אלוהים לא מת – הוא רק מתחלף. ובאותה הזדמנות הוא גם יביא את האו"ם ואת הבנק העולמי לירושלים

.
התיאולוג ויליאם המילטון, ממנהיגי תנועת "מותו של האלוהים", מת באחרונה,
בגיל 87. המילטון טען כי התרבות החילונית המודרנית איבדה כל ערך של קדושה
ואינה שואפת עוד למטרה נעלה כלשהי. מכאן ועד למסקנה כי בעבור האדם המודרני
"אלוהים מת", הייתה הדרך קצרה. אפשר להתווכח על השאלה אם הקביעה הזאת
נכונה או לא נכונה כיום. אבל אולי כדאי להניח לרגע להווה, ולשאול מה תהיה
דמותו של האלוהים שאותו יעבדו בני-האדם בעוד מאה, מאתיים או אלף שנים.
.
כאשר האדם הקדמון הבעיר מדורה בפתח מערתו כדי לגרש רוחות רעות
וחיות טרף, הוא חשב שהוא יודע מהו אלוהים, שהוא מסתייע בו. גם
היוונים הקדומים, שהאמינו כי זאוס צופה ממרומי האולימפוס בתככי
הפוליטיקאים ובהישגי הספורטאים, סברו שזהותו ומהותו של אלוהים
ידועות להם. היהדות, והדתות שהלכו בעקבותיה, מיקמו את אלוהים במקום
קבוע ונצחי, מעבר למרחב ולזמן; אבל זה לא הפריע למאמיני הדתות הללו
לצפות להתערבותו של אלוהים בחיי היום-יום שלהם: שכר ועונש הם יסוד
מוסד בכל הדתות הללו. בשנים האחרונות, אפשר להבחין בסימנים, הרומזים
על כך שתפיסת האלוהות של אסטרונאוטים, המשקיפים על כדור-הארץ מבחוץ,
עשויה להשתנות בהשוואה לכל התפיסות הללו. בכך, עשויים האסטרונאוטים
לפתוח בתהליך של שינוי כללי בתפיסת האלוהים של רוב בני-האדם.
.
מי שיבחן את הדרך שבה אנשים תפסו את מושג האלוהות, לאורך
ההיסטוריה, עשוי להבחין בשינויים עם חלוף הזמן. במובן מסוים, אפשר לראות
בזה מעין השתנות מתמדת של האל עצמו, מעין אבולוציה אלוהית, התלויה,
בין היתר, באבולוציה התרבותית, הטכנולוגית והמדעית של האנושות. בניגוד
להצהרתו הידועה של ניטשה, אלוהים לעולם אינו מת – הוא רק מתחלף, משתנה,
מתפתח. ואכן, תיאולוגים בעלי אוריינטציה עתידנית אומרים שהתיאולוגיה של
העתיד תהיה "תיאולוגיה תהליכית" שבה אלוהים אינו נמצא מעל לחיים, אלא
הוא חלק מהם, והוא משתנה עם הזמן, כמו בני-האדם וכמו העולם כולו. מכאן
שהאלוהים שאותו יעבדו בני-האדם בעוד אלף שנים יהיה שונה מהאלוהים שאותו
עובדים המאמינים בימינו. השאלה איזה מין אלוהים יהיה זה, מעסיקה באחרונה
לא מעט תיאולוגים עתידנים.
.
כמו העתידנים המדעיים, גם עתידני הדת יוצאים למסע שלהם מנמל
הבית של ההווה. ובהווה מקובל לחשוב שהיחס בין המדע לדת, הוא יחס
הפוך: ככל שרמת החינוך וההשכלה עולה, ככל שהמדע והידע שלנו על הטבע
מתפתחים, פוחתת הנכונות שלנו להאמין באל בורא שמים וארץ, שהיקום
נוהג לפי רצונו. אם זה כך, ייתכן שבעתיד, כאשר המדע והטכנולוגיה
יתפתחו בהרבה מעבר לרמה העכשווית שלהם, הדת (כל דת), פשוט תדעך
ותידחק לקרן זווית. לאיש לא יהיה בה עוד צורך. המדע יספק לנו הבנה
טובה ומספקת של היקום ושל הכוחות הפועלים בו, ויכולת לחזות את
התהליכים הטבעיים. כלומר, המדע המתפתח יהיה מעין דת רציונלית,
שתתפוס את מקומן של הדתות הלא רציונליות הקיימות בהווה.
.
הפרופ' ארל ברויר, תיאולוג מאוניברסיטת אמורי שבאטלנטה,
ג'ורג'יה, ארה"ב, אומר שהמאבק רב השנים שמתנהל בין המדע לדתות
השונות על הזכות להבין ולהסביר את היקום ואת הכוחות הפועלים בו, לא
יימשך אל העתיד, ולכן הדתות לא תובסנה במאבק. זה מה שיקרה, לדבריו,
אם הדתות תנהגנה בחוכמה ולא תיכנסנה בכלל לקרב האבוד מראש הזה.
במקום זה, מציע להן הפרופ' ברויר, פשוט, לפנות לדרך אחרת. למשל, הן
תוכלנה לנטוש את מדעי הטבע, לפנות לתחום החברתי, ולנסות להיבנות
מנטייתו הטבעית של אדם בריא, לעבוד ולבנות חברה, או מרצונו של כל
אדם להאמין בנצחיותו שלו עצמו, בהתחדשות המתמדת של הקיום. את הנטיות
הללו אפשר להוליך במאמץ לא גדול, למשעול הנוח של חובת וזכות המחילה
לזולת, ושל אמונה באהבה.
.
ואכן, עתידני דת רבים רואים באהבה את המסר העיקרי ואת בסיס
האתיקה של האמונה הדתית בעתיד, במקום הצדק והשאיפה לצדק הממלאים
תפקיד עיקרי ברוב האמונות הדתיות העכשוויות. אין מדובר כאן באהבה
רגשית, כמו זו המהווה גם כיום מרכיב חשוב בדתות רבות (ואהבת את ה'
אלוהיך בכל לבבך ובכל מאודך"). האהבה שהדתות העתידיות תחרותנה
על דגלן, תהיה משהו שאפשר רק לשאוף ולכמוה אליו: מעין מציאות נפרדת,
כוח שמחזיק אותנו בריאים ותאבי חיים. משהו שראוי לחיות למענו. לא
כוח רגשי, אלא כוח שהוא תכלית הקיום, האיחוד הסופי המושלם של חלקי
מציאות שבהווה הם מתקיימים בנפרד.
.
הדת העתידית הזאת תהיה תובענית יותר מרוב הדתות העכשוויות. היא
תחייב את חבריה לעסוק בלימודים תיאולוגיים, במדיטציה, ובהכשרה נפשית
מסוגים שונים. מעין גרסה של "והגית בו יומם וליל". עבודת האל החדש
לא תתקיים בהיכלי תפילה ציבוריים, אלא בחדרי המגורים של המאמינים,
ביחידות או בחברה. הדת הזאת לא תאמין בנסים ובהתגלויות פתאומיות,
אלא בחיפוש סבלני ואטי, בדרך של ניסוי וטעייה, אחרי ההבנה האמיתית
והידיעה של הדברים שנכון לעשותם. הדת הזאת, שלא כמו הנצרות, היהדות
והאיסלאם, לא תתיימר לדעת הכל. היא לא תציע תשובה לשאלה כיצד נברא
העולם וכיצד הוא יבוא אל קצו. היא גם לא תכתיב אורח חיים קבוע
מראש. זו תהיה דת משתנה ללא הרף, מתפתחת. ולכן היא לא תסבול מהלם
העתיד.
.
עתידני דת אחרים, סבורים שמוקדם מדי להספיד את הדתות
העכשוויות. לדעתם, העתיד והמדע לא יסתמו בקלות רבה כל-כך את הגולל
על האמונות הדתיות השונות הרווחות בהווה. גם הם מעריכים שהדתות
הנפוצות כיום בעולם, במתכונתן הנוכחית, לא תוכלנה לעמוד בלחץ
המתגבר של ההוכחות המדעיות לאי נכונות ההסברים שלהן לתהליכים
טבעיים. אבל הפתרון למשבר הצפוי של הדתות, לא יהיה, לדעתם, פיתוח
גרסאות של דתות חדשות, אלא הקשחת אמצעי ההתגוננות של המאמינים.
עתידני הדת הללו צופים שמי שיבקשו להמשיך ולשמר את אמונתם, ייאלצו
להגן על עצמם מפני העולם ומפני המציאות החיצונית. כדי לעשות זאת,
תיסגרנה קהילות רבות במעין גיטאות של חיי קהילה מנותקים. לפי התסריט
שלהם, תופעה זו, של קהילות דתיות-חברתיות-כלכליות החיות בהתעלמות
כמעט מוחלטת מהמציאות העולמית, תגבר ותלך בעתיד. זו תהיה מעין
קטטוניה דתית קיבוצית, ומי שחוזים אותה, אומרים שאפילו מבחינה דתית,
הקהילות הללו תהיינה חלק מהבעיה, חלק ממשבר האמונה הדתית, ולא חלק
מהפתרון שיאפשר לדתות השונות לצלוח את המעבר שבין העבר אל העתיד.
.
לא רק המדע ידחק את רגליה של הדת בעתיד. גם המדינות והחברות
הרב-לאומיות יעשו זאת. הנטייה הגוברת של לאומים שונים לקחת את גורלם
בידם ולדרוש ולממש את זכותם להגדרה עצמית, תאפשר לאנשים רבים
להזדהות עם אידיאלים חילוניים שלא ישאירו מקום רב לאמונה דתית.
החברות הרב-לאומיות תאפשרנה לעובדיהן לנוע בעולם ולהחליף סביבות
חברתיות. אנשים אלה ילמדו לדעת שמה שנכון ומוסרי במקום אחד, יכול
להיתפס כההיפך הגמור במקום אחר. במלים אחרות, הם יבינו שאמונות
ומנהגים אינם נצחיים, שהם תלויים בזמן ובמקום. הדתות עצמן תהיינה
רבות ומפוצלות, ועובדה זו תחליש מאוד את כוחן. כבר היום קיימות אלפי
קהילות וכיתות שונות הטוענות שבידן פתרונות רוחניים אקסקלוסיביים
באשר לדרך החיים הנכונה. הריבוי העצום של אמונות מתחרות, הוא, לפי
עתידנים תיאולוגיים רבים, אחד הסימנים הבולטים להיחלשותה של האמונה
הדתית בעולם.
.
הפרופ' ברויר אומר שהדרך היחידה שבה הדתות תוכלנה לשרוד בעתיד,
אחרי המתקפה המשותפת של המדע, המדינות והחברות הרב-לאומיות, היא דרך
האיחוד. כלומר, יצירת דת עולמית אחת שתאחד את כל העקרונות החשובים
ביותר של כל הדתות האחרות. למרות מספרן הרב של הדתות, אומר הפרופ'
ברויר שאפשר להביא את כולן למכנה משותף שיכלול עקרונות אוניברסליים
כמו אהבה, שלום, הארה, תקוה, פשטות והתחלקות. הדרך הקלה והנוחה
ליצירת אחדות דתית כזאת עוברת, לדעת הפרופ 'ברויר – בירושלים.
הוא מנמק זאת בכך שירושלים היא עיר שדתות רבות כבר מקדשות אותה,
ודתות רבות אחרות תקדשנה אותה גם הן, בזכות המוניטין רב השנים שיצא
לה כעיר הקודש. מירושלים, מאמין הפרופ 'ברויר, תצא הדת העולמית
המאוחדת. כל זה יהיה אפשרי, לדעתו, אם ירושלים תהיה טריטוריה
בין-לאומית ולא תהיה נתונה למרותה של שום מדינת לאום. הוא גם מציע
למקם בעיר הבין-לאומית הקדושה, את בית-המשפט העולמי, האו"ם, הבנק
העולמי ועוד מבנים וארגונים על-לאומיים נוספים.
.
התוצאה האפשרית של המאבק ארוך השנים שבין המדע לדת, נדונה גם
בספרם של ויליאם סימס ורודני סטארק בינברידג' "עתיד הדת". בספר
טוענים השנים שמצבה של הדת אינו כה נואש כפי שהוא מוצג בידי
תיאולוגים עתידנים אחרים. לדבריהם, קיים יחס הפוך בין ההתקדמות של
החילון בעולם, לבין עוצמת ההתנגדות של כיסי ההגנה המתמעטים של הדת:
ככל שהמדע ובני-בריתו מתקדמים, יותר קהילות דתיות "לומדות להגן על
עצמן מפני המציאות החיצונית". כך יושג לדעתם שיווי משקל בין הכוחות
המנוגדים, הרבה לפני שהמדע יצליח לדחוק את הדת אל מעבר לסף הקיום.
כלומר, גם במצבי משבר קיצוניים, הדתות לא תיעלמנה מהמציאות. הן רק
תחכינה בפרופיל נמוך להזדמנות המתאימה, ואז תעלינה שוב לפני השטח,
מה שאצל היהודים נקרא "כאשר יענו אותו – כן יגבר וכן יפרוץ". תופעה
זו נובעת, לדעתם של סימס ובינברידג', מהצורך הבסיסי של אנשים רבים
להאמין בכוח על-טבעי ולא רציונלי, המשפיע על חייהם, ולו השפעה
חלקית.
.
קיומו או אי-קיומו של הצורך הזה שנוי במחלוקת בין מחברי הספר
לבין סוציולוגים חילוניים לא מעטים. בספר מביאים סימס ובינברידג' תוצאות
של סקר דעת קהל שערכו בארצות-הברית, שהיא, לפי הגדרתם, המדינה שבה
הטכנולוגיה והמדע נפוצים ביותר, והחירות האישית נחשבת על-ידי רוב
האזרחים לאחד מנכסיהם החשובים ביותר. לפי התוצאות המדווחות, 84%
מהנשאלים האמריקאים אמרו כי הם "מאמינים באלוהים כפי שאנחנו מגדירים
אותו". רק 6% מהנשאלים אמרו כי הם דוחים מכל וכל את אפשרות קיומו של
אל איזשהו. ניסוח השאלה על-ידי הסוקרים זכה בביקורת נוקבת של מומחים
שונים לעריכת סקרים. בין השאר, טענו כמה ממבקרי הסקר, כי משמעות
המושג "אלוהים" כפי שהוא מופיע בשאלות ובתשובות כאחד, אינו ברור.
סוקרים ונשאלים יכלו לפרשו, בין היתר, כטוב מוחלט, הומניות, כל
העולם, הטבע, האינטלקט העליון, ועוד. לדעת המבקרים, ייתכן שאנשים
רבים יאמינו במושגים הללו וישאפו אליהם, אבל אמונתם זו לא תהיה
אמונה דתית, לפי הגדרתם של עורכי הסקר את האמונה הדתית.
.
השאלה האמיתית, לפי מבקרי הסקר, היא לא כמה אנשים מאמינים
באלוהים לא מוגדר, אלא כמה אנשים מאמינים באל שעשוי לענות למתפללים
ולהשפיע על חייהם ועל המציאות הסובבת אותם. לפי סקרים נגדיים,
האמונה הזאת (באל פעיל ומשיב) ירדה בארה"ב ב-100 השנים האחרונות
בכ-30%. אבל גם כך, עדיין רבה האמונה בארה"ב. לפי סקרים אחרים,
מתברר שאמונה דתית עמוקה ואמיתית, הכוללת אמונה באלוהים ובשכר ועונש
על מעשי העולם הזה, במשך חיי הנצח בעולם הבא, נפוצה בארה"ב פי שש
מאשר באירופה. לפי זה, היקום יטחן עוד הרבה אבק כוכבים לפני שכל הדתות
הנואשות תתאחדנה בירושלים (לפי הצעתו של הפרופ' ברויר).

כתיבת תגובה

כתובת הדוא"ל לא תפורסם.