.
כוכב-הלכת נוגה נולד באותו חלק של מערכת השמש שבו נוצר כדור-הארץ.
מאסתו, גודלו והרכבו הכימי, כולם דומים לאלה של כדור-הארץ.
אחד ההבדלים העיקריים בין שני כוכבי הלכת ה"תאומים" האלה, הוא שאחד
מהם (כדור-הארץ) מכוסה ברובו באוקיינוסים של מים, ואילו באחר (נוגה)
אין סימנים לנוכחותם של מים נוזליים.
אבל, ניתוח נתונים שנאספו על-ידי חלליות מחקר שנשלחו
לעבר נוגה, מרמז על כך שבעבר הרחוק, היה נוגה רטוב כולו .ייתכן
שהתקיים בו אוקיינוס של מים בעל עומק של 25 מטר. אפשרות זו עולה
מבדיקה מחודשת של נתונים שאסף הלוויין "פיוניר ונוס", שנשרף
באטמוספירה של נוגה לפני יותר מעשור, אחרי שמילא משימות מחקר
שונות במשך 14 שנה. חוקרים אחדים, דוגמת תומאס דונהיו מאוניברסיטת
מישיגן, ארה"ב, אף סבורים שייתכן שהאוקיינוס של נוגה החזיק מעמד די
זמן – כמיליון שנה – כדי לתמוך בהתפתחותם של חיים פרימיטיביים.
דונהיו ועמיתיו מבססים את סברתם על הראיות הכימיות שמותיר
אחריו המימן (שמקורו במים), כאשר הוא "מהגר" ועוזב את האטמוספירה של
כוכב-לכת. הראיות האלה עולות מהיחס המספרי שבין אטומי המימן לאטומי
האיזוטופ שלו, דויטריום, שאינו מצוי בטבע בשפע, והוא בעל מאסה כפולה
מזו של המימן .משנת 1978 ועד 1980 רשם "פיוניר ונוס" את שיעור
הדויטריום לעומת המימן באטמוספירה העילית של נוגה.
המדידות הראשונות של החללית גילו שיחס זה של דויטריום למימן
באטמוספירה של נוגה, גדול פי 150 בהשוואה ליחס שמתקיים ביניהם בכל
מקום מוכר אחר במערכת השמש. יחס בלתי רגיל זה נוצר ככל הנראה במשך
יותר ממיליארד שנה, כאשר התנאים האטמוספריים של נוגה גרמו להימלטות
מימן, בעוד כוח הכבידה של כוכב-הלכת גורם להישארות יותר דויטריום,
הכבד יותר, על כוכב-הלכת. מכאן הסיקו החוקרים שבעבר היה בנוגה לפחות
פי 150 יותר מימן מכפי שיש בו היום. ומאחר שמימן מתחבר בנקל עם חמצן
כדי ליצור מים, ייתכן שבעבר היו בנוגה מים בכמות העולה 150 מונים על
כמות המים שיש בו היום.
נתונים ראשונים אלה מספיקים לכל היותר ליצירתו של אוקיינוס מים
בעומק של חצי מטר בלבד. אבל כאשר החוקרים בדקו מחדש את הנתונים,
מצאו שהדויטריום מסוגל "לברוח" מנוגה בקלות רבה משסברו קודם לכן
(בהשוואה לכושר ה"בריחה" של המימן). אם זה נכון, פירוש הדבר הוא
שבעבר הייתה בנוגה כמות גדולה בהרבה של דויטריום, בהשוואה לחישובים
הקודמים. כלומר, בעבר היה בכוכב-הלכת גם הרבה יותר מימן (על-פי היחס
בין מימן לדויטריום שנמדד על-ידי "פיוניר ונוס"). למעשה, אומר
דונהיו, המימן היה שכיח פי 3.5 מכפי שסברו. ומאחר שהמשמעות של יותר
מימן היא יותר מים – ייתכן שעל נוגה עשוי היה להתקיים אוקיינוס
בעומק של 25 – 28 מטרים .
כמובן, בשל הטמפרטורה השוררת בכוכב-הלכת ובשל תנאים אחרים,
ייתכן שהמים האלה היו במצב של קיטור, ולא במצב צבירה נוזלי. אבל,
לפי סברה אחת, לפני כמה מיליארדי שנים היה בוהק השמש פחות ב-30%
בהשוואה לעוצמתו הנוכחית, כך שייתכן שהטמפרטורה על פניו של נוגה
הייתה די נמוכה כדי לאפשר את קיומו של אוקיינוס נוזלי. מכיוון שבעת
היווצרותם של כוכבי-הלכת הפנימיים במערכת השמש שרר בהם חום רב
מאוד, נראה שלא יכלו להתקיים עליהם מים. לפיכך מעריכים חוקרים רבים
שהמים הגיעו אל כוכבי-הלכת כאשר שביטים (המורכבים בעיקר ממים
קפואים), התנגשו בהם והתנפצו על פניהם. מכל מקום, כאשר התחממה
האטמוספירה של נוגה, עקב תהליך חממה מתמשך, התאדה האוקיינוס
המשוער ונעלם – "ראה הים וינוס".
השוואה של נתונים שאסף "פיוניר ונוס" בשנים הראשונות והאחרונות
במסלולו סביב נוגה, מראה שהיונוספירה של כוכב-הלכת, נמוכה והרבה
פחות צפופה כאשר פעילות השמש פוחתת עד למינימום ("שמש שקטה"), תופעה
התלויה במחזור כתמי השמש הנמשך 11 שנים. דונהיו אומר שממצא זה אומר
שגם אילו היה בנוגה אוקיינוס, הוא יכול היה להתקיים רק במיליארד
השנים הראשונות לקיומו של כוכב-הלכת .
חוקרים אחדים, דוגמת ג'יימס קאסטינג מאוניברסיטת פנסילבניה,
אומרים שהניתוח החדש של דונהיו אינו לוקח בחשבון גורמים רבים העשויים
להשפיע על תהליכי ה"בריחה" של מימן מכוכב-לכת, ולפיכך, המסקנה שהוא
מציע, מרחיקת לכת מדי. לעומתו, סבור ויקטור בייקר מאוניברסיטת
אריזונה בטוסון, שהממצאים של "פיוניר ונוס" מנוגה, תומכים בהשקפה שכל
כוכבי-הלכת הפנימיים של מערכת השמש "שלנו", נוצרו מהתגבשות של
חומר דומה, כך שכולם הכילו בעבר שפע של מים. אבל הכרעה סופית בעניין
זה, טרם הושגה.
