Azgad.com » מעוף כלולות – פרק חמישי
Azgad.com

ספרות מדע בדיוני
מעוף כלולות – פרק חמישי

יבשם עזגד | סגור לתגובות   Share on Facebook

.
הספר "מעוף כלולות" נכתב בשנת 1993 וראה אור בשנת 1994 בהוצאת "כתר".
.
פרק חמישי.
.

צליליה של "רוקסנה המסתחררת באור החמה" נשפכו והתפזרו בחדר.
טוני "גאנג" שריזלי במיטבו. פה פה-לה פה-פה-פם, פה-לה-לה פם-פם. דו
מי סול פה מי רה-במול, דו מי סול מי סול. חמישה רבעים. אה, שריזלי.
הבחור ידע להפעיל מסופון, אין מה לדבר.
.
נלי כיווצה את מגזין התקשורת שהוקרן על מרקע המסוף, ויצרה ממנו
נקודה שחורה, קטנה, מהבהבת, בפינה השמאלית של ה"אחזקות". המרקע
הראשי נותר ריק. מה אתה קורא? שאלה, ובוא לא נחזור על הקטע מהמלט,
בחייך. בויקו לא הרים את ראשו מהמסוף הנייד שנח על מסעד כורסתו.
היזהרו מאנשי הצרעה, קרא בקול, האגדה מספרת שאנשי הצרעה הראשונים
הופיעו כתוצאה ממלחמה בין אלים אכדים-אשורים, שולמנו ודגון. השניים
נאבקו על השליטה בעיר מרכזית ביהודה, ובכל פעם שאחד מהם השתלט
עליה, הטיל בה השני קללה. הקללות הצטברו, עד שבבוקר אחד הפכו כל
תושבי העיר לצרעות שגודלן גודל אדם. מאז נקראה העיר בשם צרעה. הוא
הרים את עיניו, הביט בה, וללא אומר ודברים, חזר אל המסוף והמשיך
לקרוא בקול. מאז חזרו והופיעו אנשי צרעות במקומות ובזמנים שונים
בהיסטוריה, ובכל פעם סימלה הופעתם הרס, אבדון וחורבן שבאו על
התרבות האנושית בסביבתם.
.

מה זה? שאלה. בויקו התנתק מהמסוף באנחה. מכתב שאיזה המוני שלח
למכון. לא תאמיני איזה מכתבים עם איזה רעיונות מגיעים. הם תמיד, או
מצילים את העולם, או לפחות פותרים בבת אחת את כל הבעיות המדעיות
העכשוויות. בהתחלה היו זורקים אותם, אבל אחר כך החליט מישהו שזה
יכול להיות משעשע לאסוף את המכתבים בקובץ אחד.
.

שטויות. נלי יכלה להיות חדה מאוד, לפעמים. בויקו ניענע את ראשו
לצדדים. אולי המכתב לבדו נראה כמו שטות, או אמונה תפלה, אבל ליד
העיר צרעה, כך מסופר בתנ"ך העברי העתיק, נולד הגיבור העברי שמשון,
והוא, כך מסופר, הלך יום אחד בשדה, שם התקיף אותו אריה. את יודעת,
אריה הוא בעל-חיים ממשפחת החתוליים, טורף גדול. הם נכחדו, כולם. היא
הנהנה והוא המשיך. טוב, ובכן, האריה תקף את שמשון, והגיבור קרע
בידיו הריקות את לועו, והרגו. כעבור זמן מה חזר שמשון לאותו מקום
ומצא שבלוע האריה המת התמקם קן צרעות. האגדה המקורית מספרת שהיו אלה
דבורים, ושהוא רדה את דבשן. הוא הזמין סריקה מהירה והמסוף אמר:
והנה כפיר אריות שואג לקראתו; ותצלח עליו רוח יהוה וישסעהו כשסע
הגדי, ומאומה אין בידו… וישב מימים… ויסר לראות את מפלת האריה,
והנה עדת דבורים בגוויית האריה ודבש. וירדהו אל כפיו וילך הלוך
ואכול. "שתוק", אמר בויקו. המסוף כיבה את הערוץ הקולי, והוא חזר ופנה
אל נלי. אבל רצף העדויות שאספתי עד כה, אמר, מראה שיש סבירות רבה
שהיו אלה צרעות.
.

עדויות? פניה של נלי נותרו חסרי פניות. קולו של בויקו לבש גוון
מהורהר משהו. עדויות, אישר, וגם היגיון. שום אדם שפוי לא יכניס את
ידו החשופה לכוורת דבורים רק כדי לרדות מעט דבש. זה מעשה השקול
להתאבדות, וגם אם שמשון ניחן ככל הנראה בדחף עצום להרס עצמי,
ובסופו של דבר אכן איבד את עצמו לדעת תוך שהוא הורג רבים מאויביו,
עדיין נראה לי שבאותו זמן, הוא לא היה מסתכן בכך, ובוודאי שלא
תמורת כל כך מעט דבש.
.

נניח, אז מה? נלי החלה לאבד את סבלנותה. בויקו כיבה את המסוף.
ובכן, גם ורגיליוס בגיאורגיקה שלו מספר על הופעת דבורי דבש על
נבלותיהם של בעלי-חיים. נראה שבעולם העתיק רווחה האמונה שדבורים,
וכנראה גם צרעות, פשוט נולדות יש מאין על בשרן של נבלות. זה יכול
להסביר גם את הופעת הצרעות בצרעה, על גוויותיהם של תושבי העיר
שנהרגו במלחמת האלים, גם את הצרעות על נבלת האריה שהרג שמשון, וגם
את תיאוריו הקולחים והמציאותיים כל כך של ורגיליוס על עלילותיו של
הרועה-הכוורן אריסטיאס, בנה של הנימפה קירני. לפי ורגיליוס, האלים
הרגו את דבוריו של אריסטיאס, כדי להענישו על שרדף אחרי אאורידיקה,
שתוך כדי מנוסה דרכה על נחש שהכיש אותה למוות. אריסטיאס זבח לאלים
זבח כפרה, ותשעה ימים לאחר מכן מצא עדת דבורים, או צרעות, פורחת
מנבלות הזבחים שנותרו מוטלות בחורשה.
.

היא קימטה את מצחה. יצורים תוקפניים, הצרעות האלה. אחת כמעט
הפילה אותך מעל לפיגום, באותו יום. בויקו נופף בידו. לא, לא. לפחות
במקרה שלי זו הייתה הגנה עצמית. עליתי לשם כדי לבחון קן צרעות שנבנה
בחריץ שניבע בין שני אגפי הבניין, בקומה העשרים ושש. הן רק ניסו
להרחיק אותי מהמקום. (אז זה מה שהוא עשה שם באותו יום).
ובקול אמרה: אז זה מה שאתה עושה? חיטוט במיתוסים ישנים? הוא הנהן
לאטו. גם זה. וגם מחקר בצרעות חיות. היא העבירה בתנופה את שיערה
לאחור, וקמה מהכורסה. צרעות חיות? אתה בטוח שאנחנו מתחתנים
מחרתיים? אולי כדאי שתביא לי קודם פתק מהפסיכיאטר שלך. בויקו סגר
את מכסה המסוף בטפיחה. יש לי פתק מהפסיכיאטר, אמר. היא הביטה בו
בחשד. איפה? הוא הושיט כף יד קפוצה. כאן. היא התקרבה מספיק, כדי
שיוכל ללכוד אותה בזרועותיו ולהושיבה על ברכיו. הוא כיבה את האור.
.
***
.
האיש שבקיר בא אל בויקו בלילה. יועצו, ידידו ואיש סודו הוותיק
מימי הילדות הבודדים והרחוקים, הופיע כהרגלו בכתם אור בהיר, על הקיר
שלצד מיטתו. דמות ארוכת פנים, זעופת הבעה, בעלת פה רחב יתר על
המידה, שהיה מתעוות בעיוותים לא טבעיים תוך כדי דיבור. והוא דיבר
מהר. במהירות שעלתה לפחות פי שלושה על מהירות הדיבור הטבעית. אבל
בויקו היטיב להבינו. בילדותו היה משוחח איתו כמעט מדי ערב, מספר לו
על אירועי היום, מאזין בשקיקה לתגובותיו ולניתוחיו על מה שהתרחש.
מתפעל מהחוכמה שהשתקפה מעצותיו, שלא סייעו להוציא את הבדידות
ממציאות חייו. האיש שבקיר היה חבר. מישהו שאפשר לבטוח בו במלוא מאת
האחוזים. אבל בשנים האחרונות מיעט להופיע, ובויקו סבר שיהיה עליו
להתחיל להסתדר בלעדיו. במובן ידוע, חסרונו של האיש שבקיר, פיתח בו
את הרעב שהביאו לזרועותיה של נלי.
.

אלה יצורים מופלאים, אמר האיש שבקיר, מופלאים. בויקו הבין מיד
שהוא מתכוון לצרעות. הם משוכללים במידה שלא תיאמן ואין בנמצא
בעל-חיים שמתאים יותר מהם לשרידה בעולם. יש דיווחים על צרעות, בעיקר
צרעות מזרחיות שחיות באזור שבו נלחמו דגון ושולמנו, שנצפו עפות
במרכזם של אגמים גדולים, במרחק של עשרים קילומטרים מהחוף הקרוב
ביותר. המאמץ הנדרש מצרעה כדי לעבור מרחק כזה בתעופה – הרי ברור
שאין לה תחנות מנוחה והצטיידות בלב האגם – שקול כנגד המאמץ שהיה
נדרש מאדם כדי ללכת למרחק של אלף קילומטרים, ללא מנוחה, וללא אכילת
מזון ושתיית מים. מקור האנרגיה הזמין היחיד שעומד שם לרשותן, הוא
השמש. תבדוק את זה ותראה שהן ממירות את האנרגיה האלקטרומגנטית של
קרינת השמש, באנרגיה כימית. איך? בחייך. אתה לא מצפה שאעשה למענך
את כל העבודה. אבל ידוע, למשל, שהקוטיקולה, שהיא המבנה שממנו בנוי
השלד החיצוני של הצרעה, מתפקדת כחומר מוליך למחצה. כלומר, במצבים
מסוימים היא מוליכה חשמל, ובמצבים האחרים היא מבודדת. ככל הידוע,
זהו המוליך-למחצה היחיד שמתפתח ומתפקד בטבע. נסה, ותראה שאפשר להפיק
חשמל מאור השמש, באמצעות קוטיקולה של צרעות.
.
***
.

הקוטיקולה היא הנפש, המשיך האיש שבקיר בלילה שלמחרת. בדוק,
ותראה שאי-שם, בין שלושים השכבות שלה, במבוך הלא נחקר של מעברים
המקשרים ביניהן, מצויות סינפסות חשמליות. בחייך, קימט בויקו את
מצחו, אבל האיש שבקיר רק הביט בו בחומרה, והמשיך לפלוט את רעיונותיו
בקצב מסחרר. הסינפסות האלה, שבלי ספק מסתתרות שם, פועלות בדרך שונה
לחלוטין מדרך פעולתן של סינפסות רגילות. אם סינפסה היא צומת עצבי
שהמסר החשמלי מדלג בו מעצב לעצב באמצעות תיווך של חומרים כימיים
שונים, הרי שבסינפסה החשמלית נוצרים ומועברים מסרים חשמליים ללא
תיווך כימי. מה שאני מנסה לומר לך הוא, שכאשר קרינת השמש פוגעת
בסינפסה הזאת, היא מעוררת את המוליכות החשמלית של חומר כלשהו המצוי
בה, ובכך היא גורמת למעשה לשידור מסר עצבי שמשמש גם צינור להעברת
האנרגיה עצמה, ממקום למקום. כלומר, מסר כזה המגיע לשרירי התעופה של
הצרעה, למשל, יכול להוות פקודת פעולה ולספק את האנרגיה הדרושה
לביצוע הפעולה, בעת ובעונה אחת. כך הצרעה אינה צריכה להמיר מזון
באנרגיה לשם תעופה. כל עוד השמש קורנת ומפעילה את הסינפסות החשמליות
שבקוטיקולה שלה, היא יכולה לעוף ללא הפסקה, ללא אכילה וללא שתייה.
.

בויקו קיפל את הכרית מתחת לצד ראשו. השרירים מופעלים באנרגיית
שמש? האיש שבקיר נראה מרוצה מעצמו. בדיוק, אמר. מתברר גם שהצרעות
מעדיפות לצאת ולחפש את מזונן דווקא בשעות הצהרים, כאשר קרינת השמש
בשיאה, והאטמוספירה נשטפת בקרינה אולטרה-סגולה המסכנת את כל
בעלי-החיים. בדרך הטבע, בעלי-חיים נמנעים מלצאת לשטח הפתוח בשעות
השיא של הקרינה, אבל הצרעות עושות זאת פשוט מטעמים של חיסכון
באנרגיה. בשעות אלה השמש מאפשרת להן לעוף חינם, על חשבונה. הן גם
טוענות ופורקות את החלה שלהן בחשמל. הדבורים, למשל, טוענות את החלה
שבה מצויים זחליהן באנרגיה כימית – בדבש. הצרעות אוגרות בה אנרגיה
חשמלית שאותה הן מובילות אל הקן כשהיא אגורה בקוטיקולה שלהן,
המתפקדת כמוליך למחצה. הפריקה והטעינה של החשמל בחלה, משמשת בין
היתר למיזוג הטמפרטורה בקן, מה שחיוני מאוד לעצם הישרדותם של
הזחלים. אם תבדוק תראה, שהאיזור שבו נטען החשמל, האיזור המוליך למחצה
של הקוטיקולה, קרוב לגבול שבין האיזור החום לפסים הצהובים שעל בטן
הצרעה. ואז אולי תבין מדוע מתרבים הפסים הצהובים על בטנן של
הצרעות, ככל שהן מתרחקות מקו המשווה של כדור-הארץ, אל האזורים שבהם
קרינת השמש פחותה.
.

ועוד דבר: יכול להיות שככה הן גם מקררות את גופן בזמן התעופה.
כבר מזמן ידוע שהזרמת זרם חשמלי במוליך למחצה, יכולה לצנן אזורים
אחדים שלו, על חשבון חימום אזורים אחרים. אולי תוך כדי תעופה
למרחקים ארוכים, בשמש הקופחת, הן מצננות את ראשן ואת שרירי החזה
והתעופה, על חשבון חימום הבטן. כמו שאמרה סטלה מר, האנרגיה היא
הכישרון.
.

מי אמר את זה? שאלה נלי, שהאזינה לתיאוריו של בויקו את
רעיונותיו הליליים של האיש שבקיר. סטלה מר, אמר בויקו. השחקנית
והזמרת. היא לא בלטה בקולה, ולא הייתה שחקנית מי יודע מה, אבל הייתה
מאוד מפורסמת ועשירה. אנשים שרצו להציק לה היו שואלים אותה בכל פעם
על עניין הכישרון. והיא אמרה: נכון, הכישרונות שלי בשירה, בריקוד
ובמשחק הם לא הבולטים מכולם, אבל אני האנרגטית מכולן. על זה לא חלק
איש, ועובדה שאני המפורסמת והעשירה מכולן, וזה מוכיח שהאנרגיה היא
הכישרון האמיתי.
.

נלי הרהרה בזה לרגע. אתה יודע, אמרה, פרימן דייסון היה מסכים
איתה. הוא הציע דירוג תרבויות על-פי היעילות שבה הן מנצלות אנרגיה.
אז לפי זה… אם סטלה מר צודקת, ואם הצרעות באמת פיתחו סינפסות
חשמליות, כלומר, חשב בויקו, אם האיש שבקיר צודק, והוא תמיד צודק,
אז הצרעות מצויות בראש הסולם האבולוציוני. החוקר מפלצות, חשבה,
ייזהר שלא ייהפך הוא עצמו למפלצת. הבעת המבוכה על פניה דחפה אותו
לחבוק אותה בחוזקה, להרימה סנטימטרים ספורים מעל לרצפת החדר,
ולהסתחרר עימה במחול. תפסיק, צחקה. אתה יודע שמחר אנחנו מתחתנים?
.
***
.

אל: בית-החולים הפסיכיאטרי "סלע האהבה".
.

המטופל מאנשינו. נולד בהפריה טבעית, לא מבוקרת. אם המונית.
עונה לכינוי בויקו. נמצא משוטט ללא מטרה למרגלות הר הגעש "אסקיה"
באיסלנד, מרחק רב מתחום מגוריו. רמז ראשון על הימצאו שם, נמסר על-ידי
עבריין סביבתי, שנתפס מפעיל כלי רכב לא חוקי, בעל מנוע שריפה
פנימית, בצפון סקוטלנד. הקשר ביניהם – עדיין לא ברור.
.

אבחנה: הלם עמוק. אינו מדבר, פרט למילמול מהיר, לא מובן, שבו
הוא מכנה את עצמו, ככל הנראה, בכינוי חסר משמעות ידועה – האישבקיר
-או משהו כזה. אינו מראה סימנים שהוא שומע את דברי הפונים אליו.
אין סימנים לפגיעות גופניות כתוצאה ממעשי אלימות. כשניתנים לו כלים
מתאימים, יושב בדממה וממלא דפים שלמים בציורים קטנים של חרקים
מעופפים, אולי צרעות. בשעת השינה נשמע ממלמל פסוקים, שלאחר בירור
נמצא שהם חלק משירי עבודת אדמה שכתב משורר רומי כלשהו. העניין
נבדק. ייתכן שהתנהגותו קשורה באופן כלשהו להיעדרה של רעייתו, נלי,
המונית שנישאה לו לפני חודשים אחדים.
.

ניתוח ראשוני: ידוע שהיה אדם שקט ומסוגר שלא קיים כמעט תקשורת
עם סביבתו. רעייתו שימשה לו מעין חלון אל העולם החיצון. החיפושים
אחריה נמשכים. מתוך מלמוליו הקטועים עולה אפשרות שהיא נפגעה באופן
כלשהו מהזוהר הצפוני. אם יתגלו פרטים, נודיעכם בהמשך.
.

מצב גופני: תשישות, כוויות קור לא חמורות, תת תזונה, מספר
עקיצות באזור העורף והשכם. נראה שמדובר בצרעות מסוג כלשהו. אין
סימני הרעלה.
.

אינו מסוכן לסביבה. מסוכן לעצמו.
.

טיפול מומלץ: כרגיל.
.

הערה: דרושה שמירה מתמדת. תיתכן התפתחות שבה יחל המטופל להיות
מסוכן לסביבתו. מימון סעיף זה מאושר על-ידי פרופ' פיל ברס.
.

על החתום:
.

ד"ר הרולד סמיתסון
.
פסיכיאטר מחוזי
.
***
.

אימה של נלי הפיקה, ביימה ופיקחה על ביצוע טקס החתונה, ביד
רמה. אכזבתה מנוכחותם המעטה של החכמים (רק אביו של בויקו הגיע), לא
ניכרה בפניה. היא לבשה שמלה לבנה-ורודה, שהבליטה את ממדי גופה, אך
באותה מידה היוותה מעין הצהרת בעלות על השמחה – וזה מה שחשוב. ניכר
היה ששעות לפני הטקס בילתה במספרה, שם עיצבו את שיערה הדליל
וניפחוהו ובנו ממנו מגדל בעל צורת חרוט, שיחד עם הנעליים גבוהות
ודקות העקב שרכשה במיוחד למטרה זו, שיוו לה קומת ענקים. פניה היו
מאופרות, מלאכת מחשבת, כך שכל הקמטים הגדולים והקטנים שהתפתחו בהם
בשנים האחרונות, פשוט נעלמו במשיחת מכחול. והיא לא הניחה למתח
המסוים שחומרי האיפור הפעילו על עורה, להפריע לה אפילו לרגע. היא
דיברה בשטף, פקדה על צבא המלצרים והטבחים, וחילקה הוראות מקצועיות
אפילו לעורכי הטקס ולמתעדים האלקטרוניים. קולה היה תקיף, קצר
וענייני, אבל משהו בנגינת המלים הסגיר את התחושות שהיוו תשתית
לענייניות הצרופה. זה היה לילה הגדול, ללא ספק, והיא התכוננה
ליהנות ממנו עד תום.
.

אמו של בויקו, לעומתה, אשה קטנה, בעלת שיער שחור קצוץ ועדויה
שפע תכשיטים אופנתיים שעיצבה ויצרה בעצמה, הציגה פנים צוהלות,
שרק בקושי הסתירו את הבכי ואת הבהלה שחנקו את גרונה. הלך החבל אחרי
הדלי, אמרה לאביו של בויקו, אחרי שנלי ובויקו בישרו להם על כוונתם
להינשא, ונפרדו מהם וחזרו לדירתו העירונית של בויקו. הוא חוזר על
הטעות שלנו, והוא הורס לו, ולה, ולילדים שייוולדו – אם ייוולדו – את
החיים. אסור להניח לו לעשות זאת.
.

אביו של בויקו, גבר גבוה, רזה, שנראה מרושל משהו גם כשטרח ולבש
את מיטב בגדיו, נטה להסכים איתה. אבל הוא לא האמין שיש לאל ידם
לעשות משהו. אי-אפשר לבלום אהבה, אמר. לא בגיל הזה. אם זה טוב ואם
זה רע, זו המציאות. הם לא יוותרו. ראית איך היא מביטה בו? פני הסהר
הקעורים שלו הסגירו לרגע אומללות, אבל מיד חזרו להבעתם הרגילה,
האומרת תערובת של מבוכה וסקרנות. מצחו הצר, שמעליו התנוססה בלורית
דלילה אך מרדנית, וגביניו הבולטים, היוו מעיך סוכך שהגן על עיניו
הקטנות, השחורות, השקועות בחוריהן. סנטרו החד חזר בו מנסיגתן של
הלחיים, ותקף את הסביבה הקרובה, עד לגבול שאליו הגיע המצח הבולט.
אפו הדק והארוך התנוסס כמגדל בעמק הפנים, אך בשל נקודת הפתיחה
העמוקה שלו, כמעט שלא בלט אל מחוץ לגבול הדמיוני שנמתח בין המצח
והסנטר. האף פעל לפעמים בעצמאות יתירה, כשהוא שואף דגימות אוויר
מסביבתו ומגיב על תכולתן בתנועות קצרות ואנינות. אבל הוא מעולם לא
דיווח במלים על ממצאי אפו. מי שהכירו את אביו, סבו של בויקו, שהתנדב
לשמש שופט שלום בבית המשפט ההמוני, זיהו בו את מקורו התורשתי של האף
העצמאי, שלא המשיך במסע הזמן שלו, ולא התמקם גם בפניו של הנכד. אלה
היו פנים ישרים, גלויים – ותקיפים מאוד – בשעתם. אבל עכשיו, קמטים
חדים ועמוקים שהתפזרו מזוויות פיו לכל הכיוונים, ובמיוחד כלפי מטה,
הסגירו תבוסתנות נרכשת שהתפתחה במשך שנים של מאבקים, שבהם הוכרע
ונשחק אין ספור פעמים. כלפי חוץ הוא נראה, אולי, אותו האדם הלוחם על
עצמאותו המחשבתית. הוא המשיך לחייך ולהתעניין בסביבתו, אבל בפנימו,
הוא היה מתאגרף תשוש, הנשען בגבו אל חבלי הזירה, ומצליח איכשהו
להגיב על אירועי החיים. והוא כבר ידע שהכרעתו הסופית היא רק עניין
של זמן, ושאין מה לדבר על יוזמות חדשות כלשהן.
.

אולי היא נערה טובה, אמרה אימו של בויקו, מסירה, מעלה ומשלבת
את הטבעת על אצבעה. אבל היא לא טובה בשבילו. היא חושבת שהיא מתחתנת
עם חכם, והיא רוצה, שואפת, להצטרף לחברת החכמים. אני לא יודעת אם
היא הייתה מתבוננת בו כך, אילו ידעה את כל האמת. אביו של בויקו נענע
את ראשו מצד לצד. היא יודעת. הוא אמר לי שהיא יודעת. אבל האשה לא
ויתרה. שטויות. אם היא יודעת, היא לא מבינה. היא חושבת שמי שמתחתנת
עם עשיר, נעשית עשירה. מי שמתחתנת עם נסיך, חיה כמו נסיכה. היא לא
מבינה שמי שמתחתנת עם חכם, לא תמיד נעשית חכמה. תראה אותי.
וכשהתחתנתי איתך, מעמדך בחברת החכמים היה גבוה בהרבה ממעמדו הנוכחי
של בויקו.
.

הוא ניסה לומר משהו, אבל היא נופפה מולו בידה עטוית הטבעות, והוא
השתתק בהשלמה. תשמע מה שאני אומרת לך: לבחורה הזאת יש דחף אדיר
להתקדמות. היא רוצה לעלות, זה כל מה שממלא אותה. אני מכירה טיפוסים
כאלה, אני יכולה לזהות אותם מקילומטרים. וזה ממש נשפך לה מכל
החורים. ברגע שהיא תתפוס שהיא לא יכולה לעלות באמצעותו, היא תפרח
לה, וכל העניין יתפוצץ. אני לא רוצה שהוא יסבול. הוא סבל כבר
מספיק. הקמטים בזוויות עיניו העמיקו. הוא ניסה להשחיל מלה. אני…
אבל היא קטעה אותו והמשיכה. אתה לא מבין מה שאני אומרת לך? אולי
הנערה הזאת טובה, אבל היא לא טובה בשביל בויקו. החיבור ביניהם הוא
קטלני. קטלני. זה כבר היה יותר מדי. פניו לבשו הבעה מרדנית. את קצת
מגזימה, לא?
.

וכך, לאחר שלא הצליחה למנוע את החתונה, באה אמו של בויקו
למסיבה, וניסתה להעמיד פנים שהכל בסדר, על אף שכל תא מתאי גופה ידע
וצעק אליה ששום דבר לא בסדר. היא זקפה את צווארה שהוקף מחרוזות של
פנינים מלאכותיות, וניסתה להפגין ביטחון עצמי, שעשוע, אופטימיות.
בעיקר אופטימיות. אבל קפאונם של שרירי הצוואר חשף בהלה נוראה,
תחושת אסון מתקרב, בכי חונק בגרון. היא ניסתה להסוות את כל אלה
בצחוק מתפרץ, חלול, שעלה ונשבר בצווחות רמות, שהתנפצו לאלפי בנות
קול שחזרו מהקירות ותקפו והבהילו את אוזניה שלה. בסופו של הערב
הניחה לעצמה לשתוק. יותר טוב ככה, כשרק חיוכים מנומסים שקטים, כמו
חיילים מעטים ששרדו מהקרב האבוד, מנסים להגן על תחושותיה מחשיפה
מלאה לפני קהל החוגגים.
.

אנשי השכונה, שלא כמו החכמים שאיכזבו את אמה של נלי, התייצבו
והפגינו נוכחות מלאה. סבאג' מהביסטרו הסתובב לבוש בבגדי חג,
כשסיגריה מוצתת (!) בפיו, וסיפר לכל מי שרק הסכים להאזין ש"הכל
התחיל אצלי בביסטרו. למקום שלי יש השפעה רומנטית על אנשים".
.
הפרק הבא יפורסם מחר.
.




לא ניתן לכתוב תגובות.