Azgad.com » מעוף כלולות – פרק שנים-עשר
Azgad.com

ספרות מדע בדיוני
מעוף כלולות – פרק שנים-עשר

יבשם עזגד | סגור לתגובות   Share on Facebook

.
הספר "מעוף כלולות" נכתב בשנת 1993 וראה אור בשנת 1994 בהוצאת "כתר".
.
פרק שנים-עשר.
.

בחסות החשכה דחפו והעלו את הטרקטור על הקרון האחרון של החדפס.
כמה שעות קודם לכן, שכר צ'ארלי, שהתחזה לחקלאי צפוני, את הקרון
כולו, בהסבירו שהוא מתכוון להוביל בו עדר כבשים. בתחנה המרוחקת של
העיירה שנראתה להם מתאימה למגבלותיהם, במרחק לא רב מגבולו המזרחי
של מחוז לנרק, לא היה באותה עת מי שיכול היה להבחין בנעשה. המקום
היה חשוך, והשלושה נמנעו אפילו מלהפעיל את פנסי הטרקטור. כשהסתיימה
המלאכה, השתרעו לשנת הלילה על המושבים האחוריים בקרון הסמוך. פעמים
אחדות במשך הערב ניסה צ'ארלי ללכוד את מבטה של נלי, אבל היא השתמטה
ממנו ונרדמה כשהיא מחבקת את בויקו בכל כוחה, כאילו חששה שבשנתם יבוא
אי מי ויפריד ביניהם.
.

הם התעוררו בתחושת הרעד הגובר של החדפס, מה שבישר על יציאתו
הקרובה לדרך. מבעד לחלונות נראו כמה טיפוסים כפריים שעלו במהירות אל
הקרונות הקדמיים. הפנס האדום שעל קיר חדר בקרת התנועה כבה, ובמקומו
נדלק פנס ירוק. החדפס החל לנוע כאילו שהשתחרר בו קפיץ שנדרך שעה
ארוכה קודם לכן. הוא נע והחליק בקלות על המסילה, כמעט ללא טלטולים.
שינוי משמעותי לטובה, בהשוואה לטרקטור, חשבה נלי. צ'ארלי, שתפס את
מקומו על ספסל מרוחק בפנים הקרון, נשען לאחור וחזר ונרדם. ימי
הנהיגה הארוכים התישו אותו, ועתה ניסה למלא את החסר. גם נלי חזרה
והתכרבלה, ראשה על ברכיו של בויקו. תחושת הנסיעה החליקה אותה אל
תחום הדמדומים של שינה קלה, רגועה.
.
בויקו, שנותר יושב, הניח את המסוף על השולחן המתקפל שפתח
לפניו, והפעילו בנקישה. כרטיס הלייזר שעליו הוקלטו הקבצים שהוסתרו
מאחורי השדה הסודי בספריית "סלע האהבה", עדיין נח בכיס חולצתו. הוא
הוציא אותו משם, ושילב אותו בכונן הקריאה של המסוף.
.
***
. .
בויקו קרא :להלן פענוח אפשרי של כתובת שנמצאה בקרקע הים, בקרבת
שפתו השקועה של המכתש הענק שנמצא בחצי האי יוקטן, מקסיקו. בעבר
רווחה סברה שמכתש זה הוא שריד מפגיעתו של מטאור ענק בכדור-הארץ,
לפני כ 65-מיליוני שנים. לפי סברות אחדות, מטאור זה גרם תהליכים
אקלימיים וסביבתיים שהביאו להכחדת הדינוזאורים. כפי שהדברים נראים
כיום, אין לייחס יתר מדי אמינות להשערה הזאת, שכן, כפי שעולה גם
מהפיענוח המוצע של הכתובת שנמצאה בקרבת מקום, נראה שבאותה עת ניתך
על הארץ מטר של שביטים קטנים, וגם אם הייתה התנגשות אחת חזקה במיוחד,
לא היא לבדה גרמה את ההשמדה.
.
הכתובת נכתבה בטכניקת כתב שנמצאה עד כה רק פעם אחת נוספת.
אבל, בעוד שהכתובת הראשונה נקבעה בקבוצת אבנים גדולות למדי שהונחו
אלה לצד אלה במבנה מסוים, הכתובת השנייה נקבעה בסדר גודל קטן
בהרבה. היא נמצאה לפני שנתיים במאובן צמחי בן שלושים מיליון שנה,
שנבחן במיקרוסקופ. רמזי פ. גלשאו מצא בדגימה מערך של גרגרי אבקת
צמחים מאובנת, שהונחו כנראה במבנה משמעותי, זה ליד זה. לפחות מבחינה
חזותית-מבנית, אם להתעלם מההבדלים בסדרי הגודל שביניהן, שתי
הכתובות נראות זהות זו לזו ביותר מתשעים אחוזים ממרכיביהן.
.
לפיענוח המוצע אין למעשה על מה להסתמך, פרט להיגיון מתמטי
פנימי, שאכן נשמר בקפדנות ומתאים לכללים הלשוניים שנוסחו. קיימים
פירושים מוצעים נוספים, אך הם אינם מצטיינים בשמירה קפדנית על
הכללים הלשוניים שהם עצמם מציעים. עם זאת, כאמור, אין כל ביטחון
שהפירוש המוצע הוא הנכון, למרות שכולנו, כמובן, היינו רוצים להאמין
בו.
.
החלקים החסרים בכתובת שוחזרו על פי ההקשר המוצע, ולפיכך גם הם
עשויים להתגלות בעתיד כלא מדויקים. קטעים אלה מופיעים בפיענוח
המוצע בסוגריים. (הערות המפענח מופיעות בסוגריים).
.

* * * * *
.

גריק כרע על ארבעותיו, טבל את ראשו הגדול באגם ושתה את מימיו
בשקיקה, תוך שהוא מסנן את צבירי האצות ומעביר אותן לאחור (אל שיניו
הטוחנות) לשם גריסה ומציצה. הוא התיז כלאחר יד את עודפי המים דרך
נחיריו, מתעלם ממחאותיהם הרפות של זוג בעלי כנף שהתנדנדו על ענף
סמוך.
.
גריק היה מלא בהכרת ערך עצמו. הוא פיתל את צווארו הארוך לאחור
ונתן מבט רוגע בשמש. היא השיבה לו בניד ראש זעיר, כמעט לא מורגש.
אחוות ענקים שררה בין גריק לשמש שלו. הוא פלט מנחיריו טיפות
אחרונות של מים, קישת את גבו, זקר בגאווה את קשקשיו הקשים), עקר
שניים-שלושה עצים בתנופת זנב חזקה, (וחזר כלעומת שבא, אל הערבה
הגובלת ביער העד. האדמה רעדה בלכתו.
.
גריק השקיף על סביבותיו ממרומי קומתו בת ששת הקטלוטים (30 מטרים?)
הוא שאל את עצמו, בפעם המי-יודע-כמה, אם לא יכול היה לעשות
עוד משהו למען גריונק, שנאבק במחלת רוח אכזרית. הוא נאנח ויצורי
הערבה האחרים השתתקו בפחד. כשבעל-חיים כלשהו נתקל בבעל-חיים אחר
שמשקלו עולה על (ארבעים טונות?), הוא לא רוצה להסתבך בקטטה.
לכן הוא בורח ומסתתר בסבך, עד יעבור זעם.
.

גריק התעלם מהם. הוא שירבב את שפתיו בבוז וזקר את צווארו
הגמיש, מדגיש עוד יותר את עליונותו הבלתי מעורערת. ננסים עלובים.
וגריונק האמין שהיצורים הנלעגים האלה יתפסו את מקומו – ואת מקומו של
גריק – בראש ממלכת החי. מגוחך. לא ראוי לתגובה. אם הסיפור הזה לא
היה עצוב כל כך, היה גריק פוער את לועו ופורץ בצהלת צחוק שהייתה
מגרשת את כל היצורים הננסיים מהמקום.
.
גריק היה מודאג ממצבו הנפשי של גריונק, שהיה שקוע עד צוואר
בחישובי קיצים ובחיזוי עתידות. ומה שהוא ראה, או מה שנדמה היה לו
שהוא ראה, גרם לו דיכאון עמוק. גריק ניסה להראות לו את חוסר ההיגיון
וחוסר הטעם שבתחזיותיו – אך לשווא.
.
גריונק חזה את סופם של כל הדינוזאורים, שיבוא במטר של כדורי
קרח לוהטים (שביטים?) שיפגעו בארץ ויעלו ממנה עננים של אבק, שיכסו
את השמיים ויסתירו את השמש. ויהי חושך בארץ, חושך כבד מאוד. וירד
קור עצום ורב. בתנאים אלה, חשב גריונק, ימותו רוב הצמחים, ובעלי
החיים אוכלי העשב, כמוהו וכמו גריק, יגוועו בעקבותיהם. בעלי החיים
אוכלי הבשר, ילכו גם הם בעקבות טרפם שיעלם מהערבות.
.
גריונק חשב שמטר כדורי הקרח הלוהטים שב וניתך על הארץ מדי כמה
מיליוני שנים, וכי אין שום דרך שבה יכול מישהו למנוע את התחוללות
האסון.
.

גריק העיף מבט אל השמים. עננים לבנים שוטטו בתכלת העמוקה.
השמש החלה בצניחתה האטית אל האופק. האבן שפגעה בעורפו טרדה אותו
מהרהוריו. הוא סקר את סביבותיו בניסיון לאתר את התוקפן החצוף, ובו
בזמן פגעה אבן נוספת בעמוד שדרתו. סלע נוסף נחת ומחץ בפראות את
זנבו. העננים הלבנבנים הפכו למערבולת חומה שהסתובבה לאטה, מכסה כמעט
לחלוטין את עין התכלת. גוש קרח גדול פגע בקודקודו והתרסק לרססים.
גוש גדול יותר נחת בין עצי החורש הסמוך. רעש הפגיעה המחריש לווה
בברק אדיר שהתפוצץ על הקרקע והצית את העצים. באותו זמן כבר שררה על
הארץ חשכה מלאה. הוא ניסה בכל כוחו להגיע אל מעבר לרכס, מקום שם פגש
באחרנה את גריונק, אבל החושך והקור הכריעו אותו.
.
גריונק הנהיג את שיירתו, שיצאה לדרכה ימים אחדים לפני ראשיתו
של מטר הקרח הבוער, אל הר האש אשר בקרח. בקרח ואש העולם יחרב, ובקרח
ובאש יקום ויישרד. שניים שניים בחר את המצטרפים לשיירת המילוט,
זכר ונקבה, שלוש מאות אלף מינים מניינם. קור ורעב היו מנת חלקם,
היאוש הפיל בהם חללים. רק גריונק חשב אליהם והראה להם במחשבתו את
הדרך אל המצרף, אל הר האש אשר בקרח, אל האש הבוערת בפאתי צפון,
במעמקי האדמה הקפואה, אל האש גורמת-הסבל-העליון, האש שבכוחה לקחת
מחשבות אמת ולתת תמורתן חיים חדשים, הממריאים מבין חורבות הגוף
הגווע.
.
ואלה שמות החושבים הקדמונים שירדו בזה אחר זה – בגבורה עילאית,
בסבל אין משלו – אל מצרף האש-גורמת-הסבל-העליון, ואלה שמות
החושבים הקדומים שחזרו ועלו משם בהמון, בברק כנף ובגוף (כאן בא
רצף של סימנים שטרם פוענחו).
.
בא מן האש, מוליד בי חרדת רוח. ובראשית היה חושך על פני תהום. לא
עץ ולא צמח ולא פרח ולא טרף להשיב את נפשם. ויעלו המעופפים החדשים
ויבואו בעקבות מעופפי גריונק, ויגביהו אל מעל לכיפת הרקיע השחורה,
אל רקיע האור העליון, ויאכלו מפרי קרן השמש וישתו טיפות ערפל, עד אשר
עלה האור, וירד וחזר האור אל פני האדמה, ותשקוט הארץ.
.
* * * * *
.

אתה חושב שזה טקסט אותנטי? נלי התעוררה מנמנום הבוקר, ועתה
הייתה שעונה על מרפקיה, קוראת את המלים ממרקע המסוף, יחד עם בויקו.
הוא פרע את שיערה וקירצף באצבעותיו את עורפה. לא יודע, אמר. הקובץ
הזה הוסתר בספריית סלע האהבה מאחורי שדה שהוגדר סודי. אם זה אותנטי,
הרי שזהו האפוס העתיק בעולם, הרבה יותר עתיק מעלילות גילגמש. הרבה
יותר עתיק מהמין האנושי עצמו. הרבה הרבה יותר עתיק. במיליונים רבים
של שנים יותר עתיק.
.
הבעתה אמרה ספקנות. מצרף? הוא משך בכתפיו. לא יודע, חזר ואמר.
ייתכן, למשל, שהיכולת הטלקינטית שלהם הספיקה כדי לייצר תבנית גנטית
רצויה, אבל לא לסידור פיסי של הגנים הקיימים בתבנית הזאת. לפי הטקסט
הזה, האנרגיה הדרושה לצורך הארגון מחדש, הופקה בדרך של גרימת סבל
עליון, או התמסרות לסבל עליון, או משהו כזה. נלי שלחה את ידה והריצה
סדרת תפריטים ופקודות. רק רגע, אמרה, התיאור הזה מזכיר לי משהו.
.
בפינת המרקע היבהב סימן התקשורת און-אייר ואחריו גם סימן
הטעינה. קובץ כלשהו חצה את האוויר בדרכו ממאגר ממוחשב בפינה כלשהי
של העולם, אל המסוף הנייד של בויקו, בחדפס הנוסע לצפונה של סקוטלנד.
אצבעותיה של נלי ריפרפו על מגעיו האופטיים של המרקע. מאות שורות
שיר חלפו ועלו במרקע במהירות. הנה זה, אמרה. דאנטה, הקומדיה
האלוהית, המצרף, שיר עשרים וחמישה, טרצינה ארבעים ושלושה.
.
הם קראו:
.
עתה יורד, נצרף במשנה טוהר,
למקום לא אכנו, משם נובע
.
אל כלי טבעי על דם ברייה אחרת.
.
ושם יערבב שניהם גם יחד,
זה ליפעל וזה לפעול נועדו,
לפי שכלול הקן אשר עשהו
.
.

נצרף במשנה טוהר, מלמלה נלי, על דם ברייה אחרת… לפי שכלול
הקן… היא שלחה את ידה והריצה כמה טרצינות קדימה.
.
הם קראו:
.

שור חום השמש ההופך ליין
בהתאחדו עם צוף משרת הגפן.

ובתום חוטי לכזיס, מתפרקת
הנפש מן הגוף, נושאת כיכולת
בינת אנוש ונחלת אלוה

כן שם אוויר ילבש בסביבותיה
צורה אשר אותה בו מעצבת
בגבורתה הנפש הנשארת.
.
ונעה הצורה המתחדשת
אחר רוחה כהימשך הלהב
אחר האש בכל אשר תנוע
.

ויען מנהו את צלמה נוטלת,

'צל' תיקרא ואיברים תיצור לה
לכל חושים ועד לחוש העין…
.
סטציוס מסביר את עובדות החיים שלאחר המוות לוורגיליוס ולדאנטה,
הסבירה נלי. צורת הנפש הנשארת נעה אחר האש בכל אשר תנוע… בויקו
השעין את מצחו על כף ידו. זה אותו ורגיליוס, אמר בקול מהורהר,
שתיאר בגיאורגיקה כיצד צרעות נוצרות יש מאין על פגריהם של בעלי חיים
אחרים.
.
אצבעה של נלי רצה עוד כמה טרצינות קדימה, ונעצרה על שורה :
.

בא מן האש, מוליד בי חרדת רוח,

-טרצינה 121. ועכשיו תראה את זה.
.
התמליל נפל תחת אצבעותיה לאחור במהירות מסחררת, וחזר התייצב
בפיסקה האחרונה של הקובץ שהוסתר בסלע האהבה. שניהם קראו:
.
… ואלה שמות החושבים הקדומים שחזרו ועלו משם בהמון, בברק כנף
ובגוף (ראש? רצף גנטי?) אחד. בא מן האש, מוליד בי חרדת רוח.
ובראשית היה חושך על פני תהום…
.
ובסוף, אמר הקול מאחוריהם, אחרי כל המאמצים, אתם פשוט מודיעים
לכל העולם איפה בדיוק אתם נמצאים, ומה מעסיק אתכם. שני חכמים. כל
אחד יכול עכשיו לעקוב אחרי התקשורת הממוחשבת האלחוטית שלכם, ולגלות
אתכם. זה היה צ'ארלי שהתעורר, ועמד במעבר שבין ספסלי הקרון,
מאחוריהם. בויקו שלח את ידו כנשוך נחש וכיבה במהירות את המסוף.
בשבריר השנייה לפני שהאפיל, הקרין המרקע את האות שפירושו "מישהו
מתקשר אליך".
.
***
.

מבעד לחלון החדפס חדר אל הנוסעים מראהו של נוף טרשי שנע לאחור,
בקצב אחיד. מאז שעצרו בתחנה האחרונה, חלפו יותר מארבע שעות. מתוואי
המסילה, במעלה הרכס התלול של הרי הגרמפיאן, אפשר היה לצפות בבירור
בשיפולי הגבעות שהחליפו את צבע הטרשים האפור באלף גווני ירוק של
צמחי מרעה שונים. ביניהם, כמו עננות צמר קטנות, מרוחקות, רעו עדרים
של כבשים טרנסגניות. חוואים יפאניים, רכובים על אפנועים חשמליים,
חצו מפעם לפעם את שדה הראייה, גורמים לאוויר שסביבם לשרוק וללחוש
במחאה.
.

מרקע ההודעות בקדמת הקרון, שבמשך כל הנסיעה עד כה הסתפק בהקרנת
סמלה המסחרי של חברת החדפס המקומית, הקרין עכשי שתי הודעות, במידות
חומרה שונות. הכתובת בצהוב אמרה: אין לרדת מהקרון, והכתובת החמורה
יותר, באדום, אמרה :אין להאכיל את החיות.
.
מי בכלל רצה להאכיל את החיות, אמר צ'ארלי, לכל היותר הייתי
רוצה לאכול אותן. נלי גיחכה. אל תשתטה, אמרה, אלה בעלי-חיים
טרנסגניים. הם נושאים גנים אנושיים. אתה רוצה להיות קניבל? ולעצמה
חשבה: הרי ברור שזה מה שהוא רוצה. זו לא השאלה הנכונה, התערב
בויקו. השאלה היא אם אתה רוצה לשרוד. הכבשים האלה מייצרות בגופן
חלבונים אנושיים, כמו אלבומין שמפקח על לחץ הדם ואינסולין שמפקח על
העברת הסוכר מזרם הדם אל תוך התאים, ועוד. אומצה מבשר כבש כזה יכולה
לשגע לגמרי את כל מערכות גופך, ולשלוח אותך ישר לטיפול נמרץ, ומשם
לעולם שכולו טוב.
.
צ'ארלי נראה מוטרד. לא התכוונתי באמת לאכול מהן, אמר. סתם
מרגיז אותי לראות את המלוכסנים האלה ששולטים ברוב שטחה של סקוטלנד.
מה זה שולטים? אמר בויקו, הם לא שולטים. הם בסך הכל קנו את השטחים
האלה בכסף מלא. אין להם שום מעמד פוליטי כאן. קולו של צ'ארלי הסגיר
כעס. פוליטי אולי לא, אבל הם קובעים מה נעשה כאן. הם בעלי הבית. הם
אומרים לך איפה מותר לך ללכת, איפה לא, איזה שטחים "סגורים" ואיזה
"פתוחים". נלי הביטה בו וקימטה את מצחה. יכול להיות שהוא עד כדי כך
פרימיטיבי? הם תעשיינים, אמרה. הם מייצרים תרופות שנחוצות מאוד
לכל האנשים, בכל מקום. שדות המרעה האלה הם המפעל שלהם, והכבשים
הטרנסגניות הן מכונות הייצור. לדעתי, זה רק טבעי והגיוני ואחראי
שהם קובעים את כללי ההתנהגות בתוך המפעל שלהם.
.
צ'ארלי התפוצץ. המפעל שלהם הוא במקרה הארץ שלי. בויקו נאנח.
בחייך, אמר, אל תתחיל עכשיו עם הסיפור הישן הזה. הרי קיבלתם את
הכסף. אתה לא יכול גם לקבל את מלוא התמורה וגם לא לספק את הסחורה.
צ'ארלי נופף בידו בפראות, בתנועת ביטול. זה היה מזמן. אבל, אמר
בויקו, הם, הרי, לא קנו את השטח כעם, ולא כמדינה, אלא כאנשי עסקים.
כך שמכל הבחינות, השטח נשאר אנגלי, כלומר סקוטי, והכסף ששולם בעדו
שימש סכר בפני המתקפה הכלכלית האירופית. בלי זה, אנגליה הייתה הופכת
למדבר כלכלי, אתה בטח יודע את זה. צ'ארלי הנהן בסארקאזם. השטח נשאר
סקוטי מכל הבחינות, אמר, חוץ מבחינה אחת, הבחינה המעשית. סקוטים
פשוט לא יכולים לחיות כאן יותר.
.
אחרי דקות אחדות של שתיקה, אמר צ'ארלי בשקט, כאילו לעצמו:
מלוכסנים מחורבנים. אחרי כל המלחמות והוועידות וההסכמים
הבינלאומיים, בסוף הם השתלטו על העולם. בויקו נופף בידו בביטול, אבל
נלי לא התכוונה לוותר. אל תגזים, אמרה, הם לא השתלטו על העולם. זה
לא פשע לעשות עסקים. בטח, אמר, עושים עסקים. הם מחזיקים אותנו בגרון
עם התרופות הטרנסגניות האלה שלהם. הם קובעים את המחיר, הם קובעים את
קצב האספקה, הם שולטים בחיים שלנו. משלבים ידיים בנימוס וקדים קידות
קטנות, ואחר כך סופרים את הכסף וצוחקים מאיתנו מאחורי גבנו. הוא עבר
לצדו השני של הקרון, התיישב לצד החלון, הביט דרכו ושרק לעצמו מנגינה
לא מוכרת.
.
החדפס בלם ברכות ברציף שמוקם ממש בתוך שטחה של אחת החוות. גדר
גבוהה הפרידה בין מסילת התנועה לבין הרציפים הסלולים שנמשכו משני
צדיה. השער שנפתח בגדר הימנית, נחסם חלקית על ידי שולחן שמאחוריו
ניצבו בפיסוק נחרץ ארבעה גברים יפאניים, שבגדיהם המסורתיים הסתירו
את כלי הנשק שנשאו על גופם. צ'ארלי היה בטוח בזה. מבעד לגדר אפשר
היה להבחין בבירור בבית החווה החדש, מבנה מרווח דמוי פגודה יפאנית
אופיינית. אחת מפינות המבנה נסמכה על חומתה של טירה סקוטית עתיקה,
שנשמרה במצב טוב בהרבה מזה של סלע האהבה. החצר רחבת הידיים הייתה
ריקה ברובה, פרט לצי של יותר מעשרה אופנועים חשמליים שחנו לא רחוק
מבניין חד קומתי מוארך. על קיר המחסן הסמוך ביותר לרציפי החדפס,
נמתחה כתובת גדולה בכתב היפאני האנכי המסורתי. היפאנים עצמם עברו
בחיי המעשה שלהם לשיטת כתב אופקית, אבל כדרכם, הם לא החמיצו שום
הזדמנות להציג את מסורתם לראווה. מתחת לכתובת הגדולה, הסתומה, נקבעה
כתובת צנועה בהרבה, שאמרה בפשטות, בלא פירוט וגינונים,
"פורט-אוגוסטוס – לוך נס".
.

אנחנו בהיילנדס, אמרה נלי, לוך נס. פעם האמינו שבאגם הסמוך חיה
מפלצת דמויית דינוזאור ימי קדום. אבל אחר כך התברר שצילומי המפלצת
היו מזויפים, שמישהו פשוט התחפש למפלצת וצחק מכל העולם. אולי הוא
צחק, אמר צ'ארלי, אבל בכלל לא בטוח שהוא צדק. גם אם הוא התחפש
למפלצת, זו לא הוכחה שלא הייתה, ושאין עדיין מפלצת אמיתית בלוך.
לדעתי יש מעברי מים תת-קרקעיים עמוקים מאוד בין הלוכים הסמוכים,
מלוך נס ללוך מוראר, למשל, ויכול להיות שהמפלצת פשוט עוברת מלוך
ללוך, וכך היא מסתתרת מהמחפשים. נלי צחקה. כבר שנים שאיש לא מחפש
אותה, היא יכולה לנוח בשקט. עכשיו מוצאים כאן מפלצות יפניות. שמעתי
שתייר יפני אחד דיווח על היתקלות עם "טסוצ'ינוקו", או משהו כזה,
שלפי מה שהבנתי, הוא מין מפלצת יפנית מיתולוגית, מהמאה השמינית,
שנראית כמו הכלאה בין צפע לבקבוק בירה מהסוג הישן. הוויזו היפנית
הכריזה על פרס של 200 מיליון ין למי שיביא תצלום של טסוצ'ינוקו, שכל
אורכו, כך הבנתי, אינו עולה על 30 סנטימטרים. שטויות, אמר צ'ארלי,
אין חיה כזאת. לפחות לא כאן, בסקוטלנד. אבל לא רחוק מכאן,
בווסט-לוטיאנה, נמצא באמת השלד המאובן של "הלטאה ליזי", שנחשבה
במשך זמן רב למאובן הקדום ביותר של זוחל שנמצא מעולם 340. מיליון שנה,
משהו כזה. נדמה לי שעכשיו הוא מוצג בשטוטגרט, או בברלין. אולי יש
באזור הזה משהו שעושה אותו מתאים ונוח במיוחד למפלצות וללטאות
למיניהן. כן, אמר בויקו, וליצורים טרנסגניים, כאלה שמהנדסים אנושיים
מארגנים להם מחדש את הרצף הגנטי, וכאלה שעושים את זה לעצמם, בלי
סיוע חוץ.
.
השתררה שתיקה. עגורן הטענה גדול נע על מסילתו שחצתה את רציף
החדפס לרוחבו, מושך אחריו כלוב מתכת שבתוכו נראו היטב ארבעה או
חמישה טלאים לבנים, מפוחדים. על לוח שהוצמד לבסיס הכלוב נכתב
בבירור: מרינו-316GT, מיועד לחוות יוקו יממוטו, אוסטרליה-צפון.
הכלוב הורד אט אט לתוך אחד הקרונות הקדמיים. שני גברים, שומרים
חמושים ללא ספק, עלו לחדפס בעקבותיו. עוד כמה דקות עברו עד שללא
התראה החל החדפס להחליק על מסילתו בשקט. הם לא עצרו
בדרומנאדרוכיט-סאצ'יקו כפי שנכתב על שלט שחלף לרוחב חלונם בתנועה
מהירה לאחור, וחצו מבלי להאט כמעט מסילת חדפס אחרת שפנסי הניווט
בצומת כיוונו אליה את מי שביקשו לנסוע לאינוורנס- "ניו-טסוקובה".
נסיעה ארוכה, נטולת אירועים ומהירה יחסית, הסתיימה כאשר לפנת ערב
עצרו שוב, לשניות ספורות, ברציף שנבנה בשוליה של עיירה קטנה, שרוב
בתיה לא הוארו. אנשים מעטים בלבד נראו ברחובות הלא סלולים שעלו
מהרציף אל מרכז מסחרי קטן, שרוב בתי העסק בו היו סגורים בשעה זו של
היום. גבר בגיל העמידה, לבוש בהידור יחסי ואוחז מסוף נייד מיושן,
דילג אל תוך הקרון שלפניהם. החדפס חידש את תנועתו כמעט מיד.
.
מכאן יש לנו חדפס אקספרס, אמר צ'ארלי שהתבונן במפה המוארת
בדופן הקרון. התחנות הבאות, מרחק ארבע שעות נסיעה מכאן, לפחות, כבר
מצויות באזור החוף הצפוני. ובאחת מעיירות הדיג שכוחות האל הפזורות
לאורך החוף הזה, אולי נמצא איזו ספינה שתוציא אתכם מכאן בלי לשאול
שאלות מיותרות.
.
הפרק הבא יפורסם מחר.
.




לא ניתן לכתוב תגובות.