Azgad.com » קינאה, חמדנות וצרות-עין
Azgad.com

מחשבותסגנון חיים
קינאה, חמדנות וצרות-עין

יבשם עזגד | סגור לתגובות על קינאה, חמדנות וצרות-עין   Share on Facebook

קינאה היא אחד הרגשות האנושיים הבסיסיים והעמוקים ביותר.
אין אדם שלא חש לפעמים קינאה במישהו שנראה לו מוצלח או מוכשר ממנו,
או בעל מזל טוב משלו. למשל, חבר שקיבל קידום בעבודה, או שכן שקנה
מכונית חדשה. הקינאה היא גם אחד הרגשות הפחות נחקרים, בהשוואה למספר
המחקרים המוקדשים לרגשות האנושיים האחרים, כמו כעס, שמחה, סיפוק
ועוד.

אחת החוקרות המעטות שחקרו את הקינאה, היא הפסיכולוגית החוקרת
קלי קולינס, מאוניברסיטת קליפורניה. קולינס אומרת ששורשיה של
הקינאה עמוקים בהרבה משורשיהם של רגשות אחרים, כמו האהבה, למשל.
היא מחלקת את הקינאה לשלושה סוגים של רגשות בסיסיים.

הקינאה מספר אחת מכונה על-ידי קולינס "הקינאה הבסיסית". זו
נובעת מחרדה מפני אובדנו של דבר מה השייך לנו, לטובת מישהו אחר.
תחושה זו מאפיינת, למשל, את הבעלים המקנאים לנשותיהם. הקינאה
השנייה, לפי קולינס, אינה אלא חמדנות ("אילו רק הייתה לי מכונית
ספורט אדומה כמו זו של השכן…"). החמדנות ניזונה ממרירות וזעם
אין-אונים, המתפרצים לנוכח אי-השיוויון הבולט בינינו לבין אנשים
אחרים בסביבתנו הקרובה. תחושת המחסור אצלנו מוגברת ומקבלת
משמעות חריפה במיוחד, על רקע השפע היחסי שהוא מנת חלקו של
השכן. קינאה כזאת מתפתחת, בדרך כלל, בין עמיתים או שכנים, לפי
הכלל הידוע: "קבצן מקנא בקבצן, ופייטן בפייטן".

סיפור אחר לגמרי, וקשוח הרבה יותר, הוא עניינה של צרות העין
(שהיא אחותה החורגת של השמחה לאיד). מי שנלכד ברשתו של רגש מר זה,
אינו שואף כלל להיטיב את מצבו שלו. די לו בכך שייגרע חלקו של שנוא
נפשו. גם לי, גם לך לא יהיה. צר עין אמיתי, יעדיף לנקר במו ידיו את
אחת מעיניו, ובלבד שבמעשה זה יגרום לניקור שתי עיניו של שונאו בנפש.

הקינאה היא רגש קשה ומר, העלול לערער ולשבש לחלוטין את שגרת
חייהם של המקנאים. ואם לא די בזה, הנה בא היחס השלילי של החברה
כלפי המקנא, ומוסיף אל סבלות הקינאה גם את רגש האשם המנקר ללא הרף
בלבו של המקנא ומוכיח אותו על קינאתו.

כאמור, תנאי הכרחי להתפתחותה של קינאה, היא תחושת מחסור ("אם
אבא יקדיש תשומת לב וזמן רבים כל-כך לאחי הצעיר, לא תישאר לו סבלנות
בשבילי"). תחושה זו, המעורבת במרירות, בתוספת זעם אין-אונים, מפיקה
מרשם בדוק להתפוצצות. ואכן, התגובה המיידית שלנו לתחושת קינאה העולה
בנו, היא התפרצות זעם כלפי הסובבים אותנו. בשלב שני, עשוי המקנא
לנקוט אסטרטגיה מתוחכמת יותר: להסתגר בתוך עצמו במסכנות מופגנת,
מה שעשוי לגרום רגשי אשם אצל גורם הקינאה (האח המועדף, למשל).

הקינאה משמשת גם כלי לתקשורת בין-אישית. בעל המקנא לאשתו,
מוכיח בכך, לדעת רבים, את גודל אהבתו אליה. האשה שקיבלה את ההוכחה
המבוקשת, עשויה לחדול מלבצע מעשים המעוררים את קינאתו של בעלה. אם
אין היא עושה זאת (אומרת קולינס), אות הוא שהיא מצפה להוכחה
משמעותית יותר, כלומר, לסצינות קינאה עזות ואלימות יותר, איומי
התאבדות, ויש גם נשים שדעתן לא תנוח, עד שלא יתחולל קרב ביניים בין
המאהב לבעל.

הקינאה, לדעתה של קולינס, אינה רגש שלילי: החמדנות החומרנית,
היא אחת מאבני היסוד של החברה המערבית הקפיטליסטית. רק מי שמקנא עד
מאוד במיליונרים החולפים בלימוזינות מואפלות, עשוי לגלות מידה מספקת
של יוזמה עצמית, חריצות ודבקות במטרה, שאם תוסיף להם כישרון ומעט
מזל, תקבל את הפרופיל החברתי והאישיותי של לא מעט
מיליונרים-בזכות-עצמם. וקינאת סופרים, למשל, תרבה חוכמה. זה דבר
רע?".

יחד עם זה, לא צריך להיסחף. לא כל קינאה יוצרת מיליונרים ומרבה
חוכמה. קינאת עסקנים, למשל, מחבלת ביעילות המשק הציבורי, וקינאת
בנקאים עלולה להסתיים בפשיטות רגל, שאת מחירן משלמים, בדרך-כלל,
הלקוחות הקטנים.

השאלה היא אם יש מה לעשות כדי לעצור את הקינאה, או להחזיר אותה
למימדים נורמליים. קולינס אומרת שהפחד שמשהו חשוב לנו יעבור לרשותו
של מישהו אחר, עשוי לשמש פעמון אזעקה, ולמנוע, בסופו של דבר, את
האובדן. הקינאה, בעצם, מאותתת לבעליה על סכנה קרובה: "זהירות, אם לא
תפעל במהירות, אתה עלול לאבד משהו חשוב". בשלב זה, לפי קולינס,
המקנא עדיין מסוגל לבצע הערכת מצב רציונלית, שבעקבותיה יוכל לאמץ
דרכי פעולה למניעת האובדן.

מנהל חברה המקדיש זמן רב לעבודתו, עלול לפתח קינאה כלפי נושאי
ההתעניינות החליפיים של רעייתו. אבל, אם הוא יבחין בכך מבעוד מועד,
בשלב זה הוא עדיין יוכל לשנות במשהו את אורחות חייו, ולזכות שוב
בהתעניינותה ובאהבתה של רעייתו.

קולינס מציעה טיפול מונע למניעת התפתחותה של קינאה במערכת
יחסים הדדית. דרך זו מבוססת על כריתת "חוזה אישי מוקדם". למשל, כאשר
אתה מפתח יחס מיוחד של חברות אמיצה עם חבר ילדות שפגשת לאחר כמה
שנות ניתוק, קרוב לוודאי שאתה בונה לך בדימיונך מערכת יחסים השונה
בהרבה מזו שחברך בונה לעצמו בדימיונו. אתה עשוי למצוא את עצמך לפתע,
פגוע ומקנא בשל יחסיו של ידידך עם עמיתיו לעבודה. הוא עלול לסלוד
מהרגלי חייך החדשים, ולראות בהם פגיעה חמורה ובלתי מתחשבת בחברותכם.

הפיתרון של קולינס מתחיל בשיחה גלויית לב, שבה תסכמו, אתה
וחברך, את ציפיותיכם ההדדיות ממערכת היחסים החדשה-ישנה ביניכם. אתה
תדע מראש על החשיבות שמייחס חברך לקשריו החברתיים עם עמיתיו לעבודה,
והוא ישמע על הרגליך החדשים ואמונותיך החדשות. בדרך זו, כל אחד מכם
יידע מה השני רוצה ומוכן להשקיע בקשר המשותף, ומה הוא מצפה לקבל
ממנו. במצב כזה, לא תוכל הקינאה להתפתח. הרי אינך יכול לחשוש
מאובדנו של דבר מה, שחברך כלל לא התכוון להעניק לך, ושאתה ידעת על
כך מראש.

מי שנותר ללא פיתרון, הם צרי העין, המקווים ללא הרף שחלקם של
האחרים יורע. סיכוייהם של הללו לצאת ממעגל הקינאה הם קלושים
למדי. רגשותיהם מצויים במבוי סתום של תלות מוחלטת בנושאי קנאתם,
ולהם עצמם, אין כל אפשרות להשפיע על התפתחות העניינים. צרות העין היא
רגש פסימי מאוד ביסודו. כל מה שיצלח בידם של "יריבם", יהיה כמדקרת
חרב בלבותיהם של צרי העין, ובאורח פרדוקסלי למדי, נתון גורל
רגשותיהם, באופן כמעט בלעדי, בידיהם של השנואים עליהם ביותר.




לא ניתן לכתוב תגובות.

 Plugin developed by Jon Fox