.
השורה שבכותרת לקוחה משירו של פול צלאן "אדמה
הייתה בהם" (מתוך הקובץ "סורג שפה" בתרגום שמעון
זנדבק).
.
מחר, בלילה שבין 19 ל-20 באפריל, ימלאו
40 שנה לרגע שבו קפץ פול צלאן אל מותו, מגשר מיראבו
אל מימי הסיין בפאריס. אם אדם קופץ מגשר, אל הנהר,
באמצע הלילה, הדעת נותנת שיש לו (או שלפחות הוא
חושב שיש לו) סיבות טובות לכך. מבחינתו של צלאן,
שאלוהים – אותו כינה בהמשך "שום איש" – לא הציל
אותו ממחנות המוות הגרמניים, אף אחד, גם לא "שום איש",
לא היה יכול להציל אותו.
.
זה היה מוות ידוע מראש. הוא נולד בשנת 1920 בצ'רנוביץ
שבבּוּקובינה, בבית יהודי. אביו הציוני לימד אותו עברית,
אבל התרבות שסביבה נע הבית הייתה התרבות הגרמנית.
פול הצעיר ביטל את הציונות וראה בעצמו "אוניברסליסט",
אחר כך "קומוניסט", ואחרי שבשנת 1940 כבש הצבא
הרוסי את בוקובינה, הפך, לפי הגדרתו שלו, ל"טרוצקיסט".
.
לאחר הכיבוש הגרמני (1942) נשלח למחנה כפייה. על שעבר
עליו במחנה, נהג לענות במילה אחת: "חפרנו".
.
…
חפרו. הם חפרו וחפרו, כך עבר
עליהם יומם, לילם. ולא היללו את אלוהים,
ששמעו כי רצה בכל זה…
.
אחרי המלחמה תירגם כמה משירי יהודה הלוי לגרמנית,
וכתב את "פוגת מוות", שבו המוות מוצג כ"אמן מגרמניה".
.
חלב שחור של שחר אנחנו שותים עם ערב
שותים צהרים ובוקר שותים עם לילה
שותים ושותים
כורים בור קבר ברוח שם שוכבים לא צפוף
איש גר בבית והוא מנגן בנחשים הוא כותב
כותב לגרמניה בשעת דימדומים זהב שערך מרגריטה
כותב ויוצא את הבית רושפים כוכבים שורק לכלביו שיבואו
שורק ליהודיו שיצאו ויכרו בעפר בור קבר
פוקד עלינו פיצחו בנגינות למחול
.
(תרגום: שמעון זנדבק).
.
הוא שלט בשש שפות, אבל תודעתו כמשורר התקיימה
רק בספרה הגרמנית, שפתו של ה"אמן מגרמניה", גיבור
"פוגת מוות", שפתם של "אנטי ברואים":
.
…
אספסוף שוצף
של אנטי ברואים:
דגל הניפו – בבואה וצלם
נגררים ריקם אל הזמן.
…
.
עבר שאינו עובר
.
מצב העניינים החמיר כשאלמנתו של המשורר איוואן גול
(שצלאן תירגם את שיריו), האשימה אותו ב"שוד יצירתו
של גול". צלאן כינה זאת "פרשת דרייפוס השנייה". הוא
התרוצץ ברחבי אירופה, ביקש הגנה, סולידריות, הכרה,
אבל נתקל באדישות יחסית. הוא ראה בזה מאבק של
התרבות הגרמנית כולה כנגדו, ה"עד" שהטיח בגרמניה
שוב ושוב, את אשמתה, שמיאן להשליך את העבר
אחרי גוו ושבשבילו אושוויץ הייתה "עבר שאינו עובר".
.
הוא זכה בפרסים רבים (אותם החשיב כ"תכסיס שנועד
להשתיקני"), ועמד במרכזן של קטטות ספרותיות סוערות
(אותן החשיב ל"המשך תורת היטלר באמצעים אחרים").
.
אחרי מלחמת ששת הימים התעורר בו הצורך בקשר עם
ישראל. הוא ביקר בארץ, קרא משיריו בבתיהם של גרשום
שלום ויהודה עמיחי – וחזר לאירופה. במארס 1970 קרא
משיריו בפרייבורג. מרטין היידגר, שישב בקהל, הזדעזע
מעוצמת שירתו וכתב לו מכתב תודה. ייתכן שהמפגש עם
היידגר, שתמך במפלגה הנאצית והתנכר – כנדרש בחוקי
הגזע – למורהו היהודי, זיעזע את צלאן לא פחות, ואולי יותר.
.
שירה אפופת בהלה
.
לא קשה היה לזעזע את צלאן. שירתו הייתה אפופת בהלה.
הוא חזר על מילותיו כמוכה כיפיון. המילים היו לו
ככלונסאות שהחזיקו אותו מעל לפני המים. עד שכלונס
אחד, כנראה, נכנע לעומס – ונשבר.
.
הוא חזר לפאריס, נפגש עם בנו, ובלילה שבין 19 ל-20
באפריל 1970 קפץ אל מותו מגשר מיראבו. ב-1 במאי
נמשתה גופתו מן המים.
.
מתוך "פרק תהילים" / פול צלאן
.
שום איש שוב יוצר אותנו עפר מאדמה,
שום איש משביע את אברינו.
שום איש
יתגדל שמך, שום איש,
למענך
נפרח.
נגד
פניך.
אין
היינו, הווים, נהיה
תמיד פורחים:
שושנת האין,
שושנת שום-איש.
…
.
.
.
הערות:
1. כל השירים בתרגום שמעון זנדבק.
2. "שושנה" היא הדימוי הקבלי לעם ישראל.
.
