם משקל מספיק כדי לבסס עליהם את החלטת הרשות.
בכך לא עמדה המאשימה (ראה עדותו של רפ"ק אייל לוי, עמ' 623-656).
לא ניתן להתעלם מגישתם הסלחנית של גורמי החקירה כלפי שני עדי התביעה המרכזיים למרות שנתגלו במהלך עדויותיהם סתירות מהותיות, שיבושים, תיאומי גרסה והתנהלות בעייתית ביותר, כשלא ברור מדוע זכו השניים ליחס המיוחד לו זכו.
העמדת בוזגלו בלבד לדין, מתוך מעורבים רבים שמעצם עדותם עולה חשד לביצוע עבירות דומות, כשעניינו של בוזגלו ברף נמוך של חומרה ביחס אליהם ומעורבותו לא נועדה לשרת את תועלתו האישית, כמו מעורבותם של אחרים, יוצרת פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות ומטעם זה מצאתי כי יש לקבל את טענת ההגנה מן הצדק (סעיף 149(10) לחסד"פ) ולבטל את האישום כנגד בוזגלו.
התוצאה באשר לנאשם 3
החלטתי לבטל את כתב האישום כנגד הנאשם 3 בשל הפגיעה בשוויון והפגיעה החריפה בתחושת הצדק וההגינות.

מילים לסיום
122.לאחר מסע ארוך ומייגע לבחינת הראיות בתיק, לא אוכל שלא להתייחס לאופן ניהול החקירה. בחקירה זו הושקעו משאבים רבים, כשניתן היה להתרשם כבר מתחילת החקירה כי שני העדים המרכזיים לא יוכלו לשאת את התיק על גבם בשל בעיות רבות בגרסאותיהם ובהתנהלותם.
במצב דברים זה ניתן היה לצפות שהיחידה החוקרת תהיה ספקנית יותר ביחס לעדותם ותבצע פעולות חקירה מיוחדות, מעבר לפעולות הרגילות, כדי להעמיד את גרסאותיהם ומעשיהם במבחן קפדני יותר.
תחת זאת, ננקטה כלפי השניים גישה סלחנית, גם כאשר עלה חשד לביצוע עבירות על ידם (הדחה, שיבוש) וגם כשהובילו את החוקרים בנתיבי גרסאותיהם הפתלתלות. הגדיל לעשות רפ"ק אייל לוי ראש צוות החקירה שהעיד עדות לטובת מצרי ומזרחי במשפט שהתנהל כנגד השניים, עוד בטרם העידו בתיק זה ומצאתי בכך טעם לפגם
.

התוצאה
123.התוצאה, אם כן, הינה שאני מזכה את נאשם 1 מהעבירות המיוחסות לו מאחר ואלו לא הוכחו כנדרש.
אני מזכה את נאשם 2 ממרבית העבירות המיוחסות לו ומרשיעה אותו בעבירה של הטרדת עד (במשרד הקב"ט) ושיבוש מהלכי משפט (דבריו לאהרון כהן) לפי סעיפים 249 ו- 244 לחוק העונשין.
אני מורה על ביטול האישום כנגד הנאשם 3.
החלטה
נדחה לטיעונים לעונש בעניינו של הנאשם 2, ליום 17.10.2013 בשעה 09:00.
הנאשם 2 מוזהר כי עליו להתייצב למועד שנקבע.
ניתנה והודעה היום כ"ט תשרי תשע"ד, 03/10/2013 במעמד הנוכחים.




כתיבת תגובה משלך לקטע