Azgad.com » אנחנו היקום – האם הסינגולריות מתקרבת?
Azgad.com

ביקורת סרטים וספרים
אנחנו היקום – האם הסינגולריות מתקרבת?

יבשם עזגד | 2 תגובות »   Share on Facebook

.
הסינגולריות מתקרבת – כאשר האנושות מתעלה על הביולוגיה.
ריי קורצווייל. תרגום: עמנואל לוטם. כנרת בית הוצאה לאור /
הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים.
593 עמודים

.
בשנת 1922 הציג קארל צ'אפק, פילוסוף ומחזאי צ'כי, מחזה המתאר
מדענים שהצליחו ליצור חומר המחקה את תכונות הפרוטופלסמה.
"מדוע לבלות 20 שנה ביצירתו וחינוכו של אדם מבוגר?" שואל
המדען בספרו של צ'אפק. "אם לא נמצא דרך לעשות זאת מהר יותר
מהטבע, ניאלץ לסגור את החנות". הרעיון הזה, התחליף האולטימטיבי
לרכישת ידע בתהליך אטי, לא יעיל ומכאיב, שהועלה טרם המצאת
המחשב, מונח בבסיסו של הספר הזה.
.
שליטה באבולוציה והאצתה הן אפשרויות שנדונו מאז בעשרות, אם
לא במאות ספרי מדע, פילוסופיה, מדע בדיוני, שירה ומדע פופולרי.
רובוטים, מחשבים, בני-אדם ושילובים שונים ביניהם הם תושבי
קבע בתחזיות מדעיות-טכנולוגיות רבות (לעיתים כחיזוי "קשיח"
ולעתים כתרגיל מחשבתי "בלבד").
.
קורצווייל הולך על הצד הקשיח של גזרת הפעולה הזאת. הוא תוקף
את שאלת הייתכנות של הכלאת אדם-מכונה בדרך הנדסית, עתירת
נוסחאות מתמטיות ונימוקים מעולם ההנדסה שלא זוכים לפישוט
מספיק. הנחת היסוד שלו היא הקצב המעריכי של התקדמות
הטכנולוגיה – והאמונה (אין מלה אחרת לתאר זאת) שהקצב הזה
יישמר ויימשך עד ליצירת "סינגולריות", כלומר, שינוי בלתי הפיך
בהיסטוריה האנושית, שיתבטא, בין היתר, בפריצה והתפשטות
(שלא לומר השתלטות) של התבונה המשולבת על היקום ומלואו.
.
נקודה קריטית
.
חלק ניכר מהספר מוקדש להדגמת המשמעות של גידול מעריכי.
תוך שימוש בנוסחאות, נתונים מספריים וגרפים, חוזר קורצווייל
בלהט כמעט דתי על הטענה (הנכונה כשלעצמה), שגידול מעריכי
יכול להביא אותנו לנקודות קריטיות של שינוי בתוך עשורי שנים
מעטים. החולשה בטיעון הזה נובעת מאופטימיות יתר. מי לידינו
יתקע שהידע והטכנולוגיה ימשיכו להתקדם בקצב מעריכי? אולי
אי-שם, בעתיד, אולי אפילו בעתיד הקרוב, טמון חסם עקרוני
כלשהו שיבלום את התהליך כמו תמרור "עצור"?
.
קורצווייל עצמו מביא את הסיפור על חוק מור, מיסודו של גורדון מור,
שקבע בשנת 1965 שהצפיפות של טרנזיסטורים במעבד תוכפל כל
שנה. אחר כך שינה זאת להכפלה מדי שנה וחצי, ואחר כך להכפלה
מדי שנתיים. בנקודות זמן מסוימות, בעבר, "חוק מור" נראה תקף
להפתיע וכמעט "נצחי". אבל כיום כבר ברור שבמורד שביל
המיזעור של התקני החישוב, מחכה לנו חסם חד-משמעי הנובע
מתכונות בסיסיות של החומר. המקרה הזה יכול, וצריך, להוביל
אותנו להבנה שייתכן שבמעלה מסלול ההאצה של אבולוציית
הטכנולוגיה, מחכה לנו חסם עקרוני כלשהו, חוק טבע שאי-אפשר
לראותו מנקודת המבט העכשווית שלנו.
.
צריך הרבה מאוד אופטימיות כדי לפטור את האפשרות הזאת באמירות
כלליות על יכולתה של הטכנולוגיה למצוא דרכים להתגבר על מכשולים.
אבל ריי קורצווייל הוא אדם אופטימי. רק אנשים אופטימיים, שיודעים
גם לדבוק במטרה ולהתגבר על התנגדויות וקשיים מצליחים בעולם
הטכנולוגיה המתקדמת, כפי שהוא הצליח. אלא שעולם הפילוסופיה
המדעית, שלא לדבר על חיזוי מדעי-טכנולוגי, מחייב השלמה עם
מספר רב של אפשרויות שמתקיימות בעת ובעונה אחת. לא חשוב
עד כמה אתה מאמין באפשרות אחת, או עד כמה אתה מעדיף אותה.
אתה חייב ללמוד לחיות עם כמה "סיפורים" מקבילים. זה לא קל.
מעטים האנשים שמסוגלים להשלים עם עתידים מקבילים. אבל רק
מי שמצליח לעשות זאת יכול לנסות ולברור מבין מסלולי העתיד
האפשריים הרבים, את אלה שיש להם יותר סיכויים להתממש.
המשוררת האמריקאית מיוריאל רוקייזר (1913 – 1980), אמרה על
כך (ב"מכתב לחזית"), ש"נשים ומשוררים רואים את האמת מגיעה".
.
מחשבי-על
.
הנה, לדוגמה, תרחיש שקורצווייל מציע לשנת 2010 (הספר
נכתב ב-2004): "המחשבים יהיו בלתי-נראים. הם יהיו שזורים
בבגדינו, משולבים ברהיטינו ובסביבתנו. הם יהיו מקושרים למארג
חובק עולם (ה-www עם שילוב כל המערכות האלה) וייצרו יחד
מחשבי-על. צגים יותקנו במשקפיים ובעדשות המגע והם יקרינו
תמונות על רשתית עינינו". כל זה היה אמור להיות חלק ממציאות
חיינו לפני כשלוש שנים.
.
תפיסת ההאצה המעריכית של האבולוציה המדעית-טכנולוגית מעלה
כמובן את השאלה בדבר קיומן של תרבויות נוספות בחלל. תרבויות
כאלה אמורות להיות פזורות ביקום בפיזור אחיד, פחות או יותר, הן
במרחב והן בזמן. כלומר, חלקן ותיקות ומתקדמות מאיתנו, וחלקן
צעירות ונחשלות מאיתנו. חלקן קרובות יחסית, וחלקן רחוקות
מאיתנו מיליוני שנות אור. אם כך, ואם ההאצה המעריכית היא
עובדה קיימת, והיא מובילה בהכרח לסינגולריות שתוצאתה היא
תבונה אחת שממלאת את היקום, איך אפשר להסביר את העובדה
שנציגים מתרבויות מתקדמות, שהיו אמורות להגיע לסינגולריות
לפנינו, טרם נצפו כאן? לאחר דיון קצר בהסברים אפשריים שהוא
פוסל אחד לאחד, מציע קורצווייל תשובה שלא תיאמן: "אין שום
ציוויליזציות אחרות. אנחנו המובילים…. כיצד ייתכן הדבר? האין
זה רחוק מלהתקבל על הדעת? …אבל באותה מידה רחוק
מלהתקבל על הדעת עצם קיומו של היקום שלנו, המצויד במכלול
של חוקי פיסיקה וקבועים פיסיקליים". הנה כי כן, חזרנו
לתפיסה הדתית שלפיה אנחנו במרכז היקום, אנחנו נזר הבריאה,
ולמעשה, כאשר נגיע לסינגולריות, ובינתנו, בינת האדם-מכונה
תציף את היקום, נהיה אנחנו היקום. שלא לדבר על המשמעות
הגלומה באמירה שקיומו של היקום שלנו, המצויד בחוקים
פיסיקליים וקבועים פיסיקליים "רחוק מלהתקבל על הדעת".
אם קיום טבעי של יקום כזה אינו סביר, המחשבה נודדת מייד
לאפשרות החלופית המבוססת על פועלו של בורא עולם.
.
האופטימיות שלו מובילה את קורצווייל לאמונה (שוב, אין מלה
אחרת לתאר זאת), שאם יצליח לשרוד עוד 30 שנה (הוא כיום
בן 60) – יוכל לחיות לנצח. האמונה הזאת קשורה קשר בל-יינתק
לטענה שהוא מעלה בספר הזה בדבר קרבתה של הסינגולריות.
ההאצה המעריכית של הטכנולוגיה תביא לכך שמי שישרוד עוד
30 שנה יוכל ליהנות מפירותיה של טכנולוגיה סינגולרית,
שתוכל, בקצב מהיר ביותר, לפתח שיטות ודרכים לתחזוקה
אין-סופית של גוף האדם. לפי קורצווייל, הטכנולוגיה הסינגולארית
תאפשר החלפה של רוב איברינו הפנימיים, לרבות הדם, תוך
שהיא משאירה בעיקר את השלד ואת המוח – שאתו היא
תתלכד ליצירת התבונה העילאית שתמלא את היקום. אמונתו
בעתיד הזה כה עמוקה, עד שהוא מקיים אורח חיים מחמיר,
כמעט דתי, שכולל פעילות גופנית, תזונה ייחודית נטולת
פחמימות ונטילת יותר ממאה תוספי מזון מדי יום. תפיסת
הקיום הנצחי שלו באה לידי ביטוי בספר הזה בשורה של
בקיעים שבהם הוא, כביכול, מנהל רב-שיח עם מספר ישויות
מהעבר ומהעתיד בעת ובעונה אחת. ביניהן אפשר למנות את
זיגמונד פרויד, טימותי לירי, צ'ארלס דארווין, "מולי 2004"
(הספר נכתב ב-2004), "מולי 2014", ועוד. ליתר ביטחון,
הוא כבר חתם על חוזה עם חברת Alcor, העוסקת בהקפאת
גופות (מי שרוצה, יכול עכשיו להיזכר בוולט דיסני). לפי
החוזה הזה, במקרה שקורצווייל ימות לפני שהסינגולריות תגיע,
Alcor תשמר את גופתו בטכנולוגיה חדשנית המכונה
"זגיגה" (Vitrification), ותחזיק אותה במצב זה עד שתגיע
הסינגולריות והתבונה העילאית תפתח טכנולוגיה שתאפשר
להחזירו לחיים.
.
השאיפה לאלמוות
.
השאיפה לאלמוות היא, כמובן, סממן עתיק יומין ואנושי להכאיב.
אבל היא גם מייצגת סוג של אי-הבנה בסיסית באשר לאופיה של
האבולוציה, שלא יכולה להתקיים ללא מוות של הפרטים, ופינוי
מקום לדורות חדשים. לא ברור איך מי שחזונו מבוסס על אבולוציה
מואצת, מנסה, בחזית הפרטית שלו, להקפיא את העולם.
.
אם נחזור לרגע לעולם של טכנולוגיית המיחשוב, שממנה יצא קורצווייל
לדרכו, נוכל אולי להיזכר במי שבאמת ראוי לתואר נביא הטכנולוגיה,
אייזיק אסימוב, שבסיפור "כל הצרות שבעולם" מספר על מולטיוואק,
המחשב הענק שנבנה מרוב החומר שביקום. מולטיוואק, על-אף גודלו
ועוצמתו, נתקל בבעיות שאינן ניתנות לפתרון ("הסוכן הנוסע"?),
ונקלע למה שניתן לתאר כדיכאון. "מה אתה רוצה מולטיוואק?"
שאל אותו עלי עותמן. "אני רוצה למות", אמר המחשב.




2 תגובות לקטע “אנחנו היקום – האם הסינגולריות מתקרבת?”

  1. גדי איידלהייט כתב\ה:

    אהבתי את הסקירה ובפרט את הסיום. לא ברור למה הוא כלך כך מחכה ועוד עושה נסונות משונים להצעיר את גופו…

  2. צקי רפאלוביץ כתב\ה:

    הכותב מנסה לגלות את מקור התובנה של ריי קורצווייל ע"י התחכחות באותו מישור תודעתי.לצערי הכותב לא יגיע למקום חפצו ,אלא לריסיסי תודעה.מה שריי קורצוייל מראה זה "תנועה וכיוון" הכולאת בתוכה התפתחות.התפתחות היא לאין סוף במרחב . לכן ניתן להתבוננן שכאשר בפיסיקה העכשוית נגיע למלוא הבנת הידע(האוניברסאלי) אנו נתקדם כבעלי תודעות מוכללות ע"י תפישה מוכללת(סינגולריות)כך שזה מביא אותנו לתפישת זמן ומרחב שונים מהיום.טכנולוגיות חדשות יבראו ע"י האדם המוכלל כך שהם יצרו מציאות חדשה בריאה / שלמה ליצירתיות ללא גבול.
    לדעתי זוהי תרומתו הגדולה של ריי בהגותו.
    צקי

כתיבת תגובה משלך לקטע

 Plugin developed by Jon Fox